 הרבנית רחלי פרנקל שפרכר: ״למרות הקרעים – יש שיתוף פעולה יומיומי וחשוב לזכור גם את הטוב״

בראיון אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת שוחחה הרבנית רחלי פרנקל שפרכר על חשיבות האחדות בעם ישראל, במיוחד בימים מורכבים אלו של בין המצרים, וזכרון שנאת החינם שהובילה לחורבן הבית. הפרידה והכאב האישי בעקבות רצח בנה ועוד שני נערים שימשו להניע אותה ופעילותה ליוזמת יום האחדות, אירוע שמטרתו לחזק את הקשר בין כל חלקי החברה הישראלית.

השורשים ההיסטוריים של הקרעים
הרבנית מתארת כיצד מחולקים בין הקרעים שהובילו לחורבן הבית, ומספרת על מלחמת האחים בממלכת חשמונאי, שבה למרות המאבקים הפוליטיים והמאבק על השליטה, התקיים שיתוף פעולה יומיומי שכלל אפילו מעבר חומות לסחר ועבודת הקודש משותפת. ״היה קונצנזוס של הקדושה ששמר על המשכיות רוחנית, כמו יום כיפור במרחב הציפורי,״ הסבירה.

המציאות החברתית והפוליטית בימינו
הרבנית שוחחה על הדינמיקות המורכבות שהתחילו כבר לפני השמחת הורה, אז המאבק הציבורי על סוגיות כמו עקפות השניות בתל אביב העסיק רבים. היא הדגישה את הסכנה הקיומית שבקיום סכסוכים פנימיים חריפים, אשר עלולים להוביל לקרעים חברתיים קשים.

שכחה מול זיכרון
הרבנית מדגישה את הקשר שבין שבירת הלוחות, הסמל לשכחה, לבין הצורך שלנו לזכור – לא רק את הכאבים, אלא גם את ההישגים והניסים שהיו במהלך ההיסטוריה של עם ישראל. "היכולת לזכור את הטוב חשובה לא פחות מהזיכרון של הכאב", אמרה.

הזיכרון והתקווה
למרות הכאב, המאבקים והשסעים החברתיים, יש מקום לתקווה ואופטימיות. הרבנית מצביעה על רגעי הסולידריות, הערבות ההדדית, וההתנדבות שהראו את הצדדים הטובים של החברה, שממהרים לשכוח. יוזמת יום האחדות שהובילה הפכה לחוק רשמי בלוח השנה במדינת ישראל ומייצגת את הרצון לחזק את הקשרים ולמצוא את המשותף.

מבט לעתיד
הרבנית מביעה תקווה כי על אף הקשיים והחרדות שמלווים את החברה בתקופה האחרונה, האיום החיצוני מהווה מקור לאיחוד פנימי, המזכיר לכולם "על מה ולמה אנחנו ביחד". היא קוראת להקשבה, סבלנות ולמידה מתמדת על מנת להמשיך ולבנות חברה חזקה ואחדותית.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

&nbsp;הרבנית רחלי פרנקל שפרכר: ״למרות הקרעים &ndash; יש שיתוף פעולה יומיומי וחשוב לזכור גם את הטוב״
בראיון אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת שוחחה הרבנית רחלי פרנקל שפרכר על חשיבות האחדות בעם ישראל, במיוחד בימים מורכבים אלו של בין המצרים, וזכרון שנאת החינם שהובילה לחורבן הבית. הפרידה והכאב האישי בעקבות רצח בנה ועוד שני נערים שימשו להניע אותה ופעילותה ליוזמת יום האחדות, אירוע שמטרתו לחזק את הקשר בין כל חלקי החברה הישראלית.
השורשים ההיסטוריים של הקרעים הרבנית מתארת כיצד מחולקים בין הקרעים שהובילו לחורבן הבית, ומספרת על מלחמת האחים בממלכת חשמונאי, שבה למרות המאבקים הפוליטיים והמאבק על השליטה, התקיים שיתוף פעולה יומיומי שכלל אפילו מעבר חומות לסחר ועבודת הקודש משותפת. ״היה קונצנזוס של הקדושה ששמר על המשכיות רוחנית, כמו יום כיפור במרחב הציפורי,״ הסבירה.
המציאות החברתית והפוליטית בימינו הרבנית שוחחה על הדינמיקות המורכבות שהתחילו כבר לפני השמחת הורה, אז המאבק הציבורי על סוגיות כמו עקפות השניות בתל אביב העסיק רבים. היא הדגישה את הסכנה הקיומית שבקיום סכסוכים פנימיים חריפים, אשר עלולים להוביל לקרעים חברתיים קשים.
שכחה מול זיכרון הרבנית מדגישה את הקשר שבין שבירת הלוחות, הסמל לשכחה, לבין הצורך שלנו לזכור &ndash; לא רק את הכאבים, אלא גם את ההישגים והניסים שהיו במהלך ההיסטוריה של עם ישראל. "היכולת לזכור את הטוב חשובה לא פחות מהזיכרון של הכאב", אמרה.
הזיכרון והתקווה למרות הכאב, המאבקים והשסעים החברתיים, יש מקום לתקווה ואופטימיות. הרבנית מצביעה על רגעי הסולידריות, הערבות ההדדית, וההתנדבות שהראו את הצדדים הטובים של החברה, שממהרים לשכוח. יוזמת יום האחדות שהובילה הפכה לחוק רשמי בלוח השנה במדינת ישראל ומייצגת את הרצון לחזק את הקשרים ולמצוא את המשותף.
מבט לעתיד הרבנית מביעה תקווה כי על אף הקשיים והחרדות שמלווים את החברה בתקופה האחרונה, האיום החיצוני מהווה מקור לאיחוד פנימי, המזכיר לכולם "על מה ולמה אנחנו ביחד". היא קוראת להקשבה, סבלנות ולמידה מתמדת על מנת להמשיך ולבנות חברה חזקה ואחדותית.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;