"הומור יהודי הוא יחיד במינו": יעקב בודו מדבר על הומור, תיאטרון ו'קופה ראשית'

השחקן הוותיק בראיון עם בני טיטלבוים ב'כאן מורשת' מספר על ההומור היהודי הייחודי, קריירה בת 80 שנה, והחיבור המפתיע לקהל הצעיר דרך 'קופה ראשית'

יעקב בודו, אחד מעמודי התווך של התרבות היהודית והישראלית, חוגג קריירה שנמשכת כמעט 80 שנה. בראיון מיוחד ל'כאן מורשת' עם בני טיטלבוים, הוא מדבר על ההומור היהודי, על תיאטרון היידיש שהוא מסור לו, ועל ההצלחה הגדולה של 'קופה ראשית', שהפכה אותו לכוכב גם בדור הצעיר.

"הומור יהודי הוא לא מושאל – הוא מקורי לחלוטין"

כשנשאל על ההומור היהודי, בודו מדגיש את ייחודו: "אין דבר כזה הומור יהודי מושאל. אנחנו העם היחיד שלא לקח הומור מעמים אחרים – אנחנו יצרנו אותו בעצמנו." לדבריו, ההומור היהודי נולד מתוך שמחת החיים של העם היהודי, אך גם מתוך ההתמודדות עם קשיים לאורך ההיסטוריה. "למרות כל הצרות, היהודים תמיד ידעו לצחוק – לפעמים על עצמם, לפעמים על הסיטואציות הבלתי אפשריות שהם נקלעו אליהן. זה מה שהחזיק אותנו לאורך הדורות."

קריירה של כמעט 80 שנה – ועדיין על הבמה

בודו החל את דרכו בגיל 16, שירת בלהקות הצבאיות, והמשיך לקריירה עשירה בתיאטרון ובקולנוע. "לא היה לי יום אחד של חוסר עבודה," הוא אומר בגאווה, ומספר על תרומתו לתיאטרון היידישפיל, שבו הוא פעיל עד היום. "אנשים תמיד אמרו שאין קהל ליידיש, אבל הקהל תמיד היה שם. היידיש היא השפה האמיתית של העם היהודי, ולאורך השנים הגיעו אלינו גם דוברי רוסית שחיפשו קשר לשורשיהם." לדבריו, בתקופה מסוימת אנשים התביישו לדבר יידיש, אך כיום ישנה התעוררות מחודשת, ויותר צעירים מגיעים להצגות היידישפיל, שם הם זוכים לתרגום בזמן אמת.

'קופה ראשית' – מתנה בלתי צפויה בגיל 90

על אף הקריירה הארוכה, בודו מודה ש'קופה ראשית' הייתה עבורו חוויה יוצאת דופן: "זה כמו לזכות בפיס. יש לי 15 סרטים ותוכניות שעשיתי, אבל מה שקרה לי עם 'קופה ראשית' זה משהו אחר. פתאום ילדים קטנים עוצרים אותי ברחוב, מבקשים חתימות, ורצים אחרי. זה מטורף." לדבריו, הסיבה להצלחת הסדרה היא החיבור לנושאים יומיומיים כמו קניות במכולת, לצד הכימיה יוצאת הדופן בין השחקנים. "זו סדרה על החיים עצמם – כל אחד יכול למצוא את עצמו בדמויות, וזה סוד ההצלחה שלה."

בודו מספר על האווירה המיוחדת על סט הצילומים: "אנחנו כמו משפחה. אני עובד כבר עשרות שנים בתעשייה, אבל כימיה כזו בין שחקנים לא ראיתי הרבה. יש כבוד הדדי, יש צחוקים מאחורי הקלעים, וכולם עוזרים אחד לשני. אני הכי מבוגר בצוות, אבל הם מתייחסים אליי כאילו אני אחד מהם – וזה מרגש אותי מאוד."

"התיאטרון והקולנוע נתנו לי חיים – ואני ממשיך עד מאה ועשרים"

למרות גילו המתקדם, בודו אינו מתכוון לעצור. הוא ממשיך להופיע בתיאטרון ובטלוויזיה, ומתייחס להמשכיות האמנותית כשליחות. "אהבת הקהל היא משהו שאתה לא קונה בכסף – היא באה כשאתה באמת חי את הבמה ונותן את כל כולך." הוא מספר בהתרגשות על הדור הצעיר שמגיע לראות אותו בהצגות, גם אם הם אינם דוברי יידיש. "הם רואים את התרגום, אבל הם בעיקר מרגישים את האווירה, את החום, את הרגש שהיה תמיד חלק מהתרבות שלנו."

לקראת פורים – איך מספרים בדיחה טובה?

לקראת חג הפורים, בודו חולק תובנה על סוד ההומור היהודי: "שחקן יכול להיות הכי גדול בעולם, אבל בלי אהבת קהל הוא לא יצליח להצחיק. צריך לדעת איך לגשת לקהל, איך ליצור איתו חיבור. הומור יהודי הוא היחיד בעולם שהוא מקורי לחלוטין – לא לקחנו מאחרים, להפך, לקחו מאיתנו." הוא מוסיף כי לדעתו, אחד המרכיבים החשובים של בדיחה טובה הוא הפשטות: "לפעמים הדברים הכי פשוטים הם אלו שהכי מצחיקים. כשאתה מספר בדיחה, אתה צריך להאמין בה ולחיות אותה – אחרת היא לא תעבוד."

על אנטישמיות ותקווה לעתיד

בודו, שגדל בתקופת השואה, מתייחס גם לגל האנטישמיות הגואה בעולם: "תמיד היהודים היו הכתובת להאשמות, לא משנה איפה הם היו. זה קרה בעבר וזה קורה גם היום. אבל מדינת ישראל היא משהו אחר – יש לנו בית, יש לנו כוח, ואנחנו צריכים להישאר מאוחדים." עם זאת, הוא מביע תקווה לעתיד טוב יותר: "אני מקווה שיבוא יום ונוכל לחיות בשלום עם שכנינו, ושנזכה לראות עולם טוב יותר לילדינו."

"אני מאמין בא-לוקים, גם אם אני לא דתי"

בסיום הראיון, בודו משתף במחשבותיו על אמונה: "אני לא דתי, אבל אני מאמין גדול בא-לוקים. עד גיל שבע הייתי בחדר, למדתי כמו כל ילד יהודי, וזה נשאר בי. אני חושב שהאמונה נתנה לי כוח לאורך כל הדרך." הוא מסיים באיחול לשנה של בריאות ושמחה, ומבטיח להמשיך להצחיק ולהופיע כל עוד יוכל. "אני לא מתכנן לעצור – הבמה היא החיים שלי, ואני אמשיך כל עוד הקהל ירצה אותי."

יעקב בודו, בגיל 93, ממשיך להיות סמל חי להומור יהודי, לתיאטרון ולתרבות הישראלית, ומראה שגיל הוא רק מספר כשיש תשוקה אמיתית.

צילום: מתוך "קופה ראשית"

מתוך "הבוקר" 

עורך: איתי סופרין

מפיק: טל אלקבץ

"הומור יהודי הוא יחיד במינו": יעקב בודו מדבר על הומור, תיאטרון ו'קופה ראשית'
השחקן הוותיק בראיון עם בני טיטלבוים ב'כאן מורשת' מספר על ההומור היהודי הייחודי, קריירה בת 80 שנה, והחיבור המפתיע לקהל הצעיר דרך 'קופה ראשית'
יעקב בודו, אחד מעמודי התווך של התרבות היהודית והישראלית, חוגג קריירה שנמשכת כמעט 80 שנה. בראיון מיוחד ל'כאן מורשת' עם בני טיטלבוים, הוא מדבר על ההומור היהודי, על תיאטרון היידיש שהוא מסור לו, ועל ההצלחה הגדולה של 'קופה ראשית', שהפכה אותו לכוכב גם בדור הצעיר.
"הומור יהודי הוא לא מושאל &ndash; הוא מקורי לחלוטין"
כשנשאל על ההומור היהודי, בודו מדגיש את ייחודו: "אין דבר כזה הומור יהודי מושאל. אנחנו העם היחיד שלא לקח הומור מעמים אחרים &ndash; אנחנו יצרנו אותו בעצמנו." לדבריו, ההומור היהודי נולד מתוך שמחת החיים של העם היהודי, אך גם מתוך ההתמודדות עם קשיים לאורך ההיסטוריה. "למרות כל הצרות, היהודים תמיד ידעו לצחוק &ndash; לפעמים על עצמם, לפעמים על הסיטואציות הבלתי אפשריות שהם נקלעו אליהן. זה מה שהחזיק אותנו לאורך הדורות."
קריירה של כמעט 80 שנה &ndash; ועדיין על הבמה
בודו החל את דרכו בגיל 16, שירת בלהקות הצבאיות, והמשיך לקריירה עשירה בתיאטרון ובקולנוע. "לא היה לי יום אחד של חוסר עבודה," הוא אומר בגאווה, ומספר על תרומתו לתיאטרון היידישפיל, שבו הוא פעיל עד היום. "אנשים תמיד אמרו שאין קהל ליידיש, אבל הקהל תמיד היה שם. היידיש היא השפה האמיתית של העם היהודי, ולאורך השנים הגיעו אלינו גם דוברי רוסית שחיפשו קשר לשורשיהם." לדבריו, בתקופה מסוימת אנשים התביישו לדבר יידיש, אך כיום ישנה התעוררות מחודשת, ויותר צעירים מגיעים להצגות היידישפיל, שם הם זוכים לתרגום בזמן אמת.
'קופה ראשית' &ndash; מתנה בלתי צפויה בגיל 90
על אף הקריירה הארוכה, בודו מודה ש'קופה ראשית' הייתה עבורו חוויה יוצאת דופן: "זה כמו לזכות בפיס. יש לי 15 סרטים ותוכניות שעשיתי, אבל מה שקרה לי עם 'קופה ראשית' זה משהו אחר. פתאום ילדים קטנים עוצרים אותי ברחוב, מבקשים חתימות, ורצים אחרי. זה מטורף." לדבריו, הסיבה להצלחת הסדרה היא החיבור לנושאים יומיומיים כמו קניות במכולת, לצד הכימיה יוצאת הדופן בין השחקנים. "זו סדרה על החיים עצמם &ndash; כל אחד יכול למצוא את עצמו בדמויות, וזה סוד ההצלחה שלה."
בודו מספר על האווירה המיוחדת על סט הצילומים: "אנחנו כמו משפחה. אני עובד כבר עשרות שנים בתעשייה, אבל כימיה כזו בין שחקנים לא ראיתי הרבה. יש כבוד הדדי, יש צחוקים מאחורי הקלעים, וכולם עוזרים אחד לשני. אני הכי מבוגר בצוות, אבל הם מתייחסים אליי כאילו אני אחד מהם &ndash; וזה מרגש אותי מאוד."
"התיאטרון והקולנוע נתנו לי חיים &ndash; ואני ממשיך עד מאה ועשרים"
למרות גילו המתקדם, בודו אינו מתכוון לעצור. הוא ממשיך להופיע בתיאטרון ובטלוויזיה, ומתייחס להמשכיות האמנותית כשליחות. "אהבת הקהל היא משהו שאתה לא קונה בכסף &ndash; היא באה כשאתה באמת חי את הבמה ונותן את כל כולך." הוא מספר בהתרגשות על הדור הצעיר שמגיע לראות אותו בהצגות, גם אם הם אינם דוברי יידיש. "הם רואים את התרגום, אבל הם בעיקר מרגישים את האווירה, את החום, את הרגש שהיה תמיד חלק מהתרבות שלנו."
לקראת פורים &ndash; איך מספרים בדיחה טובה?
לקראת חג הפורים, בודו חולק תובנה על סוד ההומור היהודי: "שחקן יכול להיות הכי גדול בעולם, אבל בלי אהבת קהל הוא לא יצליח להצחיק. צריך לדעת איך לגשת לקהל, איך ליצור איתו חיבור. הומור יהודי הוא היחיד בעולם שהוא מקורי לחלוטין &ndash; לא לקחנו מאחרים, להפך, לקחו מאיתנו." הוא מוסיף כי לדעתו, אחד המרכיבים החשובים של בדיחה טובה הוא הפשטות: "לפעמים הדברים הכי פשוטים הם אלו שהכי מצחיקים. כשאתה מספר בדיחה, אתה צריך להאמין בה ולחיות אותה &ndash; אחרת היא לא תעבוד."
על אנטישמיות ותקווה לעתיד
בודו, שגדל בתקופת השואה, מתייחס גם לגל האנטישמיות הגואה בעולם: "תמיד היהודים היו הכתובת להאשמות, לא משנה איפה הם היו. זה קרה בעבר וזה קורה גם היום. אבל מדינת ישראל היא משהו אחר &ndash; יש לנו בית, יש לנו כוח, ואנחנו צריכים להישאר מאוחדים." עם זאת, הוא מביע תקווה לעתיד טוב יותר: "אני מקווה שיבוא יום ונוכל לחיות בשלום עם שכנינו, ושנזכה לראות עולם טוב יותר לילדינו."
"אני מאמין בא-לוקים, גם אם אני לא דתי"
בסיום הראיון, בודו משתף במחשבותיו על אמונה: "אני לא דתי, אבל אני מאמין גדול בא-לוקים. עד גיל שבע הייתי בחדר, למדתי כמו כל ילד יהודי, וזה נשאר בי. אני חושב שהאמונה נתנה לי כוח לאורך כל הדרך." הוא מסיים באיחול לשנה של בריאות ושמחה, ומבטיח להמשיך להצחיק ולהופיע כל עוד יוכל. "אני לא מתכנן לעצור &ndash; הבמה היא החיים שלי, ואני אמשיך כל עוד הקהל ירצה אותי."
יעקב בודו, בגיל 93, ממשיך להיות סמל חי להומור יהודי, לתיאטרון ולתרבות הישראלית, ומראה שגיל הוא רק מספר כשיש תשוקה אמיתית.
צילום: מתוך "קופה ראשית"
מתוך "הבוקר"&nbsp;
עורך: איתי סופרין
מפיק: טל אלקבץ