בטור החינוך בכאן מורשת מסביר המחנך כיצד לנצל את ההתרגשות סביב שבת ארגון לשיחה עמוקה על בחירות, שליטה עצמית והבנה שהחיים הם מסע של צמיחה — לא מרדף אחר מצוינות

ימים ספורים לפני שבת ארגון, מעלה המחנך אבינועם הרש בפינתו אצל אילת כהנא בכאן מורשת נקודה מרכזית: ההורים והמחנכים צריכים לשאול כיצד ניתן להפוך את החגיגות, הרעש והכיף להזדמנות לצמיחה חינוכית אמיתית. לדבריו, המפתח טמון בשתי תכונות יסוד — דחיית סיפוקים וזהות אישית יציבה.

הרש פותח בניסוי המרשמלו המפורסם של הפסיכולוג וולטר מישל, שבו ילדים שנמנעו מלאכול מיד את המרשמלו זכו בשני מרשמלו — ובעקבות מחקרי המשך, התברר שהצליחו יותר בחייהם. „היכולת להתאפק ולחשוב רגע קדימה”, הוא מסביר, „היא הבסיס לרוב השטויות שהנוער עושה: יציאה מעליבה, השתתפות באמבוש, תגובה פוגענית בוואטסאפ. לא רוע — פשוט חוסר מחשבה”.

כדי להמחיש את כוחן של בחירות ואת השפעת המעמד החברתי, הרש מביא את ניסוי הכלא של סטנפורד, שבו סטודנטים שחולקו ל„סוהרים” ו„אסירים” איבדו שליטה והפגינו אלימות קשה. „זה שיעור שחייבים להעביר לנוער”, הוא אומר. „כוח חברתי יכול להוציא מאיתנו רוע — אם לא שמים לב”.

הרש קושר את הדברים לפרשת השבוע ולדמותה של לאה. הוא מצטט את הרב שניאור אשכנזי, המסביר שכאשר אדם מרגיש „מספר שתיים” הוא חש דחוי — גם אם איש לא שונא אותו באמת. הרש מבקר את תרבות המצוינות: „אנחנו חיים בעולם שבו כל ילד חושב שיהיה מסי הבא או גאון דור. ואז כשהוא מגלה שהוא לא — הוא נשבר. צריך ללמד ילדים שהחיים בנויים מבינוניות, ושמצוינות איננה חובה אלא אפשרות”.

בסיום הוא מציג את המשפט שמבחינתו מסכם את המסר:
„לא גדול — לגדול”.
לא לרדוף אחרי 'הגדולה', אלא לשאוף לצמיחה מתמשכת, למאמץ, להתמודדות — כמו לאה, ש״היא החיים״.

לדבריו, אם נביא את הגישה הזו לשבת ארגון, נוכל להעניק לילדים תחושה שהם לא נמדדים בסטופר — אלא במסע האישי שלהם. „כך נצמיח אותם באופן הראוי ביותר”.

עורך: איתי סופרין 

מפיקה: אירה וקסלר 

בטור החינוך בכאן מורשת מסביר המחנך כיצד לנצל את ההתרגשות סביב שבת ארגון לשיחה עמוקה על בחירות, שליטה עצמית והבנה שהחיים הם מסע של צמיחה &mdash; לא מרדף אחר מצוינות
ימים ספורים לפני שבת ארגון, מעלה המחנך אבינועם הרש בפינתו אצל אילת כהנא בכאן מורשת נקודה מרכזית: ההורים והמחנכים צריכים לשאול כיצד ניתן להפוך את החגיגות, הרעש והכיף להזדמנות לצמיחה חינוכית אמיתית. לדבריו, המפתח טמון בשתי תכונות יסוד &mdash; דחיית סיפוקים וזהות אישית יציבה.
הרש פותח בניסוי המרשמלו המפורסם של הפסיכולוג וולטר מישל, שבו ילדים שנמנעו מלאכול מיד את המרשמלו זכו בשני מרשמלו &mdash; ובעקבות מחקרי המשך, התברר שהצליחו יותר בחייהם. &bdquo;היכולת להתאפק ולחשוב רגע קדימה&rdquo;, הוא מסביר, &bdquo;היא הבסיס לרוב השטויות שהנוער עושה: יציאה מעליבה, השתתפות באמבוש, תגובה פוגענית בוואטסאפ. לא רוע &mdash; פשוט חוסר מחשבה&rdquo;.
כדי להמחיש את כוחן של בחירות ואת השפעת המעמד החברתי, הרש מביא את ניסוי הכלא של סטנפורד, שבו סטודנטים שחולקו ל&bdquo;סוהרים&rdquo; ו&bdquo;אסירים&rdquo; איבדו שליטה והפגינו אלימות קשה. &bdquo;זה שיעור שחייבים להעביר לנוער&rdquo;, הוא אומר. &bdquo;כוח חברתי יכול להוציא מאיתנו רוע &mdash; אם לא שמים לב&rdquo;.
הרש קושר את הדברים לפרשת השבוע ולדמותה של לאה. הוא מצטט את הרב שניאור אשכנזי, המסביר שכאשר אדם מרגיש &bdquo;מספר שתיים&rdquo; הוא חש דחוי &mdash; גם אם איש לא שונא אותו באמת. הרש מבקר את תרבות המצוינות: &bdquo;אנחנו חיים בעולם שבו כל ילד חושב שיהיה מסי הבא או גאון דור. ואז כשהוא מגלה שהוא לא &mdash; הוא נשבר. צריך ללמד ילדים שהחיים בנויים מבינוניות, ושמצוינות איננה חובה אלא אפשרות&rdquo;.
בסיום הוא מציג את המשפט שמבחינתו מסכם את המסר: &bdquo;לא גדול &mdash; לגדול&rdquo;. לא לרדוף אחרי 'הגדולה', אלא לשאוף לצמיחה מתמשכת, למאמץ, להתמודדות &mdash; כמו לאה, ש״היא החיים״.
לדבריו, אם נביא את הגישה הזו לשבת ארגון, נוכל להעניק לילדים תחושה שהם לא נמדדים בסטופר &mdash; אלא במסע האישי שלהם. &bdquo;כך נצמיח אותם באופן הראוי ביותר&rdquo;.
<hr dir="rtl" data-start="1814" data-end="1817">
עורך: איתי סופרין&nbsp;
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;