הזמר והיוצר, שאחיו איבד את בת זוגו שנרצחה בנובה, סיפר לבני טיטלבוים בכאן מורשת על התחזקותו מאז האסון, על הנחת התפילין ועל השיר ״לצאת מדיכאון״ שהפך ל״המנון המלחמה״: ״צריך להסתכל על נקודות האור ולא על נקודות החושך״.

 הזמר והיוצר יגל אושרי סיפר בכאן מורשת על התהליך האישי שעבר מאז 7 באוקטובר, ועל התחזקות האמונה שלו בעקבות האסון. לדבריו, אף שתמיד הרגיש יהודי והאמין באלוהים, אירועי 7 באוקטובר חיזקו את אמונתו באופן משמעותי.

אושרי סיפר כי עד גיל 16 שמרה משפחתו שבת, ובהמשך הפסיקה. לאחר 7 באוקטובר הוא החליט לקחת על עצמו להניח תפילין. ״משהו ב-7 באוקטובר גרם לי להיות מחוזק, להיות עם אמונה הרבה יותר חזקה״, אמר.

לדבריו, הנחת התפילין הפכה עבורו לדרך להתחיל את היום אחרת, במיוחד על רקע אורח החיים האינטנסיבי שלו כמוזיקאי עצמאי. ״כשאתה מתחיל את היום כל כך מהר, אין לך את השנייה להסתכל ולהגיד תודה על זה שקמת בכלל. להגיד תודה״, הסביר.

בהתייחסו לשאלת האמונה בעקבות האסון, סיפר אושרי על הכעס שחווה לאחר שבת זוגו של אחיו הצעיר נרצחה במסיבת הנובה. ״לא היה לי כעס כזה בחיים. בחיים. מעל עצמי ועד לאלוהים״, אמר.

עם זאת, לדבריו, דווקא מתוך השבר הוא בחר לחפש נקודות של אור. ״בכל דבר רע, וזה הדבר הנורא ביותר שקרה בתולדות מדינת ישראל, גם בדבר הנורא הזה אני חייב למצוא נקודה של אור, מהסיבה הפשוטה שאם אני אסתכל רק על החושך, אז הכול יהיה חושך״, אמר.

אושרי הוסיף כי אין לו תשובה לשאלה מדוע התרחש האסון, אך החוויה האישית שעבר חיזקה את אמונתו. ״אתה מבין שקודם כל אתה לא יודע מה התכנונים שלו... לתת לך תשובה איך זה קרה ולמה זה קרה, אני לא יודע, אבל האם זה חיזק לי את האמונה הזו? התשובה היא כן״.

בהמשך התייחס אושרי לשיר ״לצאת מדיכאון״, שזכה לכינוי ״המנון המלחמה״ והפך לאחד השירים המזוהים עם התקופה. לדבריו, הוא אוהב את הכינוי דווקא בגלל המסר המרכזי של השיר – התקווה לעתיד טוב יותר.

״החלק הזכור ממנו ביותר זה 'עוד יבואו ימים טובים, אני מבטיח'״, אמר. ״כל עוד אנשים אומרים שעוד יבואו ימים טובים, בין אם זה בשירה ובין אם זה במהלך שיח כזה או אחר, אז הם מזמנים ומתפללים לימים טובים, והם יגיעו. זה לא שיר עצוב״.

אושרי סיפר כי לפי הערכותיו, השיר צבר יותר מ-30–40 מיליון השמעות. לדבריו, בימים אלה הוא עובד על שירים חדשים ועל מופע חדש שצפוי לעלות בקרוב.

עורך :איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

הזמר והיוצר, שאחיו איבד את בת זוגו שנרצחה בנובה, סיפר לבני טיטלבוים בכאן מורשת על התחזקותו מאז האסון, על הנחת התפילין ועל השיר ״לצאת מדיכאון״ שהפך ל״המנון המלחמה״: ״צריך להסתכל על נקודות האור ולא על נקודות החושך״.
&nbsp;הזמר והיוצר יגל אושרי סיפר בכאן מורשת על התהליך האישי שעבר מאז 7 באוקטובר, ועל התחזקות האמונה שלו בעקבות האסון. לדבריו, אף שתמיד הרגיש יהודי והאמין באלוהים, אירועי 7 באוקטובר חיזקו את אמונתו באופן משמעותי.
אושרי סיפר כי עד גיל 16 שמרה משפחתו שבת, ובהמשך הפסיקה. לאחר 7 באוקטובר הוא החליט לקחת על עצמו להניח תפילין. ״משהו ב-7 באוקטובר גרם לי להיות מחוזק, להיות עם אמונה הרבה יותר חזקה״, אמר.
לדבריו, הנחת התפילין הפכה עבורו לדרך להתחיל את היום אחרת, במיוחד על רקע אורח החיים האינטנסיבי שלו כמוזיקאי עצמאי. ״כשאתה מתחיל את היום כל כך מהר, אין לך את השנייה להסתכל ולהגיד תודה על זה שקמת בכלל. להגיד תודה״, הסביר.
בהתייחסו לשאלת האמונה בעקבות האסון, סיפר אושרי על הכעס שחווה לאחר שבת זוגו של אחיו הצעיר נרצחה במסיבת הנובה. ״לא היה לי כעס כזה בחיים. בחיים. מעל עצמי ועד לאלוהים״, אמר.
עם זאת, לדבריו, דווקא מתוך השבר הוא בחר לחפש נקודות של אור. ״בכל דבר רע, וזה הדבר הנורא ביותר שקרה בתולדות מדינת ישראל, גם בדבר הנורא הזה אני חייב למצוא נקודה של אור, מהסיבה הפשוטה שאם אני אסתכל רק על החושך, אז הכול יהיה חושך״, אמר.
אושרי הוסיף כי אין לו תשובה לשאלה מדוע התרחש האסון, אך החוויה האישית שעבר חיזקה את אמונתו. ״אתה מבין שקודם כל אתה לא יודע מה התכנונים שלו... לתת לך תשובה איך זה קרה ולמה זה קרה, אני לא יודע, אבל האם זה חיזק לי את האמונה הזו? התשובה היא כן״.
בהמשך התייחס אושרי לשיר ״לצאת מדיכאון״, שזכה לכינוי ״המנון המלחמה״ והפך לאחד השירים המזוהים עם התקופה. לדבריו, הוא אוהב את הכינוי דווקא בגלל המסר המרכזי של השיר &ndash; התקווה לעתיד טוב יותר.
״החלק הזכור ממנו ביותר זה 'עוד יבואו ימים טובים, אני מבטיח'״, אמר. ״כל עוד אנשים אומרים שעוד יבואו ימים טובים, בין אם זה בשירה ובין אם זה במהלך שיח כזה או אחר, אז הם מזמנים ומתפללים לימים טובים, והם יגיעו. זה לא שיר עצוב״.
אושרי סיפר כי לפי הערכותיו, השיר צבר יותר מ-30&ndash;40 מיליון השמעות. לדבריו, בימים אלה הוא עובד על שירים חדשים ועל מופע חדש שצפוי לעלות בקרוב.
עורך :איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר