יו״ר ועד מושב נטועה מתאר מציאות בלתי נסבלת של אזעקות, רחפנים ופחד יומיומי: “כל חצי שעה אזעקה, הילדים חיים בתרגולת כמו בצבא”

“זו זוועה, פשוט זוועה” — כך תיאר יואב כהן, יו״ר ועד המושב נטועה, את חיי התושבים ביישובי קו העימות הסמוכים לגבול לבנון.

בריאיון טעון  לבני טיטלבוים בכאן מורשת סיפר כהן כי המושב נמצא במרחק של כחצי קילומטר בלבד מהגבול. לדבריו, התושבים חיים תחת איום מתמשך של רחפנים ואזעקות, ללא תחושת ביטחון בסיסית וללא מענה מספק מצד המדינה.

“ראש הממשלה מדבר על העמידה האיתנה של תושבי הצפון”, אמר בכעס. “איזו עמידה איתנה? הילדים שלי בכיתה ב’ וד’. הם אמורים להחליף את הצבא? אני רוצה שהם ישרתו כלוחמים כשיגיע הזמן — לא בתור ילדים”.

כהן תיאר מציאות של שגרה בלתי אפשרית: “אתמול היו אצלנו שש אזעקות. כל חצי שעה אזעקה, רחפנים כל רגע. איזה מין חיים אלה? פעם יש לימודים, פעם אין לימודים, פעם אומרים מסוכן ופעם לא”.

לדבריו, האיום המרכזי כיום הוא הרחפנים, שלעתים כלל אינם מזוהים בזמן אמת. “זה כלי קטן מאוד, קשה לזהות אותו. לפעמים יש התרעה ולפעמים לא. רק אחרי שהוא עובר אתה רואה את חוט הסיב האופטי ומבין כמה קרוב זה היה אליך”.

במהלך הריאיון מתח כהן ביקורת חריפה על היעדר פתרונות לתושבי היישובים הצמודים לגדר. “ישבנו עם נציגים ממשרד הביטחון ומהצבא — ואין לאף אחד תשובות. ביקשנו אפילו רובי ציד כדי שנוכל להתמודד עם רחפנים. אין שום מענה”.

מעבר לאיום הביטחוני, התריע כהן גם על המשבר הכלכלי שפוגע באזור. לדבריו, החקלאות והתיירות קרסו, ואנשים חוששים להגיע ליישובים הסמוכים לגבול. “אם לא נמות מרחפנים — נמות מרעב”, אמר. “אין עדיין החלטת ממשלה מסודרת על פיצויים”.

כהן, אב ל־11 ילדים, סיפר גם על ההתמודדות המשפחתית. “רק בלילה אני יודע איפה כולם. ביום הילדים מסתובבים, ואתה כל הזמן חושב אם הם קרובים למיגונית. כל אזעקה כזאת היא התמוטטות עצבים — בעיקר של אשתי”.

לדבריו, ילדיו כבר חיים בתוך “תרגולת מלחמה”. “אני מסביר לתאומות שלי לא לפחד, אבל לדעת תמיד איפה המרחב המוגן הקרוב. זה כבר נהיה כמו תרגיל טירונים. הילדים שלי מתורגלים”.

בסיום קרא כהן למדינה לפנות לפחות את הילדים מהיישובים הצמודים לגדר עד למציאת פתרון. “אנחנו לא הרבה יישובים, אפשר לספור אותנו על שתי ידיים. קחו את הילדים שלנו למקומות בטוחים. אל תחכו לאסון”.

עורך איתי סופרין

מפיק רביד ליפקין

יו״ר ועד מושב נטועה מתאר מציאות בלתי נסבלת של אזעקות, רחפנים ופחד יומיומי: &ldquo;כל חצי שעה אזעקה, הילדים חיים בתרגולת כמו בצבא&rdquo;
&ldquo;זו זוועה, פשוט זוועה&rdquo; &mdash; כך תיאר יואב כהן, יו״ר ועד המושב נטועה, את חיי התושבים ביישובי קו העימות הסמוכים לגבול לבנון.
בריאיון טעון&nbsp; לבני טיטלבוים בכאן מורשת סיפר כהן כי המושב נמצא במרחק של כחצי קילומטר בלבד מהגבול. לדבריו, התושבים חיים תחת איום מתמשך של רחפנים ואזעקות, ללא תחושת ביטחון בסיסית וללא מענה מספק מצד המדינה.
&ldquo;ראש הממשלה מדבר על העמידה האיתנה של תושבי הצפון&rdquo;, אמר בכעס. &ldquo;איזו עמידה איתנה? הילדים שלי בכיתה ב&rsquo; וד&rsquo;. הם אמורים להחליף את הצבא? אני רוצה שהם ישרתו כלוחמים כשיגיע הזמן &mdash; לא בתור ילדים&rdquo;.
כהן תיאר מציאות של שגרה בלתי אפשרית: &ldquo;אתמול היו אצלנו שש אזעקות. כל חצי שעה אזעקה, רחפנים כל רגע. איזה מין חיים אלה? פעם יש לימודים, פעם אין לימודים, פעם אומרים מסוכן ופעם לא&rdquo;.
לדבריו, האיום המרכזי כיום הוא הרחפנים, שלעתים כלל אינם מזוהים בזמן אמת. &ldquo;זה כלי קטן מאוד, קשה לזהות אותו. לפעמים יש התרעה ולפעמים לא. רק אחרי שהוא עובר אתה רואה את חוט הסיב האופטי ומבין כמה קרוב זה היה אליך&rdquo;.
במהלך הריאיון מתח כהן ביקורת חריפה על היעדר פתרונות לתושבי היישובים הצמודים לגדר. &ldquo;ישבנו עם נציגים ממשרד הביטחון ומהצבא &mdash; ואין לאף אחד תשובות. ביקשנו אפילו רובי ציד כדי שנוכל להתמודד עם רחפנים. אין שום מענה&rdquo;.
מעבר לאיום הביטחוני, התריע כהן גם על המשבר הכלכלי שפוגע באזור. לדבריו, החקלאות והתיירות קרסו, ואנשים חוששים להגיע ליישובים הסמוכים לגבול. &ldquo;אם לא נמות מרחפנים &mdash; נמות מרעב&rdquo;, אמר. &ldquo;אין עדיין החלטת ממשלה מסודרת על פיצויים&rdquo;.
כהן, אב ל־11 ילדים, סיפר גם על ההתמודדות המשפחתית. &ldquo;רק בלילה אני יודע איפה כולם. ביום הילדים מסתובבים, ואתה כל הזמן חושב אם הם קרובים למיגונית. כל אזעקה כזאת היא התמוטטות עצבים &mdash; בעיקר של אשתי&rdquo;.
לדבריו, ילדיו כבר חיים בתוך &ldquo;תרגולת מלחמה&rdquo;. &ldquo;אני מסביר לתאומות שלי לא לפחד, אבל לדעת תמיד איפה המרחב המוגן הקרוב. זה כבר נהיה כמו תרגיל טירונים. הילדים שלי מתורגלים&rdquo;.
בסיום קרא כהן למדינה לפנות לפחות את הילדים מהיישובים הצמודים לגדר עד למציאת פתרון. &ldquo;אנחנו לא הרבה יישובים, אפשר לספור אותנו על שתי ידיים. קחו את הילדים שלנו למקומות בטוחים. אל תחכו לאסון&rdquo;.
עורך איתי סופרין
מפיק רביד ליפקין