עו"ד ד"ר יונה שרקי, היועץ המשפטי של  המרכז למדיניות הגירה ישראלית טוען ״יש אלפים מתושבי אתיופיה שאינם יהודים וממלאים את מחנות הממתינים לעלייה״

 מתוך "מנדי ביתאן " 9.2.22 ח באדר תשפ"ב

עו"ד ד"ר יונה שרקי, היועץ המשפטי של &nbsp;המרכז למדיניות הגירה ישראלית טוען ״יש אלפים מתושבי אתיופיה שאינם יהודים וממלאים את מחנות הממתינים לעלייה״
&nbsp;מתוך "מנדי ביתאן " 9.2.22 ח באדר תשפ"ב

כאן מורשת

3חלק מהעולים לא מתיימרים להיות יהודים

כאן "מורשת"

עורך- איתי סופרין

כאן "מורשת"
עורך- איתי סופרין

איתמר גור- תושב הצפון

ראש ישיבת הר־עציון מתריע מפני הפטור מגיוס בשם לימוד תורה, קורא לרומם את מעמד ההוראה בציונות הדתית — ומזהיר שוועדות חקירה עלולות להפוך לכלי “עריפת ראשים” במקום תיקון אמיתי.

בראיון לכאן מורשת, הרב יעקב מדן מתאר דאגה כפולה: מצד אחד — נסיגה במעמד ההוראה בציונות הדתית; מצד שני — מהלכי חקיקה בנושא הגיוס שעלולים, לדבריו, ליצור הבחנה בלתי מוסרית.

לדבריו, בעבר חל “מהפך” והוראה במוסדות חינוך דתיים התמלאה ברבנים מהציונות הדתית, אך בשנים האחרונות ניכרת נסיגה:
“המקצוע עובר לידיים אחרות. כל עוד זה אצל חרדיים או ישיבות הקו — עוד אפשר להבין. אבל אם נגיע למצב שהחינוך שלנו נתון בידיים ערביות — לזה לא קמנו כמדינה.”

הרב מדן מדגיש כי הבעיה איננה בעיקרה כלכלית:
“אפשר להתפרנס מהוראה בכבוד. הבעיה היא בכבוד למקצוע — ההורים מתערבים יותר מדי, והסמכות של המורה נשחקת. צריך להחזיר למורה את המעמד — בקהילה, בבית הכנסת ובכיתה.”

בהמשך מתייחס הרב למדן להצעת החוק בנושא הגיוס:
“לקבוע בחוק שמישהו חייב למסור את דמו, ואחר פטור — זה בלתי מתקבל על הדעת. אינני בעד כפייה ומעצרים, אבל כן בעד לחץ מדוד — בעיקר חינוכי. לומר בשם התורה שאפשר ‘להוריד כתף מהאלונקה’ — זה חילול השם.”

לדבריו, גם מי שחושש מפגיעה באורח החיים החרדי צריך למצוא דרך חינוכית:
“אם מגדלים אהבה לצבא והבנה שזה חלק מהמצוות — אפשר לשוב לחברה החרדית ולתורה גם אחרי השירות.”

על היוזמה לוועדת חקירה ממלכתית הוא מציג הסתייגות:
“ועדות מתקנות — חשובות מאוד. אבל כשמטרתן ‘עריפת ראשים’, זה יוצר נרטיב של כישלון ומוחק תרומות אדירות של אנשים. צריך לתקן — לא לחפש אשמים בכל מחיר.”

עורך: איתי סופרין

ראש ישיבת הר־עציון מתריע מפני הפטור מגיוס בשם לימוד תורה, קורא לרומם את מעמד ההוראה בציונות הדתית &mdash; ומזהיר שוועדות חקירה עלולות להפוך לכלי &ldquo;עריפת ראשים&rdquo; במקום תיקון אמיתי.
<hr dir="rtl" data-start="419" data-end="422">
בראיון לכאן מורשת, הרב יעקב מדן מתאר דאגה כפולה: מצד אחד &mdash; נסיגה במעמד ההוראה בציונות הדתית; מצד שני &mdash; מהלכי חקיקה בנושא הגיוס שעלולים, לדבריו, ליצור הבחנה בלתי מוסרית.
לדבריו, בעבר חל &ldquo;מהפך&rdquo; והוראה במוסדות חינוך דתיים התמלאה ברבנים מהציונות הדתית, אך בשנים האחרונות ניכרת נסיגה: &ldquo;המקצוע עובר לידיים אחרות. כל עוד זה אצל חרדיים או ישיבות הקו &mdash; עוד אפשר להבין. אבל אם נגיע למצב שהחינוך שלנו נתון בידיים ערביות &mdash; לזה לא קמנו כמדינה.&rdquo;
הרב מדן מדגיש כי הבעיה איננה בעיקרה כלכלית: &ldquo;אפשר להתפרנס מהוראה בכבוד. הבעיה היא בכבוד למקצוע &mdash; ההורים מתערבים יותר מדי, והסמכות של המורה נשחקת. צריך להחזיר למורה את המעמד &mdash; בקהילה, בבית הכנסת ובכיתה.&rdquo;
בהמשך מתייחס הרב למדן להצעת החוק בנושא הגיוס: &ldquo;לקבוע בחוק שמישהו חייב למסור את דמו, ואחר פטור &mdash; זה בלתי מתקבל על הדעת. אינני בעד כפייה ומעצרים, אבל כן בעד לחץ מדוד &mdash; בעיקר חינוכי. לומר בשם התורה שאפשר &lsquo;להוריד כתף מהאלונקה&rsquo; &mdash; זה חילול השם.&rdquo;
לדבריו, גם מי שחושש מפגיעה באורח החיים החרדי צריך למצוא דרך חינוכית: &ldquo;אם מגדלים אהבה לצבא והבנה שזה חלק מהמצוות &mdash; אפשר לשוב לחברה החרדית ולתורה גם אחרי השירות.&rdquo;
על היוזמה לוועדת חקירה ממלכתית הוא מציג הסתייגות: &ldquo;ועדות מתקנות &mdash; חשובות מאוד. אבל כשמטרתן &lsquo;עריפת ראשים&rsquo;, זה יוצר נרטיב של כישלון ומוחק תרומות אדירות של אנשים. צריך לתקן &mdash; לא לחפש אשמים בכל מחיר.&rdquo;
עורך: איתי סופרין

 הרב יעקב מדן: “אי-אפשר לחוקק מציאות שמבדילה בין דם לדם — כולנו חייבים לשאת בעול”

בריאיון לדב אייכלר בכאן מורשת מציע הרב שלוש לשקול שינוי במעמד חלק מהצומות — לנוכח שחרור ירושלים וקיומה של מדינת ישראל: “אם ביטלת את המשבר — למה להמשיך להתענות?”

לקראת צום עשרה בטבת, קורא הרב יהודה שלוש לבחון מחדש את המשמעות של הצומות הקטנים — ומציע לפתוח מחדש את הדיון ההלכתי והציבורי סביבם.

לדבריו, הצומות נקבעו בתקופות של משבר לאומי חריף — כתגובה רוחנית־תורנית לזיכרון החורבן:

“טעניות נקבעו במצבים מסוימים — משבריים.
ב־17 בתמוז, כשהעיר הובקעה; בעשרה בטבת, כשבא נבוכדנצר והטיל מצור.
זה היה רגע של שבר – וקבעו תענית של תשובה.”

אבל, אומר הרב שלוש, המציאות ההיסטורית כיום שונה:

“אתה משפשף את העיניים ושואל — האם המשברים האלו עדיין קיימים?
אין מצור על ירושלים. הכל משוחרר. אז למה נשארים באותן תעניות?”

עם זאת, הוא מדגיש: השינוי איננו פשוט, וההלכה מכירה במורכבות:

“הצומות הן דרבנן.
חלק מהראשונים סוברים שאפשר לבטל במצבים מסוימים — וחלק לא.
בשביל זה יש תורה והלכה: כדי לחשוב, לשאול, ולא רק ‘לסגור את העיניים’.”

“יום ירושלים – ב־17 בתמוז?”

הרב שלוש אף מציע קריאה נועזת: לשלב בין יום ירושלים לצום י״ז בתמוז — ולהפוך אותו ליום שמחה לאומי:

“בעצם יש פה שני הפכים:
מצד אחד — יום ירושלים, שחרור הבית.
מצד שני — תענית.
אם קיבלת את ירושלים בחזרה — ביטלת את המשבר.
אז למה להישאר עם התענית?”

הוא טוען כי יש כאן גם אמירה לאומית־אמונית עמוקה:

בניין ירושלים, המדינה, ותהליך הגאולה — חלק מאותו סיפור.

“זה קשור לשאלה: האם מדינת ישראל היא סיפור אמיתי?”

לדברי הרב שלוש, ההתנגדות למהלך מגיעה בעיקר ממחלקות עומק — ולא רק מהלכה “יבשה”:

“יש מי שרואה במדינת ישראל חלום בלהות — אז ברור שהוא לא יבטל צומות.
מי שלא רואה כאן תהליך של ‘ראשית צמיחת גאולתנו’ — לא יכול לקבל שינוי.”

לדבריו, גם בתוך הציונות הדתית קיימת התלבטות — ולעיתים גם חשש:

“הרבה מאוד כתבו לי ‘יישר כוח’.
אבל אנשים מפחדים להגיד.
החרדים השפיעו על כל המחשבה הדתית־לאומית — ואנשים פוחדים לזוז.”

לגבי הטענות הביטחוניות — כגון זו שהעלה הרב יורם קאפח — כי האיומים מחייבים המשך צום, הוא משיב:

“אנחנו במצב הכי טוב בהיסטוריה שלנו — חוץ משלום.
בזמן החורבן הכול חרב.
היום — יש מדינה, יש צבא, יש ירושלים.
אז לדבר על ‘איומים’ — זה לא נימוק לבטל חשיבה.”

בסיום השיחה הדגיש הרב שלוש:
הדיון הזה איננו פרובוקציה — אלא ניסיון כנה לקרוא נכון את המציאות.

עורך: איתי סופרין

בריאיון לדב אייכלר בכאן מורשת מציע הרב שלוש לשקול שינוי במעמד חלק מהצומות &mdash; לנוכח שחרור ירושלים וקיומה של מדינת ישראל: &ldquo;אם ביטלת את המשבר &mdash; למה להמשיך להתענות?&rdquo;
<hr dir="rtl" data-start="411" data-end="414">
לקראת צום עשרה בטבת, קורא הרב יהודה שלוש לבחון מחדש את המשמעות של הצומות הקטנים &mdash; ומציע לפתוח מחדש את הדיון ההלכתי והציבורי סביבם.
לדבריו, הצומות נקבעו בתקופות של משבר לאומי חריף &mdash; כתגובה רוחנית־תורנית לזיכרון החורבן:
<blockquote dir="rtl" data-start="651" data-end="808">
&ldquo;טעניות נקבעו במצבים מסוימים &mdash; משבריים. ב־17 בתמוז, כשהעיר הובקעה; בעשרה בטבת, כשבא נבוכדנצר והטיל מצור. זה היה רגע של שבר &ndash; וקבעו תענית של תשובה.&rdquo;
</blockquote>
אבל, אומר הרב שלוש, המציאות ההיסטורית כיום שונה:
<blockquote dir="rtl" data-start="860" data-end="988">
&ldquo;אתה משפשף את העיניים ושואל &mdash; האם המשברים האלו עדיין קיימים? אין מצור על ירושלים. הכל משוחרר. אז למה נשארים באותן תעניות?&rdquo;
</blockquote>
עם זאת, הוא מדגיש: השינוי איננו פשוט, וההלכה מכירה במורכבות:
<blockquote dir="rtl" data-start="1052" data-end="1207">
&ldquo;הצומות הן דרבנן. חלק מהראשונים סוברים שאפשר לבטל במצבים מסוימים &mdash; וחלק לא. בשביל זה יש תורה והלכה: כדי לחשוב, לשאול, ולא רק &lsquo;לסגור את העיניים&rsquo;.&rdquo;
</blockquote>
&ldquo;יום ירושלים &ndash; ב־17 בתמוז?&rdquo;
הרב שלוש אף מציע קריאה נועזת: לשלב בין יום ירושלים לצום י״ז בתמוז &mdash; ולהפוך אותו ליום שמחה לאומי:
<blockquote dir="rtl" data-start="1340" data-end="1502">
&ldquo;בעצם יש פה שני הפכים: מצד אחד &mdash; יום ירושלים, שחרור הבית. מצד שני &mdash; תענית. אם קיבלת את ירושלים בחזרה &mdash; ביטלת את המשבר. אז למה להישאר עם התענית?&rdquo;
</blockquote>
הוא טוען כי יש כאן גם אמירה לאומית־אמונית עמוקה:
בניין ירושלים, המדינה, ותהליך הגאולה &mdash; חלק מאותו סיפור.
&ldquo;זה קשור לשאלה: האם מדינת ישראל היא סיפור אמיתי?&rdquo;
לדברי הרב שלוש, ההתנגדות למהלך מגיעה בעיקר ממחלקות עומק &mdash; ולא רק מהלכה &ldquo;יבשה&rdquo;:
<blockquote dir="rtl" data-start="1748" data-end="1890">
&ldquo;יש מי שרואה במדינת ישראל חלום בלהות &mdash; אז ברור שהוא לא יבטל צומות. מי שלא רואה כאן תהליך של &lsquo;ראשית צמיחת גאולתנו&rsquo; &mdash; לא יכול לקבל שינוי.&rdquo;
</blockquote>
לדבריו, גם בתוך הציונות הדתית קיימת התלבטות &mdash; ולעיתים גם חשש:
<blockquote dir="rtl" data-start="1955" data-end="2082">
&ldquo;הרבה מאוד כתבו לי &lsquo;יישר כוח&rsquo;. אבל אנשים מפחדים להגיד. החרדים השפיעו על כל המחשבה הדתית־לאומית &mdash; ואנשים פוחדים לזוז.&rdquo;
</blockquote>
לגבי הטענות הביטחוניות &mdash; כגון זו שהעלה הרב יורם קאפח &mdash; כי האיומים מחייבים המשך צום, הוא משיב:
<blockquote dir="rtl" data-start="2179" data-end="2346">
&ldquo;אנחנו במצב הכי טוב בהיסטוריה שלנו &mdash; חוץ משלום. בזמן החורבן הכול חרב. היום &mdash; יש מדינה, יש צבא, יש ירושלים. אז לדבר על &lsquo;איומים&rsquo; &mdash; זה לא נימוק לבטל חשיבה.&rdquo;
</blockquote>
בסיום השיחה הדגיש הרב שלוש: הדיון הזה איננו פרובוקציה &mdash; אלא ניסיון כנה לקרוא נכון את המציאות.
עורך: איתי סופרין

3חלק מהעולים לא מתיימרים להיות יהודים

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips