 


דודתו של בר קופרשטיין, החטוף בעזה, בראיון  על החיים בצל הדאגה – "חובתנו להחזיר אותו, ואין לנו ברירה אחרת"
 596 ימים חלפו מאז נחטף בר קופרשטיין לרצועת עזה, ואצל משפחתו, הזמן עמד מלכת. בריאיון  עם אילת כהנא, שיתפה אורה רובינשטיין, דודתו של בר, בתחושות הכבדות שמלוות את המשפחה בכל יום שעובר, ובכוחות העל-אנושיים שהם מגייסים כדי להחזיק מעמד. "אנחנו יודעים שהוא חי", היא אומרת, "וזה מחייב אותנו לפעול ללא הרף עד שהוא יהיה שוב בבית".

לדבריה, הדחף להמשיך לפעול נובע מהבנה שאין חלופה אחרת: "זה לא משהו שאתה בוחר אם לעשות או לא. אין ברירה. יש לנו בן משפחה חי בשבי – וחובתנו להחזיר אותו". היא מתארת מציאות של טלטלה יומיומית, בין תקווה לעסקה קרובה לבין דיווחים על קרבות קשים והפצצות – שמעלים שוב ושוב את רף החרדה. "כל ידיעה מערערת אותנו", היא מודה.

אורה סיפרה  בראיון כי המשפחה קיבלה סרטון קשה שפרסם חמאס, ובו נראים בר וקופרשיין ומקסים, חטוף נוסף, לאחר הפצצה על מנהרה שבה שהו. מקסים, שנפצע, נשמע צועק את שמו של בר – והמשפחה נותרה מאז בלי מידע ודאי על מה עלה בגורלו. "אני לא חוששת – אני יודעת", היא אמרה בכאב. "זו ודאות קשה לחיות איתה".

למרות הכול, אורה מתארת עוגן משמעותי אחד ששומר על המשפחה – העשייה. "העשייה היא זו שמחזיקה אותנו בשפיות", היא אומרת. אביו של בר, טל קופרשטיין, מתנייד בכיסא גלגלים וזקוק לסיוע סיעודי, אך גם הוא מתעקש לקחת חלק פעיל במאבק: "הוא קם כל בוקר ונותן את כל מה שיש לו".

על בר עצמו, היא מספרת שהוא אדם חזק, עם נפש עמידה שעברה לא מעט גם לפני השבי. "אני מחזיקה בדימוי של סבא שלי – סבא רבא של בר – ששרד עשר שנים בסיביר. אני אומרת לעצמי שאם הוא הצליח, גם בר יכול".

לקראת סיום הריאיון, ביקשה רובינשטיין להעביר מסר ברור לעם ישראל: "אני לא חושבת שיש מישהו במדינה שלא מבין שחייבים להחזיר את החטופים. טובה שעה אחת קודם. פשוט אי אפשר יותר"

עורך: איתי סופרין 

מפיקה: אירה וקסלר 

&nbsp;
 דודתו של בר קופרשטיין, החטוף בעזה, בראיון&nbsp; על החיים בצל הדאגה &ndash; "חובתנו להחזיר אותו, ואין לנו ברירה אחרת" &nbsp;596 ימים חלפו מאז נחטף בר קופרשטיין לרצועת עזה, ואצל משפחתו, הזמן עמד מלכת. בריאיון&nbsp; עם אילת כהנא, שיתפה אורה רובינשטיין, דודתו של בר, בתחושות הכבדות שמלוות את המשפחה בכל יום שעובר, ובכוחות העל-אנושיים שהם מגייסים כדי להחזיק מעמד. "אנחנו יודעים שהוא חי", היא אומרת, "וזה מחייב אותנו לפעול ללא הרף עד שהוא יהיה שוב בבית".
לדבריה, הדחף להמשיך לפעול נובע מהבנה שאין חלופה אחרת: "זה לא משהו שאתה בוחר אם לעשות או לא. אין ברירה. יש לנו בן משפחה חי בשבי &ndash; וחובתנו להחזיר אותו". היא מתארת מציאות של טלטלה יומיומית, בין תקווה לעסקה קרובה לבין דיווחים על קרבות קשים והפצצות &ndash; שמעלים שוב ושוב את רף החרדה. "כל ידיעה מערערת אותנו", היא מודה.
אורה סיפרה&nbsp; בראיון כי המשפחה קיבלה סרטון קשה שפרסם חמאס, ובו נראים בר וקופרשיין ומקסים, חטוף נוסף, לאחר הפצצה על מנהרה שבה שהו. מקסים, שנפצע, נשמע צועק את שמו של בר &ndash; והמשפחה נותרה מאז בלי מידע ודאי על מה עלה בגורלו. "אני לא חוששת &ndash; אני יודעת", היא אמרה בכאב. "זו ודאות קשה לחיות איתה".
למרות הכול, אורה מתארת עוגן משמעותי אחד ששומר על המשפחה &ndash; העשייה. "העשייה היא זו שמחזיקה אותנו בשפיות", היא אומרת. אביו של בר, טל קופרשטיין, מתנייד בכיסא גלגלים וזקוק לסיוע סיעודי, אך גם הוא מתעקש לקחת חלק פעיל במאבק: "הוא קם כל בוקר ונותן את כל מה שיש לו".
על בר עצמו, היא מספרת שהוא אדם חזק, עם נפש עמידה שעברה לא מעט גם לפני השבי. "אני מחזיקה בדימוי של סבא שלי &ndash; סבא רבא של בר &ndash; ששרד עשר שנים בסיביר. אני אומרת לעצמי שאם הוא הצליח, גם בר יכול".
לקראת סיום הריאיון, ביקשה רובינשטיין להעביר מסר ברור לעם ישראל: "אני לא חושבת שיש מישהו במדינה שלא מבין שחייבים להחזיר את החטופים. טובה שעה אחת קודם. פשוט אי אפשר יותר"
עורך: איתי סופרין&nbsp;
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;