השבוע ציינה משפחת זיסק שנתיים לנפילתו של סרן נריה זיסק ז״ל. אביו, ישראל זיסק, מספר על הבן שלא קיבל צו 8 – אך לא ויתר לרגע.

נריה זיסק נפל בט״ו בטבת תשפ״ד, לאחר שנלחם כחודשיים וחצי ברצועת עזה עם חבריו לחטיבה 401 של חיל השריון. עם פרוץ המלחמה בשמחת תורה, ב־7 באוקטובר, נריה היה בטיול הגדול בדרום אמריקה. למרות שלא קיבל צו 8, הוא התעקש לשוב לישראל. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים – הצליח לעלות על מטוס, גם אם בתנאים חריגים במיוחד.

“לא היה מקום במטוס”, מספר האב בראיון לבני טיטלבוים בכאן מורשת, “והושיבו אותו בתא הטייס. כך סיפר לנו הטייס שבא לנחם אותנו בשבעה”.

לאחר שובו לארץ נריה ניסה פעמיים להתגייס – ונדחה. בפעם השלישית גויס, ונכנס ללחימה כקצין שריון. בט״ו בטבת, במהלך פעילות מבצעית, הסתבך כבל ברזל בזחל הטנק. נריה התנדב לצאת ולסייע – וצלף פגע בו. הוא נפל במקום.

מעבר לסיפור הגבורה, מדגיש אביו את המורשת החינוכית שנריה הותיר אחריו. “הוא לא היה תלמיד מצטיין”, הוא אומר, “אבל הוא שבר את תקרת הזכוכית. תלמיד בינוני שהגיע לפיקוד כקצין”.

נריה נולד וגדל במושב מסעות יצחק, למד בבית הספר שפיר, בישיבת בני סחר, היה בוגר מכינת עלי, והתגייס בשנת 2019 לחיל השריון – שם השלים את כל מסלול ההכשרה, מטירונות ועד קורס קצינים.

ישראל זיסק אינו מרבה להופיע בזירה הציבורית. “השיח במדינה צורם לנו”, הוא מסביר. “מותר להתווכח, אבל הגענו למצב של כמעט שנאה בין מחנות”.

מתוך הכאב הזה נולד מיזם ההנצחה: הקמת בית הכנסת “משכן נריה” בקריית מלאכי. “הרעיון הוא לאחד”, אומר האב. “באותו בית כנסת יתפללו יחד חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים – שבטי ישראל יחד. אנחנו זקוקים לאחדות”.

המשפחה נמצאת בימים האחרונים של קמפיין גיוס התרומות. חסרים כ־85 אלף שקלים להשלמת הפרויקט. “כותבים בגוגל ‘סרן נריה זיסק’ – ומגיעים לגיוס התרומות”, מסביר האב.

“בחייו הכירו את נריה רק המשפחה והחברים”, הוא מסכם, “היום הוא הבן של כולם – כמו כל הנופלים. אנחנו פונים לעם ישראל לעזור לנו להשלים את הקמת בית הכנסת”.

ולמרות האובדן – המשפחה בחרה בחיים. “מאז נפילתו של נריה היו לנו שלוש חתונות, ונולדה נכדה. בחרנו בחיים – בעין דומעת ובעין שמחה”.

עורך: איתי סופרין 

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: שאטרסטוק