"מי ששרק בוז לראש הממשלה ומוחא כפיים לארדואן – חולה בשנאה"

הרב ד"ר תמיר גרנות, אביו של סרן אמיתי גרנות הי"ד : "אסור לאבד את היכולת להבדיל בין אויב לאח. גם כשיש מחלוקות – צריך לדעת להגיד תודה ולהישאר יחד"

הרב ד"ר תמיר גרנות, ראש ישיבת אורות שאול ואביו של סרן אמיתי גרנות ז"ל, שנפל במלת "חרבות ברזל", וממארגני התפילות בכיכר החטופים, התייחס בראיון לדנה בצלאל ב"כאן מורשת" לקריאות הבוז שנשמעו בכיכר החטופים כלפי ראש הממשלה, בזמן נאומו של נציג טראמפ, סטיב וויטקוף.

"היו שם אלף, אולי שלושת אלפים אנשים, ששרקו בוז לראש הממשלה, ואחר כך מחאו כפיים כשהוזכר ארדואן – רוצח עם. אנשים חולים מאוד. הלכתי הביתה -לא יכולתי להשאר שם  יותר. מחלת השנאה והכעס השתלטה עליהם, והם איבדו כל רגל של ממלכתיות."

לדבריו, אין מדובר ברוב הציבור אלא במיעוט קיצוני, אך התופעה הזו צריכה להדליק נורה אדומה:

"מותר להתנגד, מותר לבקר – אבל חובה לדעת גם להגיד תודה כשנעשה דבר טוב. אחרת אנחנו מאבדים את הלב של העם."

"הייתי צריך להיות שם – גם אם נשרטתי"

הרב גרנות סיפר על ההתלבטות האישית האם להגיע לכיכר החטופים, לאחר תקופה שבה נמנע מלהשתתף בעצרות בשל האווירה הקשה:

"לא יכולתי להיות חלק מצעקות, מדיכאון, משנאה. אבל הפעם הרגשתי שצריך להיות שם – כדי לשבור את המחיצות.
כשאנחנו שם, עם הכיפה, עם הפאות, עם הזקן, חילונים ניגשים ואומרים לנו: ‘זה כל כך חשוב שאתם כאן’. זה יוצר חיבור, וזה מרפא את הקרע. "

לדבריו, עצם הנוכחות של דתיים בכיכר היא אמירה חשובה:

"אם לא נהיה שם, מישהו אחר ינהל את השיח. גם במלחמת האחדות יש פצועים – אבל זו מלחמה ששווה להילחם בה."

"להרים את הראש, להגיד תודה"

בדבריו הרחיב הרב גרנות על הרגע שבו החטופים חוזרים, ועל הצורך לשוב לתודעה של גאווה לאומית:

"הגענו לרגע הזה עם ראש מורם. אחרי שהבאסנו את אויבינו, אחרי שחיילים מסרו את נפשם. הגיע הזמן להרים את הראש, להודות – לממשלה, לחיילים, ולכל מי שפעל למען זה."

הרב קרא קרא לציבור להפסיק את השיח הציני ולחזור לשפת התודה:

"גם מי שלא תמך במטה, גם מי שלא אהד את המאבק, צריך לדעת להכיר בטוב. כולנו חלק מאותו עם. גאולה – פירושה לצאת מהשבי אל האור."

"אסור לוותר על הקשר"

הרב גרנות הדגיש כי הפתרון לשסע החברתי אינו בהתרחקות אלא בנוכחות:

"אסור להחרים את הזירות הציבוריות. אם נוותר עליהן, מישהו אחר יתפוס את מקומן. צריך לבוא, לדבר, לחבק – גם אם כואב.
יש אנשים שמחלת השנאה מנהלת אותם, אבל רוב העם רוצה טוב. איתם צריך לדבר."

"לא לשכוח, אבל גם לא לוותר על השמחה"

לקראת סיום, דיבר הרב גרנות על היכולת לשמוח גם לצד האבל והשכול:

"לב יהודי יודע להכיל גם שמחה וגם כאב. כשיש הישגים – צריך לשמוח עד הסוף. וכשיש עבל – לכאוב עד הסוף.
זה לא מבטל זה את זה, אלא משלים. אנחנו עם שיודע לבכות ולרקוד באותו לב."

"השיקום יבוא מתוך אותה אחדות"

בדבריו האחרונים חתם במסר מאחד וברוח של תקווה:

"בשביעי באוקטובר נלחמנו יחד בלי הבדל. כך גם בשיקום – כולנו צריכים להילחם יחד על תיקון, על בנייה, על אהבה.
לא כולם צריכים לחשוב אותו דבר – אבל כולם חייבים להישאר יחד."

עורך:איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

קרדיט תמונה : ישיבת אורות שאול 

"מי ששרק בוז לראש הממשלה ומוחא כפיים לארדואן &ndash; חולה בשנאה"
הרב ד"ר תמיר גרנות, אביו של סרן אמיתי גרנות הי"ד : "אסור לאבד את היכולת להבדיל בין אויב לאח. גם כשיש מחלוקות &ndash; צריך לדעת להגיד תודה ולהישאר יחד"
<hr dir="rtl" data-start="400" data-end="403">
הרב ד"ר תמיר גרנות, ראש ישיבת אורות שאול ואביו של סרן אמיתי גרנות ז"ל, שנפל במלת "חרבות ברזל", וממארגני התפילות בכיכר החטופים, התייחס בראיון לדנה בצלאל ב"כאן מורשת" לקריאות הבוז שנשמעו בכיכר החטופים כלפי ראש הממשלה, בזמן נאומו של נציג טראמפ, סטיב וויטקוף.
<blockquote dir="rtl" data-start="636" data-end="822">
"היו שם אלף, אולי שלושת אלפים אנשים, ששרקו בוז לראש הממשלה, ואחר כך מחאו כפיים כשהוזכר ארדואן &ndash; רוצח עם. אנשים חולים מאוד. הלכתי הביתה -לא יכולתי להשאר שם&nbsp; יותר. מחלת השנאה והכעס השתלטה עליהם, והם איבדו כל רגל של ממלכתיות."
</blockquote>
לדבריו, אין מדובר ברוב הציבור אלא במיעוט קיצוני, אך התופעה הזו צריכה להדליק נורה אדומה:
<blockquote dir="rtl" data-start="914" data-end="1019">
"מותר להתנגד, מותר לבקר &ndash; אבל חובה לדעת גם להגיד תודה כשנעשה דבר טוב. אחרת אנחנו מאבדים את הלב של העם."
</blockquote>
<hr dir="rtl" data-start="1021" data-end="1024">
"הייתי צריך להיות שם &ndash; גם אם נשרטתי"
הרב גרנות סיפר על ההתלבטות האישית האם להגיע לכיכר החטופים, לאחר תקופה שבה נמנע מלהשתתף בעצרות בשל האווירה הקשה:
<blockquote dir="rtl" data-start="1182" data-end="1418">
"לא יכולתי להיות חלק מצעקות, מדיכאון, משנאה. אבל הפעם הרגשתי שצריך להיות שם &ndash; כדי לשבור את המחיצות. כשאנחנו שם, עם הכיפה, עם הפאות, עם הזקן, חילונים ניגשים ואומרים לנו: &lsquo;זה כל כך חשוב שאתם כאן&rsquo;. זה יוצר חיבור, וזה מרפא את הקרע. "
</blockquote>
לדבריו, עצם הנוכחות של דתיים בכיכר היא אמירה חשובה:
<blockquote dir="rtl" data-start="1474" data-end="1575">
"אם לא נהיה שם, מישהו אחר ינהל את השיח. גם במלחמת האחדות יש פצועים &ndash; אבל זו מלחמה ששווה להילחם בה."
</blockquote>
<hr dir="rtl" data-start="1577" data-end="1580">
"להרים את הראש, להגיד תודה"
בדבריו הרחיב הרב גרנות על הרגע שבו החטופים חוזרים, ועל הצורך לשוב לתודעה של גאווה לאומית:
<blockquote dir="rtl" data-start="1707" data-end="1863">
"הגענו לרגע הזה עם ראש מורם. אחרי שהבאסנו את אויבינו, אחרי שחיילים מסרו את נפשם. הגיע הזמן להרים את הראש, להודות &ndash; לממשלה, לחיילים, ולכל מי שפעל למען זה."
</blockquote>
הרב קרא קרא לציבור להפסיק את השיח הציני ולחזור לשפת התודה:
<blockquote dir="rtl" data-start="1922" data-end="2046">
"גם מי שלא תמך במטה, גם מי שלא אהד את המאבק, צריך לדעת להכיר בטוב. כולנו חלק מאותו עם. גאולה &ndash; פירושה לצאת מהשבי אל האור."
</blockquote>
<hr dir="rtl" data-start="2048" data-end="2051">
"אסור לוותר על הקשר"
הרב גרנות הדגיש כי הפתרון לשסע החברתי אינו בהתרחקות אלא בנוכחות:
<blockquote dir="rtl" data-start="2146" data-end="2335">
"אסור להחרים את הזירות הציבוריות. אם נוותר עליהן, מישהו אחר יתפוס את מקומן. צריך לבוא, לדבר, לחבק &ndash; גם אם כואב. יש אנשים שמחלת השנאה מנהלת אותם, אבל רוב העם רוצה טוב. איתם צריך לדבר."
</blockquote>
<hr dir="rtl" data-start="2337" data-end="2340">
"לא לשכוח, אבל גם לא לוותר על השמחה"
לקראת סיום, דיבר הרב גרנות על היכולת לשמוח גם לצד האבל והשכול:
<blockquote dir="rtl" data-start="2449" data-end="2624">
"לב יהודי יודע להכיל גם שמחה וגם כאב. כשיש הישגים &ndash; צריך לשמוח עד הסוף. וכשיש עבל &ndash; לכאוב עד הסוף. זה לא מבטל זה את זה, אלא משלים. אנחנו עם שיודע לבכות ולרקוד באותו לב."
</blockquote>
<hr dir="rtl" data-start="2626" data-end="2629">
"השיקום יבוא מתוך אותה אחדות"
בדבריו האחרונים חתם במסר מאחד וברוח של תקווה:
<blockquote dir="rtl" data-start="2714" data-end="2888">
"בשביעי באוקטובר נלחמנו יחד בלי הבדל. כך גם בשיקום &ndash; כולנו צריכים להילחם יחד על תיקון, על בנייה, על אהבה. לא כולם צריכים לחשוב אותו דבר &ndash; אבל כולם חייבים להישאר יחד."
</blockquote>
עורך:איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר
קרדיט תמונה : ישיבת אורות שאול&nbsp;

Advertisement