אמו של הלל מרדכי דדון בן השבע, שנרצח בדקירה בבית שמש, סיפרה על בנה, על הרגע שבו התבשרה על האסון ועל האמונה שמחזיקה אותה: "האמונה שלי מחזיקה אותי. אני אוהבת את הילדים שלי ורוצה לתת להם את הרוגע הזה"

תמר דדון, אמו של הלל מרדכי  דדון  ז"ל בן השבע, שנרצח באכזריות בבית שמש, שוחחה עם אלי ביתאן בכאן מורשת, על הרגעים האחרונים במחיצתו ועל ההתמודדות עם האסון הכבד. בדבריה ביקשה להודות לעם ישראל על החיבוק והתמיכה שהמשפחה מקבלת, וסיפרה על הילד שהיה "האור" של הבית.

"הוא היה בן זקונים, ילד אהוב ברמות במשפחה", סיפרה. "הוא היה יד ימיני. בתקופה האחרונה נהניתי ממנו בטיולים אחר הצהריים כל יום. הוא לא היה רק במדיה – הוא היה ילד פעיל, אהב פאזלים, לגו, כדורגל, ספורט, תפילה וחוגי תורה".

לדבריה, הלל היה אמור לעלות בעוד כשבועיים לכיתה ב'. "כל הקלסרים שלו מוכנים, התיק שלו נקנה והוא בחר אותו. הוא היה מאושר. זה עצוב, זה לא נתפס".

האם סיפרה גם על הבוקר האחרון שבו שהתה עם בנה. "בדרך כלל הילדים קמים וישר רוצים לראות סרט ולהיות עם עצמם. הוא פשוט ישב איתי בנחת. לא מיהרתי, נתתי לו את כל הזמן".

בהמשך תיארה את הרגע שבו קיבלה את הבשורה הקשה. היא הייתה בדרכה להצביע בבחירות, לאחר שהשאירה את הלל אצל אחיה. "קיבלתי שיחה: 'תרוצי, יש דקירות, הילדים נדקרו'. רצתי, רצתי, רצתי".

דדון סיפרה כי בתחילה קיוותה לנס. "אמרתי בטוח הוא חי. הגעתי לבית החולים, כל הצוות עמד קודר, כבר הבנתי. אבל עד שבא רופא ולא אישר לנו את זה, עוד היו לי כמה רגעים של תקווה".

לדבריה, לצד הכאב והכעס היא משתדלת להיאחז באמונה. "יש לי כעס. כל הרגשות צפים. אני כועסת כי לקחת לי את הדבר המתוק שלי. מצד שני, האמונה שלי מחזיקה אותי".

האם התייחסה גם לאלימות בחברה ולחינוך הילדים. "זה חשבון נפש, כל אחד – דתי, חילוני, יהיו טובים אחד לשני. יהיו טובים", אמרה. היא קראה להורים לשים לב לתכנים שאליהם נחשפים הילדים ולחנך אותם לאהבה ולשמחת חיים.

"אל תהיו בעצבים, תהיו רגועים, תהיו שמחים", ביקשה. "די לצרות של עם ישראל".

בסיום ביקשה דדון שיזכרו את בנה לא רק דרך האסון שבו מצא את מותו. "הלל היה צדיק. זה מנחם אותי שאומרים לי שהילד שלי עלה לגן עדן. הלל אהב תורה, רצה שבית המקדש ייבנה. אני מתפללת שהנשמה הזאת, בימים הקשים האלה של עם ישראל ובחודש אלול, תביא אותנו לביאת המשיח".

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

אמו של הלל מרדכי דדון בן השבע, שנרצח בדקירה בבית שמש, סיפרה על בנה, על הרגע שבו התבשרה על האסון ועל האמונה שמחזיקה אותה: "האמונה שלי מחזיקה אותי. אני אוהבת את הילדים שלי ורוצה לתת להם את הרוגע הזה"
תמר דדון, אמו של הלל מרדכי&nbsp; דדון&nbsp; ז"ל בן השבע, שנרצח באכזריות בבית שמש, שוחחה עם אלי ביתאן בכאן מורשת, על הרגעים האחרונים במחיצתו ועל ההתמודדות עם האסון הכבד. בדבריה ביקשה להודות לעם ישראל על החיבוק והתמיכה שהמשפחה מקבלת, וסיפרה על הילד שהיה "האור" של הבית.
"הוא היה בן זקונים, ילד אהוב ברמות במשפחה", סיפרה. "הוא היה יד ימיני. בתקופה האחרונה נהניתי ממנו בטיולים אחר הצהריים כל יום. הוא לא היה רק במדיה &ndash; הוא היה ילד פעיל, אהב פאזלים, לגו, כדורגל, ספורט, תפילה וחוגי תורה".
לדבריה, הלל היה אמור לעלות בעוד כשבועיים לכיתה ב'. "כל הקלסרים שלו מוכנים, התיק שלו נקנה והוא בחר אותו. הוא היה מאושר. זה עצוב, זה לא נתפס".
האם סיפרה גם על הבוקר האחרון שבו שהתה עם בנה. "בדרך כלל הילדים קמים וישר רוצים לראות סרט ולהיות עם עצמם. הוא פשוט ישב איתי בנחת. לא מיהרתי, נתתי לו את כל הזמן".
בהמשך תיארה את הרגע שבו קיבלה את הבשורה הקשה. היא הייתה בדרכה להצביע בבחירות, לאחר שהשאירה את הלל אצל אחיה. "קיבלתי שיחה: 'תרוצי, יש דקירות, הילדים נדקרו'. רצתי, רצתי, רצתי".
דדון סיפרה כי בתחילה קיוותה לנס. "אמרתי בטוח הוא חי. הגעתי לבית החולים, כל הצוות עמד קודר, כבר הבנתי. אבל עד שבא רופא ולא אישר לנו את זה, עוד היו לי כמה רגעים של תקווה".
לדבריה, לצד הכאב והכעס היא משתדלת להיאחז באמונה. "יש לי כעס. כל הרגשות צפים. אני כועסת כי לקחת לי את הדבר המתוק שלי. מצד שני, האמונה שלי מחזיקה אותי".
האם התייחסה גם לאלימות בחברה ולחינוך הילדים. "זה חשבון נפש, כל אחד &ndash; דתי, חילוני, יהיו טובים אחד לשני. יהיו טובים", אמרה. היא קראה להורים לשים לב לתכנים שאליהם נחשפים הילדים ולחנך אותם לאהבה ולשמחת חיים.
"אל תהיו בעצבים, תהיו רגועים, תהיו שמחים", ביקשה. "די לצרות של עם ישראל".
בסיום ביקשה דדון שיזכרו את בנה לא רק דרך האסון שבו מצא את מותו. "הלל היה צדיק. זה מנחם אותי שאומרים לי שהילד שלי עלה לגן עדן. הלל אהב תורה, רצה שבית המקדש ייבנה. אני מתפללת שהנשמה הזאת, בימים הקשים האלה של עם ישראל ובחודש אלול, תביא אותנו לביאת המשיח".
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר