ביהמ"ש מאותת לפרקליטות " אין יכולת הרשעה בתיק 4000"

עורך: נתנאל ינובר, מגישים: דב אייכלר ואפרת שוקרון

ביהמ"ש מאותת לפרקליטות " אין יכולת הרשעה בתיק 4000" עורך: נתנאל ינובר, מגישים: דב אייכלר ואפרת שוקרון

כאן מורשת

תיק בקריסה / בא בדב עם אפרת שוקרון

כתבה שפורסמה בערוץ 7 עסקה בטענות להדרה של רבנים מהציונות הדתית ממאגר “פרויקט השו״ת” — מאגר מידע תורני דיגיטלי של אוניברסיטת בר-אילן, הנחשב לאחד מכלי המחקר והלימוד המרכזיים בעולם הישיבות.

עו״ד והרב רוני מרטן, פעיל חברתי, טען כי למרות חשיבותו ונפיצותו של המאגר, הוא כמעט ואינו כולל את פסיקותיהם וספריהם של רבנים מרכזיים מהציונות הדתית:

לדבריו, בשנים האחרונות “הוכנסו בפינצטה” ספריהם של הרב שלמה גורן והרב שאול ישראלי, אולם “מכל ראשי ישיבות ההסדר — לא הוכנס ספר אחד, ומכל רבני ההתיישבות — לא נכנס אף ספר”.
מרטן הזכיר בין היתר את הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל ואת פרויקט “פניני הלכה” של הרב אליעזר מלמד — שאינו מופיע במאגר.

לטענתו, בעוד ספרים חרדיים רבים — גם כאלה הנתפסים כקיצוניים — זוכים להיכלל, תורתם של תלמידי חכמים ציוניים-דתיים “נדחקת לשוליים”.

תגובת אוניברסיטת בר-אילן

"פרויקט השו"ת הוא מאגר תורני דיגיטלי ודינמי, הכולל טקסטים ומקורות מרכזיים מן הספרות היהודית והוא מהווה כלי ייחודי ומוערך בעולם המחקר והלימוד. הכללת ספרים, אישים ומוסדות במאגר אינה נעשית על בסיס שיוך אידיאולוגי או אג’נדה כלשהי, אלא על בסיס קריטריונים מקצועיים ואובייקטיביים ובהתאם לצרכים העולים מהשטח.
ההחלטות מתקבלות על ידי ועדה מקצועית, תוך בחינה של שיקולים כגון זמינות דיגיטלית של התוכן, היקף הביקוש מצד המשתמשים והיתכנות טכנית ומשפטית לשילובו במערכת".

אולם מרטן דוחה את ההסבר, וטוען כי ספרים הנמכרים במאות אלפי עותקים אינם משתקפים במערכת, וכי לעיתים מופעלים לחצים חיצוניים כדי למנוע הכללת תכנים מסוימים.

לדבריו, מדובר בבעיה עמוקה יותר של “כפיפות קומה” בציונות הדתית, ואי-הערכה מספקת כלפי תלמידי החכמים שלה, רבים מהם שירתו בצבא ונושאים בעול הציבור.

הוא קורא לבחון מחדש את הקריטריונים ולוודא שתורתם של רבנים מרכזיים בציבור הדתי-לאומי תקבל מקום ראוי לצד שאר הזרמים בעולם התורה.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

 

<hr dir="rtl" data-start="193" data-end="196">
כתבה שפורסמה בערוץ 7 עסקה בטענות להדרה של רבנים מהציונות הדתית ממאגר &ldquo;פרויקט השו״ת&rdquo; &mdash; מאגר מידע תורני דיגיטלי של אוניברסיטת בר-אילן, הנחשב לאחד מכלי המחקר והלימוד המרכזיים בעולם הישיבות.
עו״ד והרב רוני מרטן, פעיל חברתי, טען כי למרות חשיבותו ונפיצותו של המאגר, הוא כמעט ואינו כולל את פסיקותיהם וספריהם של רבנים מרכזיים מהציונות הדתית:
לדבריו, בשנים האחרונות &ldquo;הוכנסו בפינצטה&rdquo; ספריהם של הרב שלמה גורן והרב שאול ישראלי, אולם &ldquo;מכל ראשי ישיבות ההסדר &mdash; לא הוכנס ספר אחד, ומכל רבני ההתיישבות &mdash; לא נכנס אף ספר&rdquo;. מרטן הזכיר בין היתר את הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל ואת פרויקט &ldquo;פניני הלכה&rdquo; של הרב אליעזר מלמד &mdash; שאינו מופיע במאגר.
לטענתו, בעוד ספרים חרדיים רבים &mdash; גם כאלה הנתפסים כקיצוניים &mdash; זוכים להיכלל, תורתם של תלמידי חכמים ציוניים-דתיים &ldquo;נדחקת לשוליים&rdquo;.
תגובת אוניברסיטת בר-אילן
<blockquote dir="rtl" data-start="1145" data-end="1291">
"פרויקט השו"ת הוא מאגר תורני דיגיטלי ודינמי, הכולל טקסטים ומקורות מרכזיים מן הספרות היהודית והוא מהווה כלי ייחודי ומוערך בעולם המחקר והלימוד. הכללת ספרים, אישים ומוסדות במאגר אינה נעשית על בסיס שיוך אידיאולוגי או אג&rsquo;נדה כלשהי, אלא על בסיס קריטריונים מקצועיים ואובייקטיביים ובהתאם לצרכים העולים מהשטח. ההחלטות מתקבלות על ידי ועדה מקצועית, תוך בחינה של שיקולים כגון זמינות דיגיטלית של התוכן, היקף הביקוש מצד המשתמשים והיתכנות טכנית ומשפטית לשילובו במערכת".
</blockquote>
אולם מרטן דוחה את ההסבר, וטוען כי ספרים הנמכרים במאות אלפי עותקים אינם משתקפים במערכת, וכי לעיתים מופעלים לחצים חיצוניים כדי למנוע הכללת תכנים מסוימים.
לדבריו, מדובר בבעיה עמוקה יותר של &ldquo;כפיפות קומה&rdquo; בציונות הדתית, ואי-הערכה מספקת כלפי תלמידי החכמים שלה, רבים מהם שירתו בצבא ונושאים בעול הציבור.
הוא קורא לבחון מחדש את הקריטריונים ולוודא שתורתם של רבנים מרכזיים בציבור הדתי-לאומי תקבל מקום ראוי לצד שאר הזרמים בעולם התורה.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;
&nbsp;

הדרה בפרויקט השו״ת? — ביקורת על בר-אילן: רבנים מהציונות הדתית כמעט ואינם נכללים

“המשפטנים מילאו את הוואקום”: בועז העצני על בג״ץ, הרפורמה והעימות הבלתי נמנע

חבר מועצת קריית ארבע טוען כי מערכת המשפט הפכה לשלטון דיקטטורי בפועל, מבקר את כשלי הרפורמה של לוין – ומזהיר: יצחק עמית עושה היום את אותן טעויות

בועז העצני, חבר מועצת קריית ארבע ופובליציסט, טוען  אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת, כי המשבר בין הרשויות בישראל אינו מקרי אלא תוצאה של “ואקום שלטוני” שנוצר עם היחלשות המערכת הפוליטית. לדבריו, ברגע שהפוליטיקאים חדלו למשול – המשפטנים נכנסו לחלל שנוצר.

“אם היה בג״ץ ימני מול ממשלת שמאל, כמו בימי רבין ופרס – זה לא היה מחזיק יומיים”, אמר עצמִי. “ברור שהממשלה הייתה פועלת אחרת. אבל היום מערכת המשפט היא הממשלה. זו ממשלה דיקטטורית שקובעת הכול”.

לטענתו, “המבצר” שבנה נשיא העליון לשעבר אהרן ברק כמעט בלתי ניתן לערעור, אלא בנסיבות קיצוניות: פרשה חריגה במיוחד – או מרד פנימי בתוך בית המשפט עצמו. “ראינו ניצנים לזה”, אמר, כשהוא מתייחס לדיווחים על מתיחות פנימית סביב קביעת הרכבים בבג״ץ. “מי שקובע את ההרכב – קובע את התוצאה. זה משחק מכור”.

העצני  ביקר בחריפות את אופן קידום הרפורמה המשפטית על ידי שר המשפטים יריב לוין. “הלכו על הכול וקיבלו כלום. תפסת מרובה – לא תפסת. במקום מהלך הדרגתי וחכם, כמו זה שברק עשה במשך שלושים שנה, הממשלה נכנסה עם הראש בקיר – והתהפכה”.

לדבריו, ההתנהלות הזו לא רק שלא שינתה את המערכת, אלא אף חיזקה את המחאה והרחיבה אותה לקהלים שלא נהגו לצאת לרחובות. “היה צריך לעצור, להודות בטעות, להקפיא הכול לשנה ולחשב מסלול מחדש. זה לא קרה”.

גם לאחר 7 באוקטובר, טוען העצני, לא חל שינוי מהותי בגישה. “כבר לפני כן, בעילת הסבירות, ראו שמולם מנגנון אדיר – ובכל זאת המשיכו להתנגש חזיתית”.

באשר להווה, הוא סבור שהשגיאות עוברות כעת לצד השני. “מי שעושה היום את הטעויות הוא יצחק עמית. בוטות, גסות, הכול על השולחן – זה פוגע בראש ובראשונה בבית המשפט העליון עצמו, שיאבד מיוקרתו ויכין את הקרקע לשינויים עתידיים”.

בהמשך התייחס עצמִי להצהרותיו של נפתלי בנט על “הפיכת הפירמידה” והעברת מיליארדים מהמגזר החרדי למשרתים. “כשאין אחריות ואין אילוצים – קל להבטיח פרפרים”, אמר. עם זאת, הודה כי עצם ההתמקדות בסוגיית גיוס החרדים חשובה, ואולי יש מקום למנגנוני תמרוץ כלכליים – אך רק באופן הדרגתי ומדוד.

לגבי הסקרים והמערכת הפוליטית, עצמִי סבור שהחלוקה הישנה של ימין ושמאל איבדה מתוקפה. “הוויכוח על שטחים ומדינה פלסטינית כבר לא מסעיר את הציבור. הדיון זז לפרסונלי. בנט וליברמן הם לא שמאל, והציבור מבין את זה”.

לדבריו, גם כוחם הפוליטי של החרדים נחלש ככל שהשסע המדיני מאבד מחשיבותו. “ברגע שהסוגיה הזאת כבר לא קיומית – כבר לא משלמים כל מחיר כדי להכריע בה”.

עורך:  איתי סופרין

מפיקה:  אירה וקסלר 

&ldquo;המשפטנים מילאו את הוואקום&rdquo;: בועז העצני על בג״ץ, הרפורמה והעימות הבלתי נמנע
חבר מועצת קריית ארבע טוען כי מערכת המשפט הפכה לשלטון דיקטטורי בפועל, מבקר את כשלי הרפורמה של לוין &ndash; ומזהיר: יצחק עמית עושה היום את אותן טעויות
<hr dir="rtl" data-start="341" data-end="344">
בועז העצני, חבר מועצת קריית ארבע ופובליציסט, טוען&nbsp; אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת, כי המשבר בין הרשויות בישראל אינו מקרי אלא תוצאה של &ldquo;ואקום שלטוני&rdquo; שנוצר עם היחלשות המערכת הפוליטית. לדבריו, ברגע שהפוליטיקאים חדלו למשול &ndash; המשפטנים נכנסו לחלל שנוצר.
&ldquo;אם היה בג״ץ ימני מול ממשלת שמאל, כמו בימי רבין ופרס &ndash; זה לא היה מחזיק יומיים&rdquo;, אמר עצמִי. &ldquo;ברור שהממשלה הייתה פועלת אחרת. אבל היום מערכת המשפט היא הממשלה. זו ממשלה דיקטטורית שקובעת הכול&rdquo;.
לטענתו, &ldquo;המבצר&rdquo; שבנה נשיא העליון לשעבר אהרן ברק כמעט בלתי ניתן לערעור, אלא בנסיבות קיצוניות: פרשה חריגה במיוחד &ndash; או מרד פנימי בתוך בית המשפט עצמו. &ldquo;ראינו ניצנים לזה&rdquo;, אמר, כשהוא מתייחס לדיווחים על מתיחות פנימית סביב קביעת הרכבים בבג״ץ. &ldquo;מי שקובע את ההרכב &ndash; קובע את התוצאה. זה משחק מכור&rdquo;.
העצני&nbsp; ביקר בחריפות את אופן קידום הרפורמה המשפטית על ידי שר המשפטים יריב לוין. &ldquo;הלכו על הכול וקיבלו כלום. תפסת מרובה &ndash; לא תפסת. במקום מהלך הדרגתי וחכם, כמו זה שברק עשה במשך שלושים שנה, הממשלה נכנסה עם הראש בקיר &ndash; והתהפכה&rdquo;.
לדבריו, ההתנהלות הזו לא רק שלא שינתה את המערכת, אלא אף חיזקה את המחאה והרחיבה אותה לקהלים שלא נהגו לצאת לרחובות. &ldquo;היה צריך לעצור, להודות בטעות, להקפיא הכול לשנה ולחשב מסלול מחדש. זה לא קרה&rdquo;.
גם לאחר 7 באוקטובר, טוען העצני, לא חל שינוי מהותי בגישה. &ldquo;כבר לפני כן, בעילת הסבירות, ראו שמולם מנגנון אדיר &ndash; ובכל זאת המשיכו להתנגש חזיתית&rdquo;.
באשר להווה, הוא סבור שהשגיאות עוברות כעת לצד השני. &ldquo;מי שעושה היום את הטעויות הוא יצחק עמית. בוטות, גסות, הכול על השולחן &ndash; זה פוגע בראש ובראשונה בבית המשפט העליון עצמו, שיאבד מיוקרתו ויכין את הקרקע לשינויים עתידיים&rdquo;.
בהמשך התייחס עצמִי להצהרותיו של נפתלי בנט על &ldquo;הפיכת הפירמידה&rdquo; והעברת מיליארדים מהמגזר החרדי למשרתים. &ldquo;כשאין אחריות ואין אילוצים &ndash; קל להבטיח פרפרים&rdquo;, אמר. עם זאת, הודה כי עצם ההתמקדות בסוגיית גיוס החרדים חשובה, ואולי יש מקום למנגנוני תמרוץ כלכליים &ndash; אך רק באופן הדרגתי ומדוד.
לגבי הסקרים והמערכת הפוליטית, עצמִי סבור שהחלוקה הישנה של ימין ושמאל איבדה מתוקפה. &ldquo;הוויכוח על שטחים ומדינה פלסטינית כבר לא מסעיר את הציבור. הדיון זז לפרסונלי. בנט וליברמן הם לא שמאל, והציבור מבין את זה&rdquo;.
לדבריו, גם כוחם הפוליטי של החרדים נחלש ככל שהשסע המדיני מאבד מחשיבותו. &ldquo;ברגע שהסוגיה הזאת כבר לא קיומית &ndash; כבר לא משלמים כל מחיר כדי להכריע בה&rdquo;.
עורך:&nbsp; איתי סופרין
מפיקה:&nbsp; אירה וקסלר&nbsp;

הפרלמנט -בועז העצני

במבט ראשון, “עבדים” — הלהיט של ברי סחרוף משנת 1998 — נשמע כמו עוד שיר מחאה.   בפינה  “שיר בפרשה” עם ד"ר יוסף פריאל,  אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת ,מתברר עד כמה השיר הזה עמוק, אקטואלי ומעורר מחשבה — במיוחד דווקא בפרשת שמות, העוסקת בעבדות, חירות ומשמעות.

על הנהר — לא בבל, אלא אספירין

סחרוף פותח בשורה:
“על נהר האספירין ישבנו…”

ד"ר פריאל מסביר כי מדובר במשחק על המזמור “על נהרות בבל” — אך כאן, הנהר הוא נהר של משככי כאבים.

השיר, לדבריו, מצביע על תופעה מטרידה: דור שמתקשה לשאת כאב — פיזי, רגשי או קיומי — ופונה יותר ויותר לתרופות, קנאביס ולעיתים גם לסמים קשים.

“גדל פה דור שמתקשה להתמודד עם חוסר וכאב,” אומר ד"ר פריאל.
“כשלא יודעים להתמודד, מחכים רק ל'עונג הבא'.”

חופש — אבל בלי מחויבות

בחלק אחר בשיר, סחרוף נוגע בתופעת ה-New Age: רוחניות אישית, חוויה, “מה שנוח לי”.

“כולם מחורים של מישהו שיגיד עכשיו — תרגישו.”

לדברי ד"ר פריאל, זהו ביקורת חריפה על תרבות שבה הרגש הוא הכל:
אם אני “לא מתחבר” — אני לא מחויב. לא למשפחה, לא לעבודה, לא לערכים.

והשאלה שנשאלת:
האם חופש שמבוסס רק על תחושה — הוא באמת חופש?

ד"ר פריאל מזכיר:

“חופש אמיתי נוצר בתוך מחויבות.
אין לך בן חורין — אלא מי שעוסק בתורה.”

תרבות הצריכה — חלונות ראווה במקום חיים

סחרוף ממשיך ומצביע על עוד “עבדות מודרנית”: הקניון, המותגים, ה'לתרענן' דרך קנייה.

“חלונות ראווה יפים פה — זה הכול עם חיר.”

כולם דומים, כולם מחליפים, כולם תלויים — אפילו “עם פתקי החלפה”.

“רוצים להיות מיוחדים,” אומר ד"ר פריאל,
“אבל בסוף — כולם אותו הדבר.”

כעס, קנאה — ומה באמת חסר לנו?

בבית האחרון, השיר מגיע לשאלות יהודיות מובהקות:

“מה נעשה עם הכעס הזה?
מה יהיה עם הקנאה?”

הכעס, מזכיר ד"ר פריאל, נובע מהרצון לשלוט במציאות — וכשזה לא מצליח, הוא מתפרץ.

והשורה החותמת:

“כולם רוצים להיות חופשיים — אבל ממה, אלוקים, ממה?”

זו כבר לא רק מחאה — זו תפילה. שאלה קיומית.

ברי סחרוף — לא “זמר דתי”, אבל עסוק מאוד בחיפוש

למרות שאינו מגדיר עצמו אדם דתי, ד"ר פריאל מציין כי סחרוף מרבה לעסוק בשורשים יהודיים:
מתקליט של שירי אבן גבירול ועד פיוטים והשפעות רוחניות.

השיר “עבדים”, הוא אומר, היה מבשר של דרך — חיפוש משמעות, ביקורת על העולם החילוני-מערבי, והבנה שחירות איננה הפקרות.

עורך:  איתי סופרין

מפיקה:  אירה וקסלר 

במבט ראשון, &ldquo;עבדים&rdquo; &mdash; הלהיט של ברי סחרוף משנת 1998 &mdash; נשמע כמו עוד שיר מחאה.&nbsp; &nbsp;בפינה&nbsp; &ldquo;שיר בפרשה&rdquo; עם ד"ר יוסף פריאל,&nbsp; אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת ,מתברר עד כמה השיר הזה עמוק, אקטואלי ומעורר מחשבה &mdash; במיוחד דווקא בפרשת שמות, העוסקת בעבדות, חירות ומשמעות.
על הנהר &mdash; לא בבל, אלא אספירין
סחרוף פותח בשורה: &ldquo;על נהר האספירין ישבנו&hellip;&rdquo;
ד"ר פריאל מסביר כי מדובר במשחק על המזמור &ldquo;על נהרות בבל&rdquo; &mdash; אך כאן, הנהר הוא נהר של משככי כאבים.
השיר, לדבריו, מצביע על תופעה מטרידה: דור שמתקשה לשאת כאב &mdash; פיזי, רגשי או קיומי &mdash; ופונה יותר ויותר לתרופות, קנאביס ולעיתים גם לסמים קשים.
<blockquote dir="rtl" data-start="757" data-end="865">
&ldquo;גדל פה דור שמתקשה להתמודד עם חוסר וכאב,&rdquo; אומר ד"ר פריאל. &ldquo;כשלא יודעים להתמודד, מחכים רק ל'עונג הבא'.&rdquo;
</blockquote>
חופש &mdash; אבל בלי מחויבות
בחלק אחר בשיר, סחרוף נוגע בתופעת ה-New Age: רוחניות אישית, חוויה, &ldquo;מה שנוח לי&rdquo;.
&ldquo;כולם מחורים של מישהו שיגיד עכשיו &mdash; תרגישו.&rdquo;
לדברי ד"ר פריאל, זהו ביקורת חריפה על תרבות שבה הרגש הוא הכל: אם אני &ldquo;לא מתחבר&rdquo; &mdash; אני לא מחויב. לא למשפחה, לא לעבודה, לא לערכים.
והשאלה שנשאלת: האם חופש שמבוסס רק על תחושה &mdash; הוא באמת חופש?
ד"ר פריאל מזכיר:
<blockquote dir="rtl" data-start="1237" data-end="1312">
&ldquo;חופש אמיתי נוצר בתוך מחויבות. אין לך בן חורין &mdash; אלא מי שעוסק בתורה.&rdquo;
</blockquote>
תרבות הצריכה &mdash; חלונות ראווה במקום חיים
סחרוף ממשיך ומצביע על עוד &ldquo;עבדות מודרנית&rdquo;: הקניון, המותגים, ה'לתרענן' דרך קנייה.
&ldquo;חלונות ראווה יפים פה &mdash; זה הכול עם חיר.&rdquo;
כולם דומים, כולם מחליפים, כולם תלויים &mdash; אפילו &ldquo;עם פתקי החלפה&rdquo;.
<blockquote dir="rtl" data-start="1547" data-end="1620">
&ldquo;רוצים להיות מיוחדים,&rdquo; אומר ד"ר פריאל, &ldquo;אבל בסוף &mdash; כולם אותו הדבר.&rdquo;
</blockquote>
כעס, קנאה &mdash; ומה באמת חסר לנו?
בבית האחרון, השיר מגיע לשאלות יהודיות מובהקות:
&ldquo;מה נעשה עם הכעס הזה? מה יהיה עם הקנאה?&rdquo;
הכעס, מזכיר ד"ר פריאל, נובע מהרצון לשלוט במציאות &mdash; וכשזה לא מצליח, הוא מתפרץ.
והשורה החותמת:
&ldquo;כולם רוצים להיות חופשיים &mdash; אבל ממה, אלוקים, ממה?&rdquo;
זו כבר לא רק מחאה &mdash; זו תפילה. שאלה קיומית.
ברי סחרוף &mdash; לא &ldquo;זמר דתי&rdquo;, אבל עסוק מאוד בחיפוש
למרות שאינו מגדיר עצמו אדם דתי, ד"ר פריאל מציין כי סחרוף מרבה לעסוק בשורשים יהודיים: מתקליט של שירי אבן גבירול ועד פיוטים והשפעות רוחניות.
השיר &ldquo;עבדים&rdquo;, הוא אומר, היה מבשר של דרך &mdash; חיפוש משמעות, ביקורת על העולם החילוני-מערבי, והבנה שחירות איננה הפקרות.
עורך:&nbsp; איתי סופרין
מפיקה:&nbsp; אירה וקסלר&nbsp;

תיק בקריסה / בא בדב עם אפרת שוקרון

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips