חוקר הדתות שמואל בן שלום מסביר: מותו של חמינאי והעלייה של בנו מוצטבא מסמנים מעבר לקו ניצי יותר בשלטון האיראני — אך סמכותו הדתית נותרת מוטלת בספק

ברקע ההתפתחויות הדרמטיות בעולם השיעי, חוקר הדתות שמואל בן שלום שוחח עם אלי ביתאן בכאן מורשת על המשמעויות הדתיות והפוליטיות של חילופי ההנהגה באיראן. לדבריו, האירועים אינם רק שינוי פוליטי, אלא נקודת מפנה בתוך האסלאם השיעי עצמו.

בן שלום סיפר כי הוא שוהה בימים אלה בדרום חצי האי סיני, באזור ההר המזוהה במסורת עם הר סיני – ג’בל מוסא ליד מנזר סנטה קתרינה. לדבריו, המסורת העתיקה של יהודים, נוצרים ומוסלמים מזהה את המקום הזה כהר סיני, והמבנה הגיאוגרפי באזור – הכולל מישור רחב למרגלות ההר – מתאים לתיאור המקראי של מקום שבו יכלו להתכנס המוני אנשים.

אך עיקר הדיון נסב סביב המתרחש באיראן. בן שלום הסביר כי הזרם המרכזי שמוביל את המאבק נגד ישראל והמערב הוא “השיעה המהפכנית”, זרם שנוסד על ידי האייתוללה רוחאללה חומייני. לפי תפיסה זו, הדת אינה רק עניין רוחני אלא מנוע פוליטי שמטרתו להביא “צדק” באמצעות מאבק במערב ובישראל.

לדבריו, האידיאולוגיה הזו משלבת השפעות מרקסיסטיות ופוסט-קולוניאליות עם האסלאם השיעי. במסגרת תפיסה זו, איראן בנתה במשך שנים רשת של ארגונים וצבאות שליחים ברחבי המזרח התיכון, שנועדו להחליש בהדרגה את ישראל ואת בעלי בריתה.

לדברי בן שלום, האסטרטגיה האיראנית היא אסטרטגיית סבלנות ארוכת טווח. “השיעים רגילים לחשוב במונחים של מאות שנים,” אמר. “הם בונים כוח לאט, ומפעילים אותו בהדרגה. גם אירועים כמו מתקפת שבעה באוקטובר לא נועדו למוטט את ישראל מיד, אלא להחליש אותה לקראת מאבקים עתידיים.”

אחד הביטויים לכך הוא סוגיית הגרעין האיראני. לדבריו, קיימת פתווה – פסיקה דתית – של המנהיג העליון עלי חמינאי האוסרת על איראן להחזיק בנשק גרעיני. אולם בפועל איראן ממשיכה להעשיר אורניום לרמה גבוהה, כך שתוכל להגיע לנשק גרעיני במהירות אם תחליט לשנות את הפסיקה.

ההתפתחות הדרמטית ביותר היא שאלת הירושה של חמינאי. לפי דיווחים שונים, בנו מוצטבא חמינאי צובר כוח רב ונחשב למועמד מרכזי להחליף את אביו. בן שלום מתאר אותו כדמות פוליטית חזקה, אך לא כאיש דת בכיר.

לדבריו, מוצטבא הגיע רק לדרגת “חוג’ת אל-איסלאם”, דרגה נמוכה יחסית בהיררכיה הדתית השיעית. למרות זאת, הוא צבר כוח עצום מאחורי הקלעים במשך שנים כאיש הקשר המרכזי לאביו. בשנים האחרונות נעשה מאמץ מצד המשטר לבנות לו תדמית דתית ולהציגו כאייתוללה.

בן שלום מציין כי מוצטבא קשור לדיכוי האלים של מחאות באיראן, כולל אירועי המחאה הגדולים של 2009. לדבריו, מדובר בדמות המזוהה עם הקו הקיצוני ביותר במשטר.

במקביל, קיימת בעולם השיעי סמכות דתית אחרת – האייתוללה עלי א-סיסתאני, היושב בעיר נג’ף שבעיראק. סיסתאני מייצג את “השיעה השקטה”, זרם הסבור כי אנשי הדת אינם צריכים לשלוט ישירות במדינה. זרם זה מהווה יריב אידיאולוגי לשיעה המהפכנית של איראן.

לדברי בן שלום, למרות היריבות, היחסים בין הזרמים מורכבים ואינם מתבטאים בעימות גלוי. מוסדות לימוד דתיים קיימים בשני המחנות, ולעיתים תלמידים משני הזרמים לומדים יחד.

האפשרות שמוצטבא חמינאי יעמוד בראש המשטר מסמנת לדעתו כיוון ברור: המשך דרכו של האב – אך עם נטייה חריפה יותר לכיוון צבאי ולוחמני.

“הנאמנים למשטר יתייצבו מאחוריו,” אמר בן שלום, “אבל הסמכות הדתית שלו תמיד תהיה מוגבלת. הוא עשוי לשלוט בכוח הפוליטי, אך קשה להאמין שיזכה במעמד הלכתי אמיתי בקרב האליטה הדתית.”

לדבריו, אם אכן מתרחש מעבר כזה בהנהגה, מדובר בהתפתחות בעלת משמעות רחבה לא רק לאיראן אלא לכל העולם השיעי — וגם למזרח התיכון כולו.

עורך: איתי סופרין

 מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

חוקר הדתות שמואל בן שלום מסביר: מותו של חמינאי והעלייה של בנו מוצטבא מסמנים מעבר לקו ניצי יותר בשלטון האיראני &mdash; אך סמכותו הדתית נותרת מוטלת בספק
ברקע ההתפתחויות הדרמטיות בעולם השיעי, חוקר הדתות שמואל בן שלום שוחח עם אלי ביתאן בכאן מורשת על המשמעויות הדתיות והפוליטיות של חילופי ההנהגה באיראן. לדבריו, האירועים אינם רק שינוי פוליטי, אלא נקודת מפנה בתוך האסלאם השיעי עצמו.
בן שלום סיפר כי הוא שוהה בימים אלה בדרום חצי האי סיני, באזור ההר המזוהה במסורת עם הר סיני &ndash; ג&rsquo;בל מוסא ליד מנזר סנטה קתרינה. לדבריו, המסורת העתיקה של יהודים, נוצרים ומוסלמים מזהה את המקום הזה כהר סיני, והמבנה הגיאוגרפי באזור &ndash; הכולל מישור רחב למרגלות ההר &ndash; מתאים לתיאור המקראי של מקום שבו יכלו להתכנס המוני אנשים.
אך עיקר הדיון נסב סביב המתרחש באיראן. בן שלום הסביר כי הזרם המרכזי שמוביל את המאבק נגד ישראל והמערב הוא &ldquo;השיעה המהפכנית&rdquo;, זרם שנוסד על ידי האייתוללה רוחאללה חומייני. לפי תפיסה זו, הדת אינה רק עניין רוחני אלא מנוע פוליטי שמטרתו להביא &ldquo;צדק&rdquo; באמצעות מאבק במערב ובישראל.
לדבריו, האידיאולוגיה הזו משלבת השפעות מרקסיסטיות ופוסט-קולוניאליות עם האסלאם השיעי. במסגרת תפיסה זו, איראן בנתה במשך שנים רשת של ארגונים וצבאות שליחים ברחבי המזרח התיכון, שנועדו להחליש בהדרגה את ישראל ואת בעלי בריתה.
לדברי בן שלום, האסטרטגיה האיראנית היא אסטרטגיית סבלנות ארוכת טווח. &ldquo;השיעים רגילים לחשוב במונחים של מאות שנים,&rdquo; אמר. &ldquo;הם בונים כוח לאט, ומפעילים אותו בהדרגה. גם אירועים כמו מתקפת שבעה באוקטובר לא נועדו למוטט את ישראל מיד, אלא להחליש אותה לקראת מאבקים עתידיים.&rdquo;
אחד הביטויים לכך הוא סוגיית הגרעין האיראני. לדבריו, קיימת פתווה &ndash; פסיקה דתית &ndash; של המנהיג העליון עלי חמינאי האוסרת על איראן להחזיק בנשק גרעיני. אולם בפועל איראן ממשיכה להעשיר אורניום לרמה גבוהה, כך שתוכל להגיע לנשק גרעיני במהירות אם תחליט לשנות את הפסיקה.
ההתפתחות הדרמטית ביותר היא שאלת הירושה של חמינאי. לפי דיווחים שונים, בנו מוצטבא חמינאי צובר כוח רב ונחשב למועמד מרכזי להחליף את אביו. בן שלום מתאר אותו כדמות פוליטית חזקה, אך לא כאיש דת בכיר.
לדבריו, מוצטבא הגיע רק לדרגת &ldquo;חוג&rsquo;ת אל-איסלאם&rdquo;, דרגה נמוכה יחסית בהיררכיה הדתית השיעית. למרות זאת, הוא צבר כוח עצום מאחורי הקלעים במשך שנים כאיש הקשר המרכזי לאביו. בשנים האחרונות נעשה מאמץ מצד המשטר לבנות לו תדמית דתית ולהציגו כאייתוללה.
בן שלום מציין כי מוצטבא קשור לדיכוי האלים של מחאות באיראן, כולל אירועי המחאה הגדולים של 2009. לדבריו, מדובר בדמות המזוהה עם הקו הקיצוני ביותר במשטר.
במקביל, קיימת בעולם השיעי סמכות דתית אחרת &ndash; האייתוללה עלי א-סיסתאני, היושב בעיר נג&rsquo;ף שבעיראק. סיסתאני מייצג את &ldquo;השיעה השקטה&rdquo;, זרם הסבור כי אנשי הדת אינם צריכים לשלוט ישירות במדינה. זרם זה מהווה יריב אידיאולוגי לשיעה המהפכנית של איראן.
לדברי בן שלום, למרות היריבות, היחסים בין הזרמים מורכבים ואינם מתבטאים בעימות גלוי. מוסדות לימוד דתיים קיימים בשני המחנות, ולעיתים תלמידים משני הזרמים לומדים יחד.
האפשרות שמוצטבא חמינאי יעמוד בראש המשטר מסמנת לדעתו כיוון ברור: המשך דרכו של האב &ndash; אך עם נטייה חריפה יותר לכיוון צבאי ולוחמני.
&ldquo;הנאמנים למשטר יתייצבו מאחוריו,&rdquo; אמר בן שלום, &ldquo;אבל הסמכות הדתית שלו תמיד תהיה מוגבלת. הוא עשוי לשלוט בכוח הפוליטי, אך קשה להאמין שיזכה במעמד הלכתי אמיתי בקרב האליטה הדתית.&rdquo;
לדבריו, אם אכן מתרחש מעבר כזה בהנהגה, מדובר בהתפתחות בעלת משמעות רחבה לא רק לאיראן אלא לכל העולם השיעי &mdash; וגם למזרח התיכון כולו.
עורך: איתי סופרין
&nbsp;מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;