כאן מורשת"הרב יאיר הדאיה: "באילת אין שנאה. אנחנו יכולים להיות חלוקים, אבל אנחנו אוהבים ועוזרים אחד לשני
בנו של הרב משה הדאיה זצ"ל, רבה של אילת במשך כ-70 שנה, סיפר לאלי ביתאן בכאן מורשת על דמותו של אביו, שפעל להקמת התשתיות הדתיות בעיר וחיבר בין כל חלקי הציבור. "הוא לא הסתכל על החיצוניות של האדם, אלא נכנס לפנימיות שלו. כל דבר שעשה, הסתכל מה יהיה בעוד 300 שנה"
הרב יאיר הדאיה, רבה הראשי של אילת ובנו של הרב משה הדאיה זצ"ל, סיפר בריאיון בכאן מורשת על דמותו של אביו, שהלך לעולמו, ועל מורשתו הרוחנית והקהילתית בעיר. לדבריו, אביו היה דמות רוחנית מרכזית עבור תושבי אילת, והצליח לקרב בין אנשים מכל גוני הציבור, גם כאשר היו ביניהם חילוקי דעות.
"אבא היה כמו האב הרוחני של כל העיר", סיפר הרב יאיר. "הוא נגע בכל מי שהוא בא איתו במגע. הוא לא הסתכל על העניינים החיצוניים, אלא נכנס לפנימיות של כל אדם. מצד אחד היו לו הרבה מנהגי חסידות שהוא נהג לעצמו, אבל בציבור הוא היה אדם שמדבר עם כל אחד בגובה העיניים".
לדבריו, אביו העניק תשומת לב שווה לילדים, לקשישים, לתלמידי חכמים, לדתיים ולתושבי הקיבוצים. "הוא דיבר עם כולם באותו שוויון, באותה תשומת לב ובאותה אהבה אמיתית. זה היה אדם של קדושה, והכול בפשטות, בצניעות ובענווה".
"הוא בנה את היסודות של אילת"
הרב משה הדאיה הגיע לאילת בשנת תשט"ו, לפני כ-70 שנה, כאשר העיר הייתה מרוחקת ממרכזי התורה והקהילה הדתית בה הייתה בראשית דרכה. בנו סיפר כי אביו ראה בהקמת תשתית רוחנית בעיר שליחות של ממש.
"במקום שיש יהודים צריך להיות מקום רוחני, מקום של עוגן רוחני, ולדעת שהם צריכים לקבל את כל מה שיהודי יכול לקבל בכל מקום", אמר.
הוא תיאר את המאמצים שהשקיע אביו בהקמת מקווה ובדאגה לספרי תורה כשרים. באותם ימים, לדבריו, הבאת ספר תורה לאילת הייתה כרוכה בנסיעה של שעות ארוכות בדרכים קשות, ולעיתים הספר שהגיע לעיר כבר לא היה כשר לקריאה.
"אבא ישב ותיקן את ספר התורה שהגיע ביום חמישי, עד כמעט כניסת שבת, כדי שיוכלו לקרוא בספר תורה כשר. הוא ישב כל הלילה כדי לתקן אותו", סיפר.
גם בבניית הקהילה פעל הרב הדאיה מתוך גישה של קירוב. לדברי בנו, אביו צירף למניינים גם אנשים שלא שמרו שבת, מתוך רצון לחבר אותם לקהילה. "בסופו של דבר האנשים האלה הפכו להיות היסודות של הקהילה הדתית באילת. זו הייתה האהבה האמיתית של אבא והיכולת שלו לקרב".
הרב יאיר הדאיה הדגיש כי אביו לא הסתפק במענה לצרכים המיידיים של העיר, אלא תכנן לטווח ארוך. "אבא בנה את העיר אילת. זה לא רב שהגיע והיה צריך לשדרג משהו; הוא הגיע ובנה את כל היסודות".
לדבריו, אביו נהג לחשוב על העתיד הרחוק: "הוא אמר לי: 'אני מסתכל מה יהיה בעוד 300 שנה'. אם בונים מקווה, זה לא שני חדרים, אלא צריך לדאוג שיהיו הרבה חדרים. אם בונים בית כנסת, גם אם בקושי יש מניין, צריך לבנות בית כנסת גדול. זו ההסתכלות – להסתכל לדורות, לא רק על כאן ועכשיו".
"אנחנו חלוקים, אבל אין שנאה"
אחד הדברים המרכזיים שהותיר אחריו הרב משה הדאיה זצ"ל, לדברי בנו, הוא האווירה המיוחדת של היחסים בין חלקי הציבור באילת. על רקע המתיחות בין הציבור התורני לציבור הכללי, הדגיש הרב יאיר כי בעיר מתקיימים חילוקי דעות, אך הם אינם הופכים לשנאה.
"אילת שונה אולי מכל המקומות בארץ ובעולם. אבא הכיל את האהבה האמיתית שלו לכל יהודי, ומתוך זה כל הפלגים, כל הצבעים וכל הגוונים יכולים להיות כאן. יכולים להיות חילוקי דעות, אבל באילת אין שנאה", אמר.
לדבריו, הדבר ניכר גם במנחמים הרבים שהגיעו לאחר פטירת אביו ובדברים שכתבו עליו. "זו העוצמה שאבא הנחיל בעיר אילת. גם אם אנחנו חלוקים וגם אם אנחנו חיים באותה עיר, אנחנו צריכים לדאוג אחד לשני. אנחנו אוהבים אחד את השני ועוזרים אחד לשני".
הרב יאיר השווה את המציאות הזאת לתחושת הערבות ההדדית שהתגלתה בעם ישראל לאחר מתקפת שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. "מה שהיה אחרי המלחמה, אחרי שמחת תורה, כשכולנו היינו ביחד ואחד עזר לשני – ככה יש לנו פה כל השנה. אנחנו יכולים להיות חלוקים, אבל אנחנו עוזרים ואוהבים אחד את השני. זה הכוח של אבא".
"להתחזק באהבת ישראל"
הרב יאיר הדאיה סיפר גם על הנסיבות שבהן נפטר אביו בשבת קודש, ותיאר ברקים ורעמים חריגים שהתרחשו באילת בסמוך לפטירתו. לדבריו, התושבים לא זכרו תופעה דומה בעוצמתה.
בסיום דבריו ביקש להעביר מסר של אחדות והימנעות משנאה, ברוח מורשתו של אביו.
"בוודאי זכותו תגן עלינו מלמעלה. אנחנו צריכים להתחזק באהבת ישראל, לעזור אחד לשני ולהתגבר על כל המחלוקות. השנאה הזאת לא צריכה להיות חלק מהתרבות שלנו. התרבות שלנו צריכה להיות איך אנחנו עוזרים אחד לשני, גם כשאנחנו לא מסכימים".
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר
