בני טיטלבוים בשיחה עם חברות הפאנל

שלומית גולדין יועצת תקשורת ואופיר דיין המכון למחקרי בטחון לאומי ופורום דבורה

מתוך 'הבוקר'

כ בתמוז תשפ"ה 

בני טיטלבוים בשיחה עם חברות הפאנל
שלומית גולדין יועצת תקשורת ואופיר דיין המכון למחקרי בטחון לאומי ופורום דבורה
מתוך 'הבוקר'
כ בתמוז תשפ"ה&nbsp;

כאן מורשת

הפרלמנט 

אל״מ (מיל׳) אסף כהן, (פיזר) , לשעבר סגן מפקד 8200: ״המחאה אותנטית ורחבה, אבל בלי הנהגה ובלי יציאת המאסות – המשטר מצליח לבלום אותה״

המחאות באיראן ממשיכות לטלטל את המדינה, אך שאלת סיומן נותרת פתוחה. אלוף־משנה במילואים אסף כהן (פיזר) , לשעבר סגן מפקד יחידת 8200, מסביר בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת  כי למרות העוצמה והאותנטיות של המחאה, קשה מאוד לחזות מהפכות – וגם הפעם התנאים להכרעה עדיין אינם בשלים.

לדבריו, מדובר במחאה רחבה וחריגה בהיקפה החברתי: מיעוטים אתניים, צעירים, סטודנטים, חלק מאיגודי התעשייה והמסחר ואנשי מעמד ביניים עירוני – כולם נוטלים בה חלק. “יש הרבה מאוד גורמים ברחוב”, הוא אומר, “אבל קשה מאוד לחבר אותם לגוף אחד שפועל כאגרוף מאוחד מול המשטר”.

כהן מדגיש שני חסמים מרכזיים: היעדר הנהגה מאוחדת וברורה, והיעדר יציאה של “המאסות הגדולות”. גם דיווחים על מאות אלפים או מיליון מפגינים אינם משנים את התמונה, לדבריו, במדינה של כ־80 מיליון תושבים. “ב־2009, במהפכה הירוקה, יצאו חמישה מיליון איש לרחובות טהרן – וגם אז זה לא הספיק”.

הגורם המכריע, כפי שעולה מהניתוח, הוא כוחות הביטחון. “בסוף הם אלו שעושים את ההבדל”, אומר כהן. שינוי עמדה של הצבא הסדיר – ולא של משמרות המהפכה – הוא זה שיכול להפוך מחאה למהפכה. אך כאן טמון הקושי: משמרות המהפכה, אף שהם קטנים יותר מספרית, מחזיקים במוקדי הכוח הצבאיים והכלכליים, ועימות ישיר בינם לבין הצבא עשוי להוביל לתרחיש שונה ואלים בהרבה.

גם סוגיית ההתערבות החיצונית עולה בשיחה. כהן סבור שכל החלשה של מנגנוני הדיכוי – באמצעות סנקציות, פעולות חשאיות או תקיפות ממוקדות – יכולה לעודד את המוחים, אך לא להפיל את המשטר לבדה. “השלטון ייפול רק מבפנים”, הוא מדגיש. עם זאת, צעדים אמריקאיים, ובהם סנקציות חריפות והתבטאויות פומביות, כבר משפיעים על הדינמיקה – הן ברחוב האיראני והן בהתנהלות המשטר.

לסיכום, כהן מצייר תמונה מורכבת: מחאה עמוקה ורחבה מאי־פעם, משטר אכזרי עם מנגנוני ביטחון נאמנים, וחלון הזדמנויות שעדיין לא נסגר – אך גם רחוק מהכרעה.

עורך:איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

קרדיט תמונה : שאטרסטוק 

אל״מ (מיל׳) אסף כהן, (פיזר) , לשעבר סגן מפקד 8200: ״המחאה אותנטית ורחבה, אבל בלי הנהגה ובלי יציאת המאסות &ndash; המשטר מצליח לבלום אותה״
<hr dir="rtl" data-start="374" data-end="377">
המחאות באיראן ממשיכות לטלטל את המדינה, אך שאלת סיומן נותרת פתוחה. אלוף־משנה במילואים אסף כהן (פיזר) , לשעבר סגן מפקד יחידת 8200, מסביר בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת&nbsp; כי למרות העוצמה והאותנטיות של המחאה, קשה מאוד לחזות מהפכות &ndash; וגם הפעם התנאים להכרעה עדיין אינם בשלים.
לדבריו, מדובר במחאה רחבה וחריגה בהיקפה החברתי: מיעוטים אתניים, צעירים, סטודנטים, חלק מאיגודי התעשייה והמסחר ואנשי מעמד ביניים עירוני &ndash; כולם נוטלים בה חלק. &ldquo;יש הרבה מאוד גורמים ברחוב&rdquo;, הוא אומר, &ldquo;אבל קשה מאוד לחבר אותם לגוף אחד שפועל כאגרוף מאוחד מול המשטר&rdquo;.
כהן מדגיש שני חסמים מרכזיים: היעדר הנהגה מאוחדת וברורה, והיעדר יציאה של &ldquo;המאסות הגדולות&rdquo;. גם דיווחים על מאות אלפים או מיליון מפגינים אינם משנים את התמונה, לדבריו, במדינה של כ־80 מיליון תושבים. &ldquo;ב־2009, במהפכה הירוקה, יצאו חמישה מיליון איש לרחובות טהרן &ndash; וגם אז זה לא הספיק&rdquo;.
הגורם המכריע, כפי שעולה מהניתוח, הוא כוחות הביטחון. &ldquo;בסוף הם אלו שעושים את ההבדל&rdquo;, אומר כהן. שינוי עמדה של הצבא הסדיר &ndash; ולא של משמרות המהפכה &ndash; הוא זה שיכול להפוך מחאה למהפכה. אך כאן טמון הקושי: משמרות המהפכה, אף שהם קטנים יותר מספרית, מחזיקים במוקדי הכוח הצבאיים והכלכליים, ועימות ישיר בינם לבין הצבא עשוי להוביל לתרחיש שונה ואלים בהרבה.
גם סוגיית ההתערבות החיצונית עולה בשיחה. כהן סבור שכל החלשה של מנגנוני הדיכוי &ndash; באמצעות סנקציות, פעולות חשאיות או תקיפות ממוקדות &ndash; יכולה לעודד את המוחים, אך לא להפיל את המשטר לבדה. &ldquo;השלטון ייפול רק מבפנים&rdquo;, הוא מדגיש. עם זאת, צעדים אמריקאיים, ובהם סנקציות חריפות והתבטאויות פומביות, כבר משפיעים על הדינמיקה &ndash; הן ברחוב האיראני והן בהתנהלות המשטר.
לסיכום, כהן מצייר תמונה מורכבת: מחאה עמוקה ורחבה מאי־פעם, משטר אכזרי עם מנגנוני ביטחון נאמנים, וחלון הזדמנויות שעדיין לא נסגר &ndash; אך גם רחוק מהכרעה.
עורך:איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר
קרדיט תמונה : שאטרסטוק&nbsp;

? למה המחאה באיראן עדיין לא שוברת את המשטר – ומה יכול לשנות את התמונה

הסערה החורפית החריגה שפוקדת את ישראל ביממה האחרונה ממשיכה לגבות מחיר כבד בנפש וברכוש. הצפות נרחבות, קריסת קירות, כבישים חסומים ונזקים משמעותיים דווחו מאז הלילה, לצד דיווחים קשים על הרוגים ופצועים כתוצאה ממזג האוויר הקיצוני.

חזאי מזג האוויר צחי פלג ("ד"ר מזג אויר ") אמר הבוקר  אצל אלי ביתאן בכאן מורשת כי מדובר באירוע חריג במיוחד, כזה שלדבריו לווה באזהרות מוקדמות. “ניסיתי להתריע ולהזהיר לאורך כל השבוע”, אמר, “וכששומעים על אובדן חיים – זה רגע קשה. אתה שואל את עצמך אם זה כוחו של הטבע, אם לא הזהרנו מספיק, או אם זה פשוט היה קיצוני מדי”.

בין האירועים שצוינו: מותו של גולש קייטסרפינג מוקדם יותר השבוע, התמוטטות קיר ביקב באזור ראשון לציון, שכונות בחדרה שנמצאו הפוכות לאחר לילה של רוחות עזות, וכן הצפות קשות בירושלים וסביבתה. כביש 90 במדבר יהודה נסגר לתנועה, וצירים נוספים נחסמו מחשש לשיטפונות.

לדברי פלג, מוקד הגשמים החריגים מתרכז בשעות אלו באזור לכיש, ערי יהודה וירושלים, עם כמויות שמתקרבות ל־100 מ”מ מאז הלילה. “זה יום מסוכן מאוד”, הדגיש. “גם רודפי שיטפונות מנוסים – עדיף שיישארו בבית. כמו שגולשי רוח חיכו לרוח – אבל שילמו מחיר כבד – כך גם כאן”.

לצד הנזקים, נרשמים גם מראות חורפיים נדירים: שלג ירד בגוש עציון, ביישובים אלעזר וראש צורים, ותושבים התעוררו לבוקר לבן. בירושלים עצמה דווח על פתיתי שלג באוויר בשכונות הגבוהות, אך פלג הבהיר כי אין לצפות להצטברות משמעותית: “אם רצף המשקעים יימשך – ייתכן שלג באוויר, אולי שלג נקי לפרקים, אבל לא אירוע גדול”.

באשר להמשך החורף, פלג מעריך כי הסיכוי לשלג משמעותי בירושלים טרם תם. לדבריו, מדובר בחורף מבורך יחסית, ללא חסימה סינופטית, והמערכות מצליחות להדרים לאזור. “מה שאנחנו חווים כאן הוא רק קצה של מערכת קיצונית שפגעה באירופה בשבועות האחרונים. אם גוש אוויר קוטבי נוסף יגיע לשם – יש סיכוי שגם אלינו”.

לסיכום, החזאי קורא לציבור לנהוג באחריות ולהישמע להנחיות: “הטבע חזק מאיתנו. צריך ענווה, זהירות, ולהמתין שהסערה תחלוף”.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

קרדיט תמונה: שאטרסטוק 

הסערה החורפית החריגה שפוקדת את ישראל ביממה האחרונה ממשיכה לגבות מחיר כבד בנפש וברכוש. הצפות נרחבות, קריסת קירות, כבישים חסומים ונזקים משמעותיים דווחו מאז הלילה, לצד דיווחים קשים על הרוגים ופצועים כתוצאה ממזג האוויר הקיצוני.
חזאי מזג האוויר צחי פלג ("ד"ר מזג אויר ") אמר הבוקר&nbsp; אצל אלי ביתאן בכאן מורשת כי מדובר באירוע חריג במיוחד, כזה שלדבריו לווה באזהרות מוקדמות. &ldquo;ניסיתי להתריע ולהזהיר לאורך כל השבוע&rdquo;, אמר, &ldquo;וכששומעים על אובדן חיים &ndash; זה רגע קשה. אתה שואל את עצמך אם זה כוחו של הטבע, אם לא הזהרנו מספיק, או אם זה פשוט היה קיצוני מדי&rdquo;.
בין האירועים שצוינו: מותו של גולש קייטסרפינג מוקדם יותר השבוע, התמוטטות קיר ביקב באזור ראשון לציון, שכונות בחדרה שנמצאו הפוכות לאחר לילה של רוחות עזות, וכן הצפות קשות בירושלים וסביבתה. כביש 90 במדבר יהודה נסגר לתנועה, וצירים נוספים נחסמו מחשש לשיטפונות.
לדברי פלג, מוקד הגשמים החריגים מתרכז בשעות אלו באזור לכיש, ערי יהודה וירושלים, עם כמויות שמתקרבות ל־100 מ&rdquo;מ מאז הלילה. &ldquo;זה יום מסוכן מאוד&rdquo;, הדגיש. &ldquo;גם רודפי שיטפונות מנוסים &ndash; עדיף שיישארו בבית. כמו שגולשי רוח חיכו לרוח &ndash; אבל שילמו מחיר כבד &ndash; כך גם כאן&rdquo;.
לצד הנזקים, נרשמים גם מראות חורפיים נדירים: שלג ירד בגוש עציון, ביישובים אלעזר וראש צורים, ותושבים התעוררו לבוקר לבן. בירושלים עצמה דווח על פתיתי שלג באוויר בשכונות הגבוהות, אך פלג הבהיר כי אין לצפות להצטברות משמעותית: &ldquo;אם רצף המשקעים יימשך &ndash; ייתכן שלג באוויר, אולי שלג נקי לפרקים, אבל לא אירוע גדול&rdquo;.
באשר להמשך החורף, פלג מעריך כי הסיכוי לשלג משמעותי בירושלים טרם תם. לדבריו, מדובר בחורף מבורך יחסית, ללא חסימה סינופטית, והמערכות מצליחות להדרים לאזור. &ldquo;מה שאנחנו חווים כאן הוא רק קצה של מערכת קיצונית שפגעה באירופה בשבועות האחרונים. אם גוש אוויר קוטבי נוסף יגיע לשם &ndash; יש סיכוי שגם אלינו&rdquo;.
לסיכום, החזאי קורא לציבור לנהוג באחריות ולהישמע להנחיות: &ldquo;הטבע חזק מאיתנו. צריך ענווה, זהירות, ולהמתין שהסערה תחלוף&rdquo;.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר
קרדיט תמונה: שאטרסטוק&nbsp;

 "החזאי צחי פלג מזהיר: “זה יום מסוכן מאוד – גם למנוסים. לא לצאת לשיטפונות, לא לגלוש, ולהישאר בבית 

עתירות נגד תקצוב רשתות החינוך החרדיות חושפות מדיניות עקבית של הימנעות מאכיפה: אין פיקוח, אין שקיפות – אבל גם אין חלופה. מיכל צ’רנוביצקי: “זה פשוט לא עובד”

העתירות האחרונות לבג״ץ נגד תקצוב רשתות החינוך החרדיות אינן מופנות ישירות לרשתות עצמן, אלא למשרדי החינוך והאוצר. הטענה המרכזית: המדינה אינה מפעילה פיקוח אפקטיבי על לימודי הליבה, אינה חושפת את הנתונים שבידיה – ובמצב כזה אין לה בסיס חוקי להמשיך ולהעביר תקציבים.

אלא שמתשובות המדינה, כמו גם מהתייחסויות היועצת המשפטית לממשלה ושופטי בית המשפט העליון, עולה קו עקבי שמלווה את הסוגיה כבר 15–20 שנה: גם אם הטענות מוצדקות – אין אלטרנטיבה. “זה מה שיש”, טוענת המדינה. הפסקת תקצוב משמעותה קריסת המערכת: אי־תשלום משכורות, פגיעה בתלמידים והיעדר מסגרות חינוכיות חלופיות.

לטענת העותרים והמבקרים, בכך המדינה מתחמקת מאחריותה הבסיסית לספק חינוך, בעיקר לבנים חרדים בריכוזים חרדיים – ומנציחה בעיה שממשיכה לשכפל את עצמה.

עם זאת, בשבועות הקרובים ייתכן שינוי: החלטות משפטיות עשויות לצמצם את כוחן של רשתות החינוך החרדיות, ואולי אף להביא בתי ספר מסוימים – בעיקר כאלה שהתעקשו שלא ללמד ליבה – לעזוב את הרשתות ולהפוך למוסדות פטור.

“אין אפשרות אחרת – אז לא נוגעים בזה”

מיכל צ’רנוביצקי, חוקרת חינוך חרדי בקרן ברק כצנלסון ,מסבירה אצל אלי ביתאן בכאן מורשת , כי תגובת המדינה כפולה ואף סותרת. מצד אחד, המדינה מצהירה בבג״ץ כי הרשתות מחויבות ללימודי ליבה מלאים וכי יוגבר הפיקוח, ואף מזכירה תקדימים של קיצוץ תקציבי דרסטי. מצד שני, היועצת המשפטית לממשלה עצמה הזהירה כי הקפאת כספים – כמו במקרה של העברת כמיליארד שקלים בסוף השנה – תפגע בהתנהלות השוטפת של הרשתות ובתלמידים, ולכן יש לבטלה.

גם בעתירות אחרות, למשל סביב סוגיית המינהל התקין, בית המשפט אימץ בפועל את אותו נימוק: מאות אלפי תלמידים ועשרות אלפי מורים תלויים במערכת הזו – “ומה אתם רוצים, שנסגור הכול?”.

לדברי צ’רנוביצקי, זהו דפוס שחוזר על עצמו מאז ניסיונות עבר, מגזירת המעונות של ליברמן ועד ניסיונו של שי פירון כשר חינוך לצמצם תקצוב: המדינה תמיד מסכימה עקרונית לביקורת – אבל נסוגה ברגע האמת.

חינוך פרטי שמתוקצב כציבורי

הבעיה, לטענתה, עמוקה יותר: החינוך החרדי מתנהל בפועל כחינוך פרטי, אך מתוקצב כמעט כחינוך ציבורי. כל עוד הרשתות משמשות תחליף למערכת חינוך מדינתית שלא קיימת ביישובים חרדיים – המדינה לא יכולה “לפגוע” בהן באמת, גם אם הן אינן עומדות בדרישות.

“אם מחר בג״ץ יחייב פרסום נתונים ויתברר שרוב בתי הספר לא עומדים בליבה – מה יקרה אז?”, היא שואלת. “יקצצו לכולם? הכול יקרוס. והמדינה לא ערוכה לקלוט את התלמידים למערכת אחרת”.

לדבריה, כל עוד לא תתקבל החלטה אסטרטגית ברורה – למשל מעבר מלא לחינוך ממלכתי־חרדי (ממ״ח) כמסלול המדינה – המערכת תמשיך להתנדנד בין אכיפה הצהרתית להמשך מימון בפועל.

“זה פשוט לא עובד”

בסופו של דבר, צ’רנוביצקי קובעת כי אם המדינה תדרוש מהרשתות באמת לעמוד בכל מה שהן חתומות עליו – לימודי ליבה מלאים, תנאי העסקה כמו בחינוך הממלכתי, שקיפות תקציבית – המודל יקרוס.

“זה לא עניין של אידאולוגיה, זה עניין של היתכנות”, היא מסכמת. “הדבר הזה פשוט לא עובד”.

 עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

 

עתירות נגד תקצוב רשתות החינוך החרדיות חושפות מדיניות עקבית של הימנעות מאכיפה: אין פיקוח, אין שקיפות &ndash; אבל גם אין חלופה. מיכל צ&rsquo;רנוביצקי: &ldquo;זה פשוט לא עובד&rdquo;
<hr dir="rtl" data-start="415" data-end="418">
העתירות האחרונות לבג״ץ נגד תקצוב רשתות החינוך החרדיות אינן מופנות ישירות לרשתות עצמן, אלא למשרדי החינוך והאוצר. הטענה המרכזית: המדינה אינה מפעילה פיקוח אפקטיבי על לימודי הליבה, אינה חושפת את הנתונים שבידיה &ndash; ובמצב כזה אין לה בסיס חוקי להמשיך ולהעביר תקציבים.
אלא שמתשובות המדינה, כמו גם מהתייחסויות היועצת המשפטית לממשלה ושופטי בית המשפט העליון, עולה קו עקבי שמלווה את הסוגיה כבר 15&ndash;20 שנה: גם אם הטענות מוצדקות &ndash; אין אלטרנטיבה. &ldquo;זה מה שיש&rdquo;, טוענת המדינה. הפסקת תקצוב משמעותה קריסת המערכת: אי־תשלום משכורות, פגיעה בתלמידים והיעדר מסגרות חינוכיות חלופיות.
לטענת העותרים והמבקרים, בכך המדינה מתחמקת מאחריותה הבסיסית לספק חינוך, בעיקר לבנים חרדים בריכוזים חרדיים &ndash; ומנציחה בעיה שממשיכה לשכפל את עצמה.
עם זאת, בשבועות הקרובים ייתכן שינוי: החלטות משפטיות עשויות לצמצם את כוחן של רשתות החינוך החרדיות, ואולי אף להביא בתי ספר מסוימים &ndash; בעיקר כאלה שהתעקשו שלא ללמד ליבה &ndash; לעזוב את הרשתות ולהפוך למוסדות פטור.
<hr dir="rtl" data-start="1342" data-end="1345">
&ldquo;אין אפשרות אחרת &ndash; אז לא נוגעים בזה&rdquo;
מיכל צ&rsquo;רנוביצקי, חוקרת חינוך חרדי בקרן ברק כצנלסון ,מסבירה אצל אלי ביתאן בכאן מורשת , כי תגובת המדינה כפולה ואף סותרת. מצד אחד, המדינה מצהירה בבג״ץ כי הרשתות מחויבות ללימודי ליבה מלאים וכי יוגבר הפיקוח, ואף מזכירה תקדימים של קיצוץ תקציבי דרסטי. מצד שני, היועצת המשפטית לממשלה עצמה הזהירה כי הקפאת כספים &ndash; כמו במקרה של העברת כמיליארד שקלים בסוף השנה &ndash; תפגע בהתנהלות השוטפת של הרשתות ובתלמידים, ולכן יש לבטלה.
גם בעתירות אחרות, למשל סביב סוגיית המינהל התקין, בית המשפט אימץ בפועל את אותו נימוק: מאות אלפי תלמידים ועשרות אלפי מורים תלויים במערכת הזו &ndash; &ldquo;ומה אתם רוצים, שנסגור הכול?&rdquo;.
לדברי צ&rsquo;רנוביצקי, זהו דפוס שחוזר על עצמו מאז ניסיונות עבר, מגזירת המעונות של ליברמן ועד ניסיונו של שי פירון כשר חינוך לצמצם תקצוב: המדינה תמיד מסכימה עקרונית לביקורת &ndash; אבל נסוגה ברגע האמת.
<hr dir="rtl" data-start="2156" data-end="2159">
חינוך פרטי שמתוקצב כציבורי
הבעיה, לטענתה, עמוקה יותר: החינוך החרדי מתנהל בפועל כחינוך פרטי, אך מתוקצב כמעט כחינוך ציבורי. כל עוד הרשתות משמשות תחליף למערכת חינוך מדינתית שלא קיימת ביישובים חרדיים &ndash; המדינה לא יכולה &ldquo;לפגוע&rdquo; בהן באמת, גם אם הן אינן עומדות בדרישות.
&ldquo;אם מחר בג״ץ יחייב פרסום נתונים ויתברר שרוב בתי הספר לא עומדים בליבה &ndash; מה יקרה אז?&rdquo;, היא שואלת. &ldquo;יקצצו לכולם? הכול יקרוס. והמדינה לא ערוכה לקלוט את התלמידים למערכת אחרת&rdquo;.
לדבריה, כל עוד לא תתקבל החלטה אסטרטגית ברורה &ndash; למשל מעבר מלא לחינוך ממלכתי־חרדי (ממ״ח) כמסלול המדינה &ndash; המערכת תמשיך להתנדנד בין אכיפה הצהרתית להמשך מימון בפועל.
<hr dir="rtl" data-start="2765" data-end="2768">
&ldquo;זה פשוט לא עובד&rdquo;
בסופו של דבר, צ&rsquo;רנוביצקי קובעת כי אם המדינה תדרוש מהרשתות באמת לעמוד בכל מה שהן חתומות עליו &ndash; לימודי ליבה מלאים, תנאי העסקה כמו בחינוך הממלכתי, שקיפות תקציבית &ndash; המודל יקרוס.
&ldquo;זה לא עניין של אידאולוגיה, זה עניין של היתכנות&rdquo;, היא מסכמת. &ldquo;הדבר הזה פשוט לא עובד&rdquo;.
&nbsp;עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר
&nbsp;

הפרלמנט

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips