ברקוביץ', חוקר בתוכנית חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה, בוגר ישיבות 'עטרת ישראל' ו'מיר', מתאר בראיון למנדי גרוזמן כיצד רצון גובר להתנדב ולהתגייס בתוך הציבור החרדי יצר פאניקה בקרב רבנים והביא למאבק פנימי על שימור תודעת הערך של לימוד התורה.

בראיון למנדי גרוזמן ב"כאן מורשת" מסביר אליהו ברקוביץ' כי התפיסה הרווחת — שלפיה הרבנים מקשיחים עמדות בעקבות לחץ חיצוני מצד הציבור הכללי — אינה מדויקת. לדבריו, דווקא ההתעוררות הפנימית בציבור החרדי אחרי השבעה באוקטובר היא זו שהכניסה את הרבנים למצב של מגננה והובילה להקשחת הדרישות והמסרים.

ברקוביץ' מזכיר את גל ההתנדבות החרדי בימים שלאחר המתקפה: הקמת חמ"לים, קשירת יציאות, התנדבות בשטח, ולדבריו “למעלה מאלף” צעירים שכבר התגייסו בגלים שונים. תופעה זו יצרה משבר עמוק: תחושת הערך של לומדי התורה נפגעה כאשר רבים הבינו שאחרים מסתכנים בחייהם בעוד הם יושבים ולומדים.

לטענתו, אפשר היה לראות זאת בטקסטים שהרבנים הפיצו בשבועות שלאחר האירועים. הוא מצטט דרשה מרב בבני ברק, שתיאר כיצד בחורי ישיבות “איבדו למחצה, לשליש ולרביע את האמונה מצדקת הדרך” וניסו “להצדיק” את נשארותם בישיבה. לפי ברקוביץ', המסרים הללו היו מופנים כלפי פנים — ניסיון לעצור סחף פנימי ולחדש את התודעה שלפיה לימוד התורה הוא “הדבר הכי חשוב”.

בהמשך מזכיר ברקוביץ’ גם את מכתבו של הרב לנדו, שדיבר על “לבבות רפופים” וקרא לשוב לעיסוק מוחלט בתורה. לדבריו, הרבנים חשו כאילו הציבור “בורח להם בין הידיים”, והתגובה הייתה כמעט פאניקה.

לדבריו, דווקא לאחר שהנושא עבר לבג"ץ ולשיח הפוליטי, המערכת הפנימית החרדית התייצבה מחדש. המאבק הפך שוב ל“אנחנו מול הם”, מה שחיזק את עמדות הרבנים והפנה גם את הציבור החרדי חזרה פנימה: “במובן הזה”, הוא אומר, “הבג"ץ עשה להם את המלאכה”.

בהמשך הראיון מחדד ברקוביץ' כי האיום הפנימי היה חריף יותר מהאיום החיצוני: “בהתחלה הם ממש לא ידעו את נפשם”, הוא קובע. רק כשהדיון עבר חזרה לשפה פוליטית-מפלגתית מוכרת, הרבנים שבו לתבנית הקבועה.

לגבי חוק הגיוס, ברקוביץ' מסביר שהסמליות — האם המפלגות החרדיות יצביעו בעד או נגד — משמעותית יותר מהטקסט המשפטי עצמו. אבל לדבריו, הדיון האמיתי חייב להתחיל משיקולי צורך ודמוגרפיה: ללא שילוב הולך וגדל של חרדים בצבא ובתעסוקה, ישראל תעמוד “לפני שוקת שבורה”.

ברקוביץ’ מסיים בקביעה כי השינוי שאחרי השבעה באוקטובר היה יכול להיות משמעותי, אך דעך ברגע שהמערכת חזרה למאבקים הישנים. לדבריו, “אם יהיה שינוי — הוא צריך להגיע מבפנים”

עורך: איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

ברקוביץ', חוקר בתוכנית חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה, בוגר ישיבות 'עטרת ישראל' ו'מיר', מתאר בראיון למנדי גרוזמן כיצד רצון גובר להתנדב ולהתגייס בתוך הציבור החרדי יצר פאניקה בקרב רבנים והביא למאבק פנימי על שימור תודעת הערך של לימוד התורה.
<hr dir="rtl" data-start="429" data-end="432">
בראיון למנדי גרוזמן ב"כאן מורשת" מסביר אליהו ברקוביץ' כי התפיסה הרווחת &mdash; שלפיה הרבנים מקשיחים עמדות בעקבות לחץ חיצוני מצד הציבור הכללי &mdash; אינה מדויקת. לדבריו, דווקא ההתעוררות הפנימית בציבור החרדי אחרי השבעה באוקטובר היא זו שהכניסה את הרבנים למצב של מגננה והובילה להקשחת הדרישות והמסרים.
ברקוביץ' מזכיר את גל ההתנדבות החרדי בימים שלאחר המתקפה: הקמת חמ"לים, קשירת יציאות, התנדבות בשטח, ולדבריו &ldquo;למעלה מאלף&rdquo; צעירים שכבר התגייסו בגלים שונים. תופעה זו יצרה משבר עמוק: תחושת הערך של לומדי התורה נפגעה כאשר רבים הבינו שאחרים מסתכנים בחייהם בעוד הם יושבים ולומדים.
לטענתו, אפשר היה לראות זאת בטקסטים שהרבנים הפיצו בשבועות שלאחר האירועים. הוא מצטט דרשה מרב בבני ברק, שתיאר כיצד בחורי ישיבות &ldquo;איבדו למחצה, לשליש ולרביע את האמונה מצדקת הדרך&rdquo; וניסו &ldquo;להצדיק&rdquo; את נשארותם בישיבה. לפי ברקוביץ', המסרים הללו היו מופנים כלפי פנים &mdash; ניסיון לעצור סחף פנימי ולחדש את התודעה שלפיה לימוד התורה הוא &ldquo;הדבר הכי חשוב&rdquo;.
בהמשך מזכיר ברקוביץ&rsquo; גם את מכתבו של הרב לנדו, שדיבר על &ldquo;לבבות רפופים&rdquo; וקרא לשוב לעיסוק מוחלט בתורה. לדבריו, הרבנים חשו כאילו הציבור &ldquo;בורח להם בין הידיים&rdquo;, והתגובה הייתה כמעט פאניקה.
לדבריו, דווקא לאחר שהנושא עבר לבג"ץ ולשיח הפוליטי, המערכת הפנימית החרדית התייצבה מחדש. המאבק הפך שוב ל&ldquo;אנחנו מול הם&rdquo;, מה שחיזק את עמדות הרבנים והפנה גם את הציבור החרדי חזרה פנימה: &ldquo;במובן הזה&rdquo;, הוא אומר, &ldquo;הבג"ץ עשה להם את המלאכה&rdquo;.
בהמשך הראיון מחדד ברקוביץ' כי האיום הפנימי היה חריף יותר מהאיום החיצוני: &ldquo;בהתחלה הם ממש לא ידעו את נפשם&rdquo;, הוא קובע. רק כשהדיון עבר חזרה לשפה פוליטית-מפלגתית מוכרת, הרבנים שבו לתבנית הקבועה.
לגבי חוק הגיוס, ברקוביץ' מסביר שהסמליות &mdash; האם המפלגות החרדיות יצביעו בעד או נגד &mdash; משמעותית יותר מהטקסט המשפטי עצמו. אבל לדבריו, הדיון האמיתי חייב להתחיל משיקולי צורך ודמוגרפיה: ללא שילוב הולך וגדל של חרדים בצבא ובתעסוקה, ישראל תעמוד &ldquo;לפני שוקת שבורה&rdquo;.
ברקוביץ&rsquo; מסיים בקביעה כי השינוי שאחרי השבעה באוקטובר היה יכול להיות משמעותי, אך דעך ברגע שהמערכת חזרה למאבקים הישנים. לדבריו, &ldquo;אם יהיה שינוי &mdash; הוא צריך להגיע מבפנים&rdquo;
עורך: איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר

Advertisement