 אבידע בכר מבארי מסביר את ההחלטה להרוס את הבתים שנפגעו  ב־7 באוקטובר .ניצול הטבח שאיבד את אשתו ובנו מדבר על הזיכרון, התקומה, ועל תחושת המדינה שלא הפיקה לקח – בראיון לאלי ביתאן בכאן מורשת

אבידע בכר, איש קיבוץ בארי שאיבד בטבח את אשתו דנה ואת בנו כרמל – זכרם לברכה – מתייחס בראיון לאלי ביתאן בכאן מורשת להחלטת הקיבוץ להרוס את בתי ה־7 באוקטובר ולא להשאירם כאתר זיכרון. לדבריו, זו החלטה עקרונית של הקהילה, שנועדה לבחור בחיים.

"אנחנו רוצים לשקם את המקום ואת הקהילה," הוא אומר. "אנחנו הולכים להרוס כל דבר שהוא סמל לטבח. יותר חשוב מלזכור איך נרצחו – זה לזכור מי הם היו עבורנו."

בכר מדגיש כי בבארי יישמר בית אחד בלבד, ורק עד שהמדינה תחליט אם ברצונה להעבירו לשימור. "ואם היא לא תעביר – נהרוס גם אותו בעוד שנתיים," הוא אומר.

"תקומה מול קורבנות"

לדבריו, ההכרעה של הקיבוץ היא בחירה בין "תקומה לבין קורבנות".
"כן, היינו קורבנות בשבעה באוקטובר," הוא אומר, "אבל ישוב שהוא חפץ חיים לא יכול לעבור כל יום ליד בית שבו נרצח מישהו. זה לא אושוויץ – שם אין חיים. בארי הולכת להיות קהילה חיה וצומחת."

בכר מבהיר כי הוא אינו אחראי ל“זיכרון הלאומי”:
"יש שר מורשת, הוא אחראי על לשמור את מה שהיה. אנחנו צריכים לחזור לחיות."

"צריך יד ושם לעוטף – אבל לא בתוך קיבוץ חי"

הוא טוען כי המדינה חייבת להקים מרכז הנצחה משמעותי לאירועי השבעה באוקטובר, אך לא בתוך קיבוץ שחוזר לחיות:
"צריך יד ושם עוטף עזה. מרכז הנצחה גדול שיסביר מה עשו לנו. אבל זה לא יכול להיות בתוך אזור שמיועד לתקומה."

ביקורת חריפה על המדינה: "מדינה שלמה מופקרת"

בהמשך הראיון מביע אבידע בכר ביקורת קשה על ההתנהלות הביטחונית:
"שבעה באוקטובר הוא המחדל הצבאי הגדול ביותר בארץ ישראל – אבל זה גם מחדל והפקרה של 23 שנה אחורה."

לדבריו, למרות שכבר "עברו שנתיים", החמאס עדיין עלול לבצע מתקפה נוספת:
"לא לקחנו מהם את הרצון להשמיד אותנו. כרגע שום דבר לא מונע מתקפה נוספת – רק שהפעם היא תיפתח בשלוש גזרות."

בכר התריע מפני תפיסה של "שאננות":
"אם אנחנו חושבים שבכפר סבא יותר בטוח – אנחנו באשליה. בשום מקום בארץ לא בטוח."

"הבית שלי הוא הטריטוריה שבה נולדתי"

למרות הביקורת והפחדים, הוא מדגיש כי הוא חוזר לבארי:
"תחושת הבית שלי היא בבארי. שם נולדתי, שם גדלתי, שם שיחקתי עם הילדים שלי. הבית שלי הוא לא הארבעה קירות – זו הטריטוריה."

הוא מתאר את רגע הכניסה לכביש המוביל לבארי:
"כשאני פונה ימינה בצומת – שם אני מתחיל להרגיש בבית. כל דבר אחר הוא לא בית עבורי."

ביקורת חריפה על אופן ניהול המלחמה

אבידע  מותח ביקורת על מה שהוא מכנה "חמלה לאויב יותר מאשר לאזרחי ישראל":
"הצבא מסוגל לבוא ל־400 אימהות ולהגיד שהבן שלהם נפל בעזה – ולא מסוגל להרוג את שני המיליון שם. למה יש חמלה לאויב יותר מהחמלה עליי ועליך?"

הוא מדגיש שאינו קורא להרוג אזרחים, אלא לפתרון אחר:
"הם לא יכולים להישאר פה. אני אומר להעביר אותם – למצרים, ירדן, לבנון, לא אכפת לי לאן. כל עוד הם שם – דיננו להישחט."

חזרה לבארי: "ביולי 2027"

לשאלת מועד החזרה לקיבוץ, אבידע בכר אומר כי התהליך תלוי בבניית 150 הבתים שנשרפו:
"הם שרפו אותנו בתוך הבתים. יש 150 בתים בתצורה הזאת. יקח עוד שנה–שנה וחצי לבנות אותם."

הוא מעריך כי הקיבוץ יחזור להתיישבות משמעותית ביולי 2027:
"נחזור לקיבוץ ונתחיל לשקם את עצמנו. היינו 1,100, היום אנחנו 1,000 – ואני מקווה שרבים יחזרו."

עורך: איתי סופרין

דיגיטל : אירה וקסלר

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

&nbsp;אבידע בכר מבארי מסביר את ההחלטה להרוס את הבתים שנפגעו&nbsp; ב־7 באוקטובר .ניצול הטבח שאיבד את אשתו ובנו מדבר על הזיכרון, התקומה, ועל תחושת המדינה שלא הפיקה לקח &ndash; בראיון לאלי ביתאן בכאן מורשת
אבידע בכר, איש קיבוץ בארי שאיבד בטבח את אשתו דנה ואת בנו כרמל &ndash; זכרם לברכה &ndash; מתייחס בראיון לאלי ביתאן בכאן מורשת להחלטת הקיבוץ להרוס את בתי ה־7 באוקטובר ולא להשאירם כאתר זיכרון. לדבריו, זו החלטה עקרונית של הקהילה, שנועדה לבחור בחיים.
"אנחנו רוצים לשקם את המקום ואת הקהילה," הוא אומר. "אנחנו הולכים להרוס כל דבר שהוא סמל לטבח. יותר חשוב מלזכור איך נרצחו &ndash; זה לזכור מי הם היו עבורנו."
בכר מדגיש כי בבארי יישמר&nbsp;בית אחד בלבד, ורק עד שהמדינה תחליט אם ברצונה להעבירו לשימור. "ואם היא לא תעביר &ndash; נהרוס גם אותו בעוד שנתיים," הוא אומר.
"תקומה מול קורבנות"
לדבריו, ההכרעה של הקיבוץ היא בחירה בין "תקומה לבין קורבנות". "כן, היינו קורבנות בשבעה באוקטובר," הוא אומר, "אבל ישוב שהוא חפץ חיים לא יכול לעבור כל יום ליד בית שבו נרצח מישהו. זה לא אושוויץ &ndash; שם אין חיים. בארי הולכת להיות קהילה חיה וצומחת."
בכר מבהיר כי הוא אינו אחראי ל&ldquo;זיכרון הלאומי&rdquo;: "יש שר מורשת, הוא אחראי על לשמור את מה שהיה. אנחנו צריכים לחזור לחיות."
"צריך יד ושם לעוטף &ndash; אבל לא בתוך קיבוץ חי"
הוא טוען כי המדינה חייבת להקים מרכז הנצחה משמעותי לאירועי השבעה באוקטובר, אך לא בתוך קיבוץ שחוזר לחיות: "צריך יד ושם עוטף עזה. מרכז הנצחה גדול שיסביר מה עשו לנו. אבל זה לא יכול להיות בתוך אזור שמיועד לתקומה."
ביקורת חריפה על המדינה: "מדינה שלמה מופקרת"
בהמשך הראיון מביע אבידע בכר ביקורת קשה על ההתנהלות הביטחונית: "שבעה באוקטובר הוא המחדל הצבאי הגדול ביותר בארץ ישראל &ndash; אבל זה גם מחדל והפקרה של 23 שנה אחורה."
לדבריו, למרות שכבר "עברו שנתיים", החמאס עדיין עלול לבצע מתקפה נוספת: "לא לקחנו מהם את הרצון להשמיד אותנו. כרגע שום דבר לא מונע מתקפה נוספת &ndash; רק שהפעם היא תיפתח בשלוש גזרות."
בכר התריע מפני תפיסה של "שאננות": "אם אנחנו חושבים שבכפר סבא יותר בטוח &ndash; אנחנו באשליה. בשום מקום בארץ לא בטוח."
"הבית שלי הוא הטריטוריה שבה נולדתי"
למרות הביקורת והפחדים, הוא מדגיש כי הוא חוזר לבארי: "תחושת הבית שלי היא בבארי. שם נולדתי, שם גדלתי, שם שיחקתי עם הילדים שלי. הבית שלי הוא לא הארבעה קירות &ndash; זו הטריטוריה."
הוא מתאר את רגע הכניסה לכביש המוביל לבארי: "כשאני פונה ימינה בצומת &ndash; שם אני מתחיל להרגיש בבית. כל דבר אחר הוא לא בית עבורי."
ביקורת חריפה על אופן ניהול המלחמה
אבידע&nbsp; מותח ביקורת על מה שהוא מכנה "חמלה לאויב יותר מאשר לאזרחי ישראל": "הצבא מסוגל לבוא ל־400 אימהות ולהגיד שהבן שלהם נפל בעזה &ndash; ולא מסוגל להרוג את שני המיליון שם. למה יש חמלה לאויב יותר מהחמלה עליי ועליך?"
הוא מדגיש שאינו קורא להרוג אזרחים, אלא לפתרון אחר: "הם לא יכולים להישאר פה. אני אומר להעביר אותם &ndash; למצרים, ירדן, לבנון, לא אכפת לי לאן. כל עוד הם שם &ndash; דיננו להישחט."
חזרה לבארי: "ביולי 2027"
לשאלת מועד החזרה לקיבוץ, אבידע בכר אומר כי התהליך תלוי בבניית 150 הבתים שנשרפו: "הם שרפו אותנו בתוך הבתים. יש 150 בתים בתצורה הזאת. יקח עוד שנה&ndash;שנה וחצי לבנות אותם."
הוא מעריך כי הקיבוץ יחזור להתיישבות משמעותית ביולי 2027: "נחזור לקיבוץ ונתחיל לשקם את עצמנו. היינו 1,100, היום אנחנו 1,000 &ndash; ואני מקווה שרבים יחזרו."
עורך: איתי סופרין
דיגיטל : אירה וקסלר
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;