בראיון מיוחד לבני טיטלבוים בכאן מורשת עם בני טיטלבוים, מרים פרץ משתפת ברגעים של כאב, השראה וניצחון החיים – מחידון תנ״ך צבאי ועד לחתונת נכדה, בנו של אלירז ז"ל

"כי טוב שם משמן טוב", פתחה מרים פרץ את הראיון כשהתבקשה לשתף בדבר טוב. "זאת צריכה להיות תכונה של אדם – לחפש בכל מציאות משהו אחד טוב. ככה מדביקים את אש החיים."

פרץ שיתפה בחוויותיה מיום גדוש בפעילות חינוכית-ערכית בצה"ל: "השבוע הגעתי לבעד אחד, לחידון תנ״ך ראשון מסוגו עם קצין חינוך ראשי והרבנות הצבאית. הייתי שופטת. החידון כולו עסק במנהיגויות בתנ״ך – לראות קצינים וקצינות מכל המגזרים מדקלמים את סיפורי המנהיגות, זה היה ערב מרגש."

לאחר מכן ביקרה גם ביחידת בקרה אווירית: "הם מזהים בשמיים כל תנועה – לראות נוער חדור מטרה, מלא בעוז, שמגן על המדינה – זה חיבוק ללב."

לצד ההשראה, שיתפה פרץ גם ברגעים האישיים שמביאים נחמה מתוך כאב: "בנו של אלירז, בני שנפל בעזה, עומד להתחתן. קרא לו אור חדש אוריאל, כי הוא נולד אחרי נפילת אוריאל – 'אור חדש על ציון תאיר'. ביום נפילתו של אלירז ביקשתי דבר אחד – לזכות לרקוד עם אור חדש בחופה. את הריקוד שאבא שלו לא ירקוד איתו. והנה, לפני ראש השנה, אור חדש יתחתן בעזרת השם."

"זה הניצחון על האויב – לא רק לשוב לבנות את מה שנחרב, אלא לבנות חיים חדשים. עוד בית בארץ ישראל. עוד משפחה."

במהלך הראיון נזכרה פרץ גם ברגע מרגש מחתונת בנה: "כשאלירז התחתן, הוא שבר את הכוס ואמר: 'אם אשכחך אחי אוריאל – תדבק לשוני לחכי'. וענה לרב: 'ירושלים שלי – זה אוריאל אחי, זה מתן, זה יורם – כל הנופלים שאפשרו לי הלילה לבנות אבן מאבני ירושלים'."

כשנשאלה על תחושת משפחות החטופים, דיברה בכאב: "אין דבר כזה שאמא יודעת שבנה שם – והיא כאן. לי יש קבר. מה עם האימהות שאין להן היכן לבכות? אנחנו לא נוכל לדעת שקט בארץ הזאת, עד שכל הילדים האלה ישובו."

עורך: איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר