 החקלאי וחבר כיתת הכוננות טל לויט מתאר מציאות של חיים תחת אש, קריסת התיירות והעסקים בצפון, ותקווה לימים טובים יותר: "לא מספיק לדבר על חוסן – צריך לעזור לאנשים שחיים כאן"

למעלה משנה וחצי לאחר תחילת הלחימה בגבול הצפון, טל לויט, חקלאי דור שישי במטולה וחבר כיתת הכוננות ביישוב, אומר כי עבור תושבי האזור המלחמה עדיין לא הסתיימה.

"לא השתנה הרבה מבחינתנו", סיפר לויט בריאיון לבני טיטלבוים בכאן מורשת . "עדיין במלחמה. גם בתקופות שבהן דיברו על הפסקות אש או רגיעה, אנחנו המשכנו לחיות עם אזעקות, שיגורים ונפילות".

לדבריו, אירועי הירי האחרונים והפגיעות ביישובי הצפון ממחישים כי המציאות הביטחונית עדיין רחוקה מלהיות יציבה. עם זאת, הוא מביע אמון ביכולתו של צה"ל להשיג ביטחון לתושבי האזור. "יש לנו צבא חזק. צריך לתת לו את חופש הפעולה, ואני מאמין שבסוף יהיה טוב. הצד השני צריך להבין שלא כדאי להתעסק איתנו במלחמה".

"כואב לראות את קריית שמונה"

מעבר לאיום הביטחוני, לויט מדגיש את הפגיעה הקשה בחיי היום־יום ובכלכלה המקומית. לדבריו, הנזק מורגש היטב בקריית שמונה וביישובי הגבול.

"אני דור שישי כאן. גדלתי והתחנכתי באזור, וכשאתה נוסע היום בקריית שמונה פשוט כואב הלב. הרבה אנשים טובים עזבו. מי שנשאר מתקשה להחזיק את העסקים שלו. אין תנועה ואין פרנסה".

גם במטולה, שבעבר הייתה יעד תיירותי מבוקש, המצב מורגש בכל פינה. "זה אחד המקומות היפים בארץ, עם אוויר טוב ונוף מדהים, אבל היום אתה רואה את השבר. אין את הרעש של הילדים, אין פעילות במגרשים ובמרכזי הבילוי. הכול שקט בצורה כואבת".

לדבריו, "זה נראה כמו בית קברות חי".

החקלאות נמשכת תחת איום

לצד פעילותו בכיתת הכוננות, לויט ממשיך לעבד את אדמותיו ולגדל מגוון רחב של גידולים, בהם משמשים, נקטרינות, אפרסקים, אבוקדו, תפוחים וקיווי.

אולם העבודה החקלאית מתבצעת תחת מגבלות ביטחוניות משמעותיות. "אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי להמשיך לעבוד, אבל כשיש אזעקות או אירועים ביטחוניים העובדים עוזבים את השטח, ובצדק. חיי אדם קודמים לכל".

לדבריו, החקלאות המקומית נשענת על עובדים ממגזרים שונים – ישראלים, דרוזים, ערבים־ישראלים ותאילנדים – שממשיכים להגיע ולעבוד למרות הסיכונים. "עצם זה שהם באים ועוזרים מחזק מאוד".

זיכרונות מהגבול הפתוח

כיליד 1978, לויט זוכר היטב את התקופה שבה תושבי דרום לבנון נהגו להיכנס לישראל דרך "הגדר הטובה".

"גדלתי עם הלבנונים שהיו מגיעים לעבוד כאן. הייתה מציאות אחרת לגמרי. היו קשרים טובים והייתה תחושת שקט".

למרות המצב הנוכחי, הוא מסרב לאבד תקווה. "אני תמיד אופטימי. אחרי מלחמות קשות מגיעים ימים טובים יותר. אני מאמין שהאזור הזה יחזור לפרוח".

"לא מספיק לדבר על חוסן"

לויט סבור כי האתגר הגדול של המדינה לאחר המלחמה יהיה שיקום הצפון והחזרת התושבים.

"צריך לחזק את קריית שמונה ואת כל יישובי הגבול, ממטולה ועד הים. לא מספיק להגיד שיש לנו חוסן. חוסן באמת יש לנו, ואנחנו לא נעזוב את האדמה שלנו לעולם. אבל אנשים צריכים עזרה אמיתית".

לדבריו, השיקום חייב לכלול תמיכה בתושבים, בעסקים, בחקלאות ובתיירות, שנפגעה כמעט לחלוטין. "אנשים חיים כאן מתיירות, מצימרים, מעסקים קטנים. חייבים להחזיר את החיים לצפון".

למרות המציאות המורכבת, המסר שלו נותר ברור: "אנחנו כאן כדי להישאר. עכשיו צריך לדאוג שגם יהיה כאן עתיד".

עורך: איתי סופרין

מפיקה : אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: שאטרסטוק 

&nbsp;החקלאי וחבר כיתת הכוננות טל לויט מתאר מציאות של חיים תחת אש, קריסת התיירות והעסקים בצפון, ותקווה לימים טובים יותר: "לא מספיק לדבר על חוסן &ndash; צריך לעזור לאנשים שחיים כאן"
למעלה משנה וחצי לאחר תחילת הלחימה בגבול הצפון, טל לויט, חקלאי דור שישי במטולה וחבר כיתת הכוננות ביישוב, אומר כי עבור תושבי האזור המלחמה עדיין לא הסתיימה.
"לא השתנה הרבה מבחינתנו", סיפר לויט בריאיון לבני טיטלבוים בכאן מורשת . "עדיין במלחמה. גם בתקופות שבהן דיברו על הפסקות אש או רגיעה, אנחנו המשכנו לחיות עם אזעקות, שיגורים ונפילות".
לדבריו, אירועי הירי האחרונים והפגיעות ביישובי הצפון ממחישים כי המציאות הביטחונית עדיין רחוקה מלהיות יציבה. עם זאת, הוא מביע אמון ביכולתו של צה"ל להשיג ביטחון לתושבי האזור. "יש לנו צבא חזק. צריך לתת לו את חופש הפעולה, ואני מאמין שבסוף יהיה טוב. הצד השני צריך להבין שלא כדאי להתעסק איתנו במלחמה".
"כואב לראות את קריית שמונה"
מעבר לאיום הביטחוני, לויט מדגיש את הפגיעה הקשה בחיי היום־יום ובכלכלה המקומית. לדבריו, הנזק מורגש היטב בקריית שמונה וביישובי הגבול.
"אני דור שישי כאן. גדלתי והתחנכתי באזור, וכשאתה נוסע היום בקריית שמונה פשוט כואב הלב. הרבה אנשים טובים עזבו. מי שנשאר מתקשה להחזיק את העסקים שלו. אין תנועה ואין פרנסה".
גם במטולה, שבעבר הייתה יעד תיירותי מבוקש, המצב מורגש בכל פינה. "זה אחד המקומות היפים בארץ, עם אוויר טוב ונוף מדהים, אבל היום אתה רואה את השבר. אין את הרעש של הילדים, אין פעילות במגרשים ובמרכזי הבילוי. הכול שקט בצורה כואבת".
לדבריו, "זה נראה כמו בית קברות חי".
החקלאות נמשכת תחת איום
לצד פעילותו בכיתת הכוננות, לויט ממשיך לעבד את אדמותיו ולגדל מגוון רחב של גידולים, בהם משמשים, נקטרינות, אפרסקים, אבוקדו, תפוחים וקיווי.
אולם העבודה החקלאית מתבצעת תחת מגבלות ביטחוניות משמעותיות. "אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי להמשיך לעבוד, אבל כשיש אזעקות או אירועים ביטחוניים העובדים עוזבים את השטח, ובצדק. חיי אדם קודמים לכל".
לדבריו, החקלאות המקומית נשענת על עובדים ממגזרים שונים &ndash; ישראלים, דרוזים, ערבים־ישראלים ותאילנדים &ndash; שממשיכים להגיע ולעבוד למרות הסיכונים. "עצם זה שהם באים ועוזרים מחזק מאוד".
זיכרונות מהגבול הפתוח
כיליד 1978, לויט זוכר היטב את התקופה שבה תושבי דרום לבנון נהגו להיכנס לישראל דרך "הגדר הטובה".
"גדלתי עם הלבנונים שהיו מגיעים לעבוד כאן. הייתה מציאות אחרת לגמרי. היו קשרים טובים והייתה תחושת שקט".
למרות המצב הנוכחי, הוא מסרב לאבד תקווה. "אני תמיד אופטימי. אחרי מלחמות קשות מגיעים ימים טובים יותר. אני מאמין שהאזור הזה יחזור לפרוח".
"לא מספיק לדבר על חוסן"
לויט סבור כי האתגר הגדול של המדינה לאחר המלחמה יהיה שיקום הצפון והחזרת התושבים.
"צריך לחזק את קריית שמונה ואת כל יישובי הגבול, ממטולה ועד הים. לא מספיק להגיד שיש לנו חוסן. חוסן באמת יש לנו, ואנחנו לא נעזוב את האדמה שלנו לעולם. אבל אנשים צריכים עזרה אמיתית".
לדבריו, השיקום חייב לכלול תמיכה בתושבים, בעסקים, בחקלאות ובתיירות, שנפגעה כמעט לחלוטין. "אנשים חיים כאן מתיירות, מצימרים, מעסקים קטנים. חייבים להחזיר את החיים לצפון".
למרות המציאות המורכבת, המסר שלו נותר ברור: "אנחנו כאן כדי להישאר. עכשיו צריך לדאוג שגם יהיה כאן עתיד".
עורך: איתי סופרין
מפיקה : אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה: שאטרסטוק&nbsp;