עו״ד אורון שוורץ על העונה החדשה של ההסכת "ישראל הראשונה": ביאליק, אודסה, תל אביב – והמרד העברי שהקדים את הציונות

מה עושה משפטן בבית המדרש של ההיסטוריה? בעיני עו״ד אורון שוורץ – הרבה מאוד. בעונה החדשה של ההסכת „ישראל הראשונה”, העולה בכאן תרבות, שוורץ מחליף את כובע הפרשן המשפטי בכובע ההיסטוריון, ויוצא למסע אל שורשי התחייה העברית והתרבותית – עוד לפני שהציונות הפכה לפרויקט מדיני סדור.

שם ההסכת הוא פרובוקציה מכוונת. „לא ישראל הראשונה במובן הפריבילגי”, מבהיר שוורץ בראיון אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת, „אלא ישראל הראשונית – זו שמניחה את היסודות למה שתהפוך להיות החברה הישראלית”. לדבריו, מדובר בניסיון „לנכס מחדש” את המושג השגור בשיח הפוליטי, ולהשיב אותו אל ראשיתו התרבותית.

המסע מתחיל באודסה של סוף המאה ה־19 – עיר חופשית, פרועה, נטולת מסורת רבנית מחייבת, שמושכת אליה צעירים יהודים סקרנים. שם מתגבשת חבורת „דור התחייה”: ביאליק, אחד העם, טשרניחובסקי ורבניצקי. „הם עדיין לא ציונים”, מדגיש שוורץ, „הם קודם כול עבריים. מבקשים לברוא תרבות עברית לאומית”.

ביאליק הצעיר, שעוזב את ישיבת וולוז’ין ומגיע לאודסה, מוצא בה מרחב של חירות. בתי הקפה, כתבי העת, הוויכוחים – כולם הופכים לחלק מהמרד העברי. פרסום שירו „אל הציפור” הופך אותו בן לילה לדמות מרכזית, ולנושא הדגל של הרוח החדשה.

אלא שאודסה של החופש אינה נצחית. מלחמת האזרחים ברוסיה, עליית הבולשביקים והפיקוח הקשוח על היהודים דוחקים את החבורה לעזוב. בעזרת מקסים גורקי – ואישור שמגיע עד סטלין – הם מצליחים להוציא את כתביהם, נודדים לברלין ולבסוף מגיעים לתל אביב.

לא לירושלים, מדגיש שוורץ, אלא לתל אביב – העיר היחידה שמזכירה להם את אודסה. שם הם מקימים מחדש מוסדות, בתי קפה ומוקדי תרבות. ביאליק עצמו נותר דמות מתלבטת: איש השכלה וחילון מצד אחד, ומצד שני מי שמסרב לוותר על השבת. הפתרון שלו – „עונג שבת” – יוצר מודל של מסורתיות תרבותית: לא בית כנסת, אבל גם לא חילול; לא כפייה, אלא העמקת דעת.

מכאן מגיע הדיון הרחב יותר במסורתיות האשכנזית – מושג שנדחק לשוליים בשיח הישראלי. „מסורתיות לא הייתה נחלת המזרחיים בלבד”, אומר שוורץ. „היא אפיינה גם את יהודי מזרח אירופה. האשכנזים לא התחלקו רק לדתיים וחילונים”.

בעונה החדשה של ההסכת יעמוד גם תיאודור הרצל במרכז – דמות מערבית, חילונית, שחלומה הראשוני היה מדינה יהודית בעלת אופי גרמני. אלא שהמפגש עם „יהודי המזרח” – כלומר, יהודי מזרח אירופה המסורתיים – מאלץ אותו להבין שמדינה יהודית אינה יכולה להיות חילונית טוטאלית.

„ישראל הראשונה” הוא ניסיון להבין לא רק מאיפה באנו, אלא גם איך נוצר המתח המתמשך בין חירות למסורת, בין תרבות לזהות, בין תל אביב לירושלים. ההסכת זמין באפליקציית כאן, בספוטיפיי ובשאר פלטפורמות ההסכתים, ופרק חדש עולה מדי יום שלישי.

עורך איתי סופרין

מפיקה אירה וקסלר

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

עו״ד אורון שוורץ על העונה החדשה של ההסכת "ישראל הראשונה": ביאליק, אודסה, תל אביב &ndash; והמרד העברי שהקדים את הציונות
מה עושה משפטן בבית המדרש של ההיסטוריה? בעיני עו״ד אורון שוורץ &ndash; הרבה מאוד. בעונה החדשה של ההסכת &bdquo;ישראל הראשונה&rdquo;, העולה בכאן תרבות, שוורץ מחליף את כובע הפרשן המשפטי בכובע ההיסטוריון, ויוצא למסע אל שורשי התחייה העברית והתרבותית &ndash; עוד לפני שהציונות הפכה לפרויקט מדיני סדור.
שם ההסכת הוא פרובוקציה מכוונת. &bdquo;לא ישראל הראשונה במובן הפריבילגי&rdquo;, מבהיר שוורץ בראיון אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת, &bdquo;אלא ישראל הראשונית &ndash; זו שמניחה את היסודות למה שתהפוך להיות החברה הישראלית&rdquo;. לדבריו, מדובר בניסיון &bdquo;לנכס מחדש&rdquo; את המושג השגור בשיח הפוליטי, ולהשיב אותו אל ראשיתו התרבותית.
המסע מתחיל באודסה של סוף המאה ה־19 &ndash; עיר חופשית, פרועה, נטולת מסורת רבנית מחייבת, שמושכת אליה צעירים יהודים סקרנים. שם מתגבשת חבורת &bdquo;דור התחייה&rdquo;: ביאליק, אחד העם, טשרניחובסקי ורבניצקי. &bdquo;הם עדיין לא ציונים&rdquo;, מדגיש שוורץ, &bdquo;הם קודם כול עבריים. מבקשים לברוא תרבות עברית לאומית&rdquo;.
ביאליק הצעיר, שעוזב את ישיבת וולוז&rsquo;ין ומגיע לאודסה, מוצא בה מרחב של חירות. בתי הקפה, כתבי העת, הוויכוחים &ndash; כולם הופכים לחלק מהמרד העברי. פרסום שירו &bdquo;אל הציפור&rdquo; הופך אותו בן לילה לדמות מרכזית, ולנושא הדגל של הרוח החדשה.
אלא שאודסה של החופש אינה נצחית. מלחמת האזרחים ברוסיה, עליית הבולשביקים והפיקוח הקשוח על היהודים דוחקים את החבורה לעזוב. בעזרת מקסים גורקי &ndash; ואישור שמגיע עד סטלין &ndash; הם מצליחים להוציא את כתביהם, נודדים לברלין ולבסוף מגיעים לתל אביב.
לא לירושלים, מדגיש שוורץ, אלא לתל אביב &ndash; העיר היחידה שמזכירה להם את אודסה. שם הם מקימים מחדש מוסדות, בתי קפה ומוקדי תרבות. ביאליק עצמו נותר דמות מתלבטת: איש השכלה וחילון מצד אחד, ומצד שני מי שמסרב לוותר על השבת. הפתרון שלו &ndash; &bdquo;עונג שבת&rdquo; &ndash; יוצר מודל של מסורתיות תרבותית: לא בית כנסת, אבל גם לא חילול; לא כפייה, אלא העמקת דעת.
מכאן מגיע הדיון הרחב יותר במסורתיות האשכנזית &ndash; מושג שנדחק לשוליים בשיח הישראלי. &bdquo;מסורתיות לא הייתה נחלת המזרחיים בלבד&rdquo;, אומר שוורץ. &bdquo;היא אפיינה גם את יהודי מזרח אירופה. האשכנזים לא התחלקו רק לדתיים וחילונים&rdquo;.
בעונה החדשה של ההסכת יעמוד גם תיאודור הרצל במרכז &ndash; דמות מערבית, חילונית, שחלומה הראשוני היה מדינה יהודית בעלת אופי גרמני. אלא שהמפגש עם &bdquo;יהודי המזרח&rdquo; &ndash; כלומר, יהודי מזרח אירופה המסורתיים &ndash; מאלץ אותו להבין שמדינה יהודית אינה יכולה להיות חילונית טוטאלית.
&bdquo;ישראל הראשונה&rdquo; הוא ניסיון להבין לא רק מאיפה באנו, אלא גם איך נוצר המתח המתמשך בין חירות למסורת, בין תרבות לזהות, בין תל אביב לירושלים. ההסכת זמין באפליקציית כאן, בספוטיפיי ובשאר פלטפורמות ההסכתים, ופרק חדש עולה מדי יום שלישי.
עורך איתי סופרין
מפיקה אירה וקסלר
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;