עיתונאי והיסטוריון חרדי שב מלבנון עם עדויות נדירות מלב חיזבאללה

המתקפה הקשה על חיזבאללה יצרה בישראל תחושת ניצחון נדירה בתוך מלחמה ארוכה וכואבת – אך מהצד השני של הגבול התמונה מורכבת הרבה יותר. יצחק הורוויץ, עיתונאי "בקהילה"  והיסטוריון ותיק, שב לאחרונה משבוע בלבנון, כולל ביקור באזורים בשליטת חיזבאללה, בקברו של חסן נסראללה ובראיונות נדירים עם פעילים שנפצעו במתקפות האחרונות.

“יש תחושה של דומינו אזורי – חיזבאללה חוטפת מכה, אסד נופל, המיליציות הפרו-איראניות בעיראק לוקחות צעד אחורה”, הוא אומר בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת, “אבל בשטח, לפחות בלבנון, זה לא נראה כמו קריסה”.

“זה לא אומץ – זה תכנון”

התמונה שלו בקבר נסראללה עוררה הד ציבורי רחב. כשנשאל אם לא פחד, הורוויץ משיב:
“זה כמו חציית כביש סואן. אם עושים את זה בלי תכנון – זה מסוכן מאוד. אם עושים את זה עם הכנה, מעטפת ואנשים שמכירים את הקודים – זה עדיין מסוכן, אבל פחות”.

לדבריו, ההכנות נמשכו כחצי שנה וכללו תיאום, ליווי והקפדה קיצונית על כללי התנהגות. “יהודי בלבנון זה עניין מסוכן. לא ב־100% בטוח – אבל מתוכנן”.

כמעט טעות גורלית

אחד הרגעים המסוכנים התרחש דווקא ברגע תמים לכאורה. בעת ביקור בקבר נסראללה פגש אורוויץ פעיל חיזבאללה שנפצע מפיצוץ ביפר. “רציתי להצטלם איתו. בן־לווייתי משך אותי מיד החוצה. הוא אמר לי: לבקש צילום מפעיל חיזבאללה – מבחינתם זה מרגל. זה לא ‘צרות’, זה כדור בראש”.

לדבריו, עצם הצילום בלבנון הוא נושא רגיש במיוחד. “ראיתי מערביים שנעצרו רק כי צילמו מקום צבאי בלי לדעת”.

אגדות הביפרים – ולא פחד

אורוויץ מספר על מיתוסים שמסתובבים בלבנון סביב יכולות המודיעין הישראליות. אחד הסיפורים מתאר אדם שקיבל שיחת טלפון והוזהר לרדת מהכביש – רגע לפני שרכב שנסע מאחוריו חוסל בטיל.
“אני לא יודע אם זה נכון”, הוא אומר, “אבל האגדות האלו חיות שם”.

ובכל זאת, הוא מדגיש: “זה לא יוצר פחד שמחליש. להפך. הם רואים בזה ‘מעשה שטן’ – ועוד סיבה להילחם”.

“איראן כן – לבנון לא”

אחת התובנות החריפות ביותר נוגעת לזהות. בכיכר המרכזית בצור הבחין הורוויץ בדגלי חיזבאללה, אמל ואיראן – אך לא בדגל לבנון.
“שאלתי איפה דגל לבנון. אמרו לי: עליהם אנחנו לא סומכים. איראן – כן”.

לדבריו, הקשר של השיעים בלבנון לאיראן חזק יותר מהקשר למדינת האם שלהם. “זו זהות עמוקה, לא טקטית”.

חיזבאללה לא נחלש – להפך

מסקנתו המרכזית חד־משמעית: אין כיום חולשה אמיתית באחיזת חיזבאללה בעדה השיעית.
“הסיבה לתמיכה האדירה בו היא לא רק המאבק בישראל. לפני נסראללה השיעים היו העדה הכי מושפלת בלבנון. בזכותו הם הפכו לכוח הדומיננטי – פוליטית, חברתית וצבאית”.

לדבריו, רוב חיילי השטח בצבא לבנון הם שיעים, וחלקם נושאים תמונה של נסראללה בכיס. “זה מגוחך לחשוב שצבא לבנון יפרק את חיזבאללה”.

עתיד לבנון?

הורוויץ סבור שלבנון איננה מדינה אחת, אלא פסיפס של אזורים ועדות ללא דיאלוג אמיתי.
“הפתרון היחיד שיכול לאפשר לה להמשיך להתקיים הוא התפרקות למחוזות. אחרת – המתח הפנימי לא ייעלם”.

ובשורה התחתונה:
“אם דרום לבנון וחיזבאללה יישארו כפי שהם – שום דבר לא באמת ישנה את זה, אלא אם כן תהיה התערבות אלימה מאוד. וגם אז, לא בטוח”.

עורך:איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

קרדיט תמונה : שאטרסטוק 

עיתונאי והיסטוריון חרדי שב מלבנון עם עדויות נדירות מלב חיזבאללה
המתקפה הקשה על חיזבאללה יצרה בישראל תחושת ניצחון נדירה בתוך מלחמה ארוכה וכואבת &ndash; אך מהצד השני של הגבול התמונה מורכבת הרבה יותר. יצחק הורוויץ, עיתונאי "בקהילה"&nbsp; והיסטוריון ותיק, שב לאחרונה משבוע בלבנון, כולל ביקור באזורים בשליטת חיזבאללה, בקברו של חסן נסראללה ובראיונות נדירים עם פעילים שנפצעו במתקפות האחרונות.
&ldquo;יש תחושה של דומינו אזורי &ndash; חיזבאללה חוטפת מכה, אסד נופל, המיליציות הפרו-איראניות בעיראק לוקחות צעד אחורה&rdquo;, הוא אומר בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת, &ldquo;אבל בשטח, לפחות בלבנון, זה לא נראה כמו קריסה&rdquo;.
&ldquo;זה לא אומץ &ndash; זה תכנון&rdquo;
התמונה שלו בקבר נסראללה עוררה הד ציבורי רחב. כשנשאל אם לא פחד, הורוויץ משיב: &ldquo;זה כמו חציית כביש סואן. אם עושים את זה בלי תכנון &ndash; זה מסוכן מאוד. אם עושים את זה עם הכנה, מעטפת ואנשים שמכירים את הקודים &ndash; זה עדיין מסוכן, אבל פחות&rdquo;.
לדבריו, ההכנות נמשכו כחצי שנה וכללו תיאום, ליווי והקפדה קיצונית על כללי התנהגות. &ldquo;יהודי בלבנון זה עניין מסוכן. לא ב־100% בטוח &ndash; אבל מתוכנן&rdquo;.
כמעט טעות גורלית
אחד הרגעים המסוכנים התרחש דווקא ברגע תמים לכאורה. בעת ביקור בקבר נסראללה פגש אורוויץ פעיל חיזבאללה שנפצע מפיצוץ ביפר. &ldquo;רציתי להצטלם איתו. בן־לווייתי משך אותי מיד החוצה. הוא אמר לי: לבקש צילום מפעיל חיזבאללה &ndash; מבחינתם זה מרגל. זה לא &lsquo;צרות&rsquo;, זה כדור בראש&rdquo;.
לדבריו, עצם הצילום בלבנון הוא נושא רגיש במיוחד. &ldquo;ראיתי מערביים שנעצרו רק כי צילמו מקום צבאי בלי לדעת&rdquo;.
אגדות הביפרים &ndash; ולא פחד
אורוויץ מספר על מיתוסים שמסתובבים בלבנון סביב יכולות המודיעין הישראליות. אחד הסיפורים מתאר אדם שקיבל שיחת טלפון והוזהר לרדת מהכביש &ndash; רגע לפני שרכב שנסע מאחוריו חוסל בטיל. &ldquo;אני לא יודע אם זה נכון&rdquo;, הוא אומר, &ldquo;אבל האגדות האלו חיות שם&rdquo;.
ובכל זאת, הוא מדגיש: &ldquo;זה לא יוצר פחד שמחליש. להפך. הם רואים בזה &lsquo;מעשה שטן&rsquo; &ndash; ועוד סיבה להילחם&rdquo;.
&ldquo;איראן כן &ndash; לבנון לא&rdquo;
אחת התובנות החריפות ביותר נוגעת לזהות. בכיכר המרכזית בצור הבחין הורוויץ בדגלי חיזבאללה, אמל ואיראן &ndash; אך לא בדגל לבנון. &ldquo;שאלתי איפה דגל לבנון. אמרו לי: עליהם אנחנו לא סומכים. איראן &ndash; כן&rdquo;.
לדבריו, הקשר של השיעים בלבנון לאיראן חזק יותר מהקשר למדינת האם שלהם. &ldquo;זו זהות עמוקה, לא טקטית&rdquo;.
חיזבאללה לא נחלש &ndash; להפך
מסקנתו המרכזית חד־משמעית: אין כיום חולשה אמיתית באחיזת חיזבאללה בעדה השיעית. &ldquo;הסיבה לתמיכה האדירה בו היא לא רק המאבק בישראל. לפני נסראללה השיעים היו העדה הכי מושפלת בלבנון. בזכותו הם הפכו לכוח הדומיננטי &ndash; פוליטית, חברתית וצבאית&rdquo;.
לדבריו, רוב חיילי השטח בצבא לבנון הם שיעים, וחלקם נושאים תמונה של נסראללה בכיס. &ldquo;זה מגוחך לחשוב שצבא לבנון יפרק את חיזבאללה&rdquo;.
עתיד לבנון?
הורוויץ סבור שלבנון איננה מדינה אחת, אלא פסיפס של אזורים ועדות ללא דיאלוג אמיתי. &ldquo;הפתרון היחיד שיכול לאפשר לה להמשיך להתקיים הוא התפרקות למחוזות. אחרת &ndash; המתח הפנימי לא ייעלם&rdquo;.
ובשורה התחתונה: &ldquo;אם דרום לבנון וחיזבאללה יישארו כפי שהם &ndash; שום דבר לא באמת ישנה את זה, אלא אם כן תהיה התערבות אלימה מאוד. וגם אז, לא בטוח&rdquo;.
עורך:איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר
קרדיט תמונה : שאטרסטוק&nbsp;