ד"ר גיא לרון: המאבק האמיתי מאחורי הכותרות הוא שליטה במשאבי אנרגיה ונקודות חנק גלובליות

המלחמות והמתחים במזרח התיכון אינם נובעים רק משיקולים ביטחוניים או אידאולוגיים. לדברי ד"ר גיא לרון מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, מאחורי חלק גדול מהעימותים עומד גורם מרכזי נוסף: שליטה בנתיבי האנרגיה העולמיים – נפט וגז.

לדבריו בראיון אצל אלי ביתאן בכאן מורשת, נתיבי ההובלה של משאבי האנרגיה, הן בים והן ביבשה, משפיעים באופן ישיר על הבריתות הבינלאומיות ועל פריצתן של מלחמות. למרות זאת, הציבור הרחב לרוב נחשף לכך רק דרך כותרות חלקיות בתקשורת ואינו מודע להיקף המשמעות של הנושא.

נקודת החנק של האנרגיה העולמית

אחת מנקודות המפתח היא מצרי הורמוז – מעבר ימי דרכו עוברים כ־20% מצריכת הנפט והגז העולמית. חסימה של המצרים עלולה לגרום לזעזוע משמעותי בשוק האנרגיה העולמי.

לדברי לרון, דווקא הגז רגיש יותר מנפט:
בעוד שלמדינות יש מאגרי חירום של נפט וצינורות עוקפים, בגז האפשרויות מוגבלות בהרבה. אם המצרים ייחסמו – חלק גדול מהגז מהמפרץ הפרסי פשוט לא יגיע לשוק.

המדינות הפגיעות ביותר למצב כזה הן יפן ודרום קוריאה, שתלויות מאוד בגז מהמפרץ. גם מדינות כמו הודו ופקיסטן עלולות להיפגע קשות, בעיקר בגלל עליית מחירים שתמנע מהן לרכוש אנרגיה בכמויות הדרושות.

למעשה, לפי לרון, חלקים ממזרח אסיה כבר חווים משבר אנרגיה: בהודו החלו בקיצוב גז לבישול, ובמדינות אחרות נראים תורים ארוכים בתחנות דלק.

טראמפ, איראן ומשחק השחמט מול סין

לרון מציג גם פרשנות גיאופוליטית רחבה יותר: המאבק סביב הנפט האיראני אינו נובע רק מהרצון להוזיל מחירים, אלא קשור לתחרות האסטרטגית בין ארצות הברית לסין.

לדבריו, סין מחזיקה ביתרון בתחום אחר – שליטה במינרלים נדירים המשמשים בטכנולוגיות מתקדמות. באמצעות משאבים אלו היא יכולה להפעיל לחץ כלכלי על ארצות הברית.

בתגובה, ארצות הברית מחפשת שליטה במשאבים קריטיים אחרים – ובראשם נפט וגז. לפי דיווחים בתקשורת האמריקנית, אחד הנכסים המרכזיים בהקשר זה הוא האי חַרְג' באיראן, שממנו יוצא כ-90% מייצוא הנפט האיראני.

שליטה בנקודה זו יכולה להעניק לארצות הברית קלף מיקוח משמעותי מול סין בזירה הבינלאומית.

המפרציות בין שני הצדדים

מדינות המפרץ, ובהן קטר וסעודיה, נמצאות בעמדה מורכבת. מצד אחד הן אינן מתנגדות להיחלשות איראן, יריבה אזורית ותיקה. מצד שני הן חוששות מהסלמה שתפגע בתשתיות האנרגיה שלהן עצמן.

לדברי לרון, לכן הן עשויות להציב קווים אדומים לארצות הברית ולישראל – בעיקר בכל הנוגע לפגיעה בתשתיות הנפט והגז האיראניות, שעלולה לגרור תגובה נגדית.

הסדר העולמי משתנה

בסופו של דבר, לרון טוען כי מה שמתרחש כיום הוא סימן לשינוי עמוק במערכת הבינלאומית.

כאשר יש מעצמה אחת דומיננטית, היא מסוגלת לשלוט בנקודות החנק של הסחר העולמי – כמו מצרי הורמוז או תעלת סואץ – ולמנוע עימותים סביבן. אך כאשר כוחן של מעצמות אחרות עולה, המאבק על אותן נקודות מתחדש.

התוצאה היא שיותר ויותר אזורים אסטרטגיים, שבעבר כמעט לא זכו לתשומת לב ציבורית, הופכים לפתע למוקדי מתיחות בינלאומית ולכותרות ראשיות בעולם.

עורך: איתי סופרין

מפיקה:  אירה וקסלר 

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

ד"ר גיא לרון: המאבק האמיתי מאחורי הכותרות הוא שליטה במשאבי אנרגיה ונקודות חנק גלובליות
המלחמות והמתחים במזרח התיכון אינם נובעים רק משיקולים ביטחוניים או אידאולוגיים. לדברי ד"ר גיא לרון מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, מאחורי חלק גדול מהעימותים עומד גורם מרכזי נוסף: שליטה בנתיבי האנרגיה העולמיים &ndash; נפט וגז.
לדבריו בראיון אצל אלי ביתאן בכאן מורשת, נתיבי ההובלה של משאבי האנרגיה, הן בים והן ביבשה, משפיעים באופן ישיר על הבריתות הבינלאומיות ועל פריצתן של מלחמות. למרות זאת, הציבור הרחב לרוב נחשף לכך רק דרך כותרות חלקיות בתקשורת ואינו מודע להיקף המשמעות של הנושא.
נקודת החנק של האנרגיה העולמית
אחת מנקודות המפתח היא מצרי הורמוז &ndash; מעבר ימי דרכו עוברים כ־20% מצריכת הנפט והגז העולמית. חסימה של המצרים עלולה לגרום לזעזוע משמעותי בשוק האנרגיה העולמי.
לדברי לרון, דווקא הגז רגיש יותר מנפט: בעוד שלמדינות יש מאגרי חירום של נפט וצינורות עוקפים, בגז האפשרויות מוגבלות בהרבה. אם המצרים ייחסמו &ndash; חלק גדול מהגז מהמפרץ הפרסי פשוט לא יגיע לשוק.
המדינות הפגיעות ביותר למצב כזה הן יפן ודרום קוריאה, שתלויות מאוד בגז מהמפרץ. גם מדינות כמו הודו ופקיסטן עלולות להיפגע קשות, בעיקר בגלל עליית מחירים שתמנע מהן לרכוש אנרגיה בכמויות הדרושות.
למעשה, לפי לרון, חלקים ממזרח אסיה כבר חווים משבר אנרגיה: בהודו החלו בקיצוב גז לבישול, ובמדינות אחרות נראים תורים ארוכים בתחנות דלק.
טראמפ, איראן ומשחק השחמט מול סין
לרון מציג גם פרשנות גיאופוליטית רחבה יותר: המאבק סביב הנפט האיראני אינו נובע רק מהרצון להוזיל מחירים, אלא קשור לתחרות האסטרטגית בין ארצות הברית לסין.
לדבריו, סין מחזיקה ביתרון בתחום אחר &ndash; שליטה במינרלים נדירים המשמשים בטכנולוגיות מתקדמות. באמצעות משאבים אלו היא יכולה להפעיל לחץ כלכלי על ארצות הברית.
בתגובה, ארצות הברית מחפשת שליטה במשאבים קריטיים אחרים &ndash; ובראשם נפט וגז. לפי דיווחים בתקשורת האמריקנית, אחד הנכסים המרכזיים בהקשר זה הוא האי חַרְג' באיראן, שממנו יוצא כ-90% מייצוא הנפט האיראני.
שליטה בנקודה זו יכולה להעניק לארצות הברית קלף מיקוח משמעותי מול סין בזירה הבינלאומית.
המפרציות בין שני הצדדים
מדינות המפרץ, ובהן קטר וסעודיה, נמצאות בעמדה מורכבת. מצד אחד הן אינן מתנגדות להיחלשות איראן, יריבה אזורית ותיקה. מצד שני הן חוששות מהסלמה שתפגע בתשתיות האנרגיה שלהן עצמן.
לדברי לרון, לכן הן עשויות להציב קווים אדומים לארצות הברית ולישראל &ndash; בעיקר בכל הנוגע לפגיעה בתשתיות הנפט והגז האיראניות, שעלולה לגרור תגובה נגדית.
הסדר העולמי משתנה
בסופו של דבר, לרון טוען כי מה שמתרחש כיום הוא סימן לשינוי עמוק במערכת הבינלאומית.
כאשר יש מעצמה אחת דומיננטית, היא מסוגלת לשלוט בנקודות החנק של הסחר העולמי &ndash; כמו מצרי הורמוז או תעלת סואץ &ndash; ולמנוע עימותים סביבן. אך כאשר כוחן של מעצמות אחרות עולה, המאבק על אותן נקודות מתחדש.
התוצאה היא שיותר ויותר אזורים אסטרטגיים, שבעבר כמעט לא זכו לתשומת לב ציבורית, הופכים לפתע למוקדי מתיחות בינלאומית ולכותרות ראשיות בעולם.
עורך: איתי סופרין
מפיקה:&nbsp; אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;