חוקר התפילה וההיסטוריה היהודית באוניברסיטת בר־אילן הוציא לאור את הספר ״התפילה כזעקה״, העוסק בתפילות שנכתבו במהלך מלחמת חרבות ברזל: ״דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים, אנשי קיבוצים ועירוניים – מכל קבוצה חברתית הגיעו תפילות״. לדבריו, התפילות משקפות את השבר שעברה החברה הישראלית ואת השינויים שחלו בה בעקבות המלחמה.

מאות תפילות נכתבו במהלך מלחמת חרבות ברזל, בידי אנשים מכל חלקי החברה הישראלית – דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים, אנשי קיבוצים ועירוניים, צעירים ומבוגרים. כך אומר לבני טיטלבוים בכאן מורשת  ד״ר יואל רפל, חוקר בכיר באוניברסיטת בר־אילן, בעקבות צאת ספרו החדש ״התפילה כזעקה – עיונים בתפילות שנכתבו במלחמת חרבות ברזל״.

לדברי רפל, מדובר בתופעה יוצאת דופן: ״זו תופעה שאנחנו לא מכירים בהיסטוריה של עם ישראל, ודאי לא בהיסטוריה של מלחמות מדינת ישראל״. לדבריו, תפילה היא למעשה ״תהודה היסטורית״, שנותנת ביטוי לאירועים שעובר העם, ולכן סידור התפילה הוא במידה רבה גם ״ספר ההיסטוריה של עם ישראל״.

במהלך הראיון הציג רפל כמה מהתפילות שנכתבו בתקופת המלחמה. אחת מהן היא ״שלוחי עמך״, שכתב ד״ר חגי שטרן, רופא מבית החולים שערי צדק. התפילה מחברת בין עבודת הכהן הגדול בבית המקדש לבין חיילי צה״ל היוצאים לקרב. בתפילה מתואר הכהן המגיע לדרום, מקבל את מדי הזית ואת הציוד הצבאי, ומתפלל על החיילים: ״יהי נא עם חיילי צבא ההגנה לישראל, שלוחי עמך, הקריבים היום למלחמה על אויביהם. חזקנו ואמצנו, ריבה את ריבנו, לחם את מלחמתנו״.

התפילה מסתיימת בבקשה לשנה של אור, ברכה, ישועה, נחמה, פדיון שבויים, רפואה לפצועים ושלום.

רפל הזכיר גם את התפילות שנכתבו בידי יוצרים חילוניים. בין היתר סיפר על אסתר שמיר, זכרונה לברכה, שלקחה את השיר ״אלי אלי״ והפכה אותו לתפילה עבור החטופים: ״ישובו בנים לגבולם, כל ילדינו, כל אמהותינו, כל תינוקותינו, ישובו כולם. כל מי שנלקח, כל מי שנחטף, ישוב הביתה, ישוב עכשיו״. לדבריו, שמיר שרה את הטקסט לראשונה כתפילה בכיכר החטופים.

תפילה נוספת שהביא רפל נכתבה על ידי מיכאל זץ: ״א-לוקים, זה אני הקטן, מבקש, אם אפשר, לקום בבוקר ולקרוא שהותר לפרסום, שהסיוט נגמר. הם כולם בביתם בטוחים, אין נפגעים לכוחותינו, אפשר לחזור לנשום כרגיל״.

לדבריו, לצד התפילות האישיות נכתבו גם טקסטים המתמודדים עם השבר הלאומי והדתי שנוצר בעקבות המלחמה. הוא הזכיר תפילה של הרב אלחנן ניר, ובה השאלה: ״עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה?״. בטקסט נכתב: ״אנחנו צריכים תורה חדשה עכשיו מתוך האוויר שנגמר והצוואר שנמחק. אנחנו צריכים משנה חדשה וגמרא חדשה וקבלה חדשה ועליות נשמה חדשות. ובתוך כל השבר והמלח והחרבה, עכשיו חסידות חדשה וציונות חדשה והרב קוק חדש וברנר חדש״.

רפל רואה בטקסטים הללו עדות לשינוי שעברה החברה הישראלית בעקבות המלחמה. לדבריו, ״שבר בת עמי קרה פה במלחמה״, והמחקר בספרו מבקש לתעד את השינוי הזה דרך התפילות שנכתבו בעקבותיו.

עוד הזכיר רפל תפילה שכתב רם חיים אקשטיין, בוגר הישיבה בירוחם, כרשות לשמחת תורה. בין היתר נכתב בה: ״מרשות גיבורים שביום זה יצאו לקרב וחישו לעזרה, מהם שפתחו במשימה ולא זכו לגמרה, מרשות בני אחים שלא הובאו לקבורה, מרשות אסירים יושבי חושך בעמקי מנהרה״.

״כל תפילה היא תעודה, הוא מעיד על משהו ומצייר סיטואציה מסוימת״, אמר רפל.

עורך : איתי סופרין

מפיקה : אירה וקסלר 

חוקר התפילה וההיסטוריה היהודית באוניברסיטת בר־אילן הוציא לאור את הספר ״התפילה כזעקה״, העוסק בתפילות שנכתבו במהלך מלחמת חרבות ברזל: ״דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים, אנשי קיבוצים ועירוניים &ndash; מכל קבוצה חברתית הגיעו תפילות״. לדבריו, התפילות משקפות את השבר שעברה החברה הישראלית ואת השינויים שחלו בה בעקבות המלחמה.
מאות תפילות נכתבו במהלך מלחמת חרבות ברזל, בידי אנשים מכל חלקי החברה הישראלית &ndash; דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים, אנשי קיבוצים ועירוניים, צעירים ומבוגרים. כך אומר לבני טיטלבוים בכאן מורשת&nbsp; ד״ר יואל רפל, חוקר בכיר באוניברסיטת בר־אילן, בעקבות צאת ספרו החדש ״התפילה כזעקה &ndash; עיונים בתפילות שנכתבו במלחמת חרבות ברזל״.
לדברי רפל, מדובר בתופעה יוצאת דופן: ״זו תופעה שאנחנו לא מכירים בהיסטוריה של עם ישראל, ודאי לא בהיסטוריה של מלחמות מדינת ישראל״. לדבריו, תפילה היא למעשה ״תהודה היסטורית״, שנותנת ביטוי לאירועים שעובר העם, ולכן סידור התפילה הוא במידה רבה גם ״ספר ההיסטוריה של עם ישראל״.
במהלך הראיון הציג רפל כמה מהתפילות שנכתבו בתקופת המלחמה. אחת מהן היא ״שלוחי עמך״, שכתב ד״ר חגי שטרן, רופא מבית החולים שערי צדק. התפילה מחברת בין עבודת הכהן הגדול בבית המקדש לבין חיילי צה״ל היוצאים לקרב. בתפילה מתואר הכהן המגיע לדרום, מקבל את מדי הזית ואת הציוד הצבאי, ומתפלל על החיילים: ״יהי נא עם חיילי צבא ההגנה לישראל, שלוחי עמך, הקריבים היום למלחמה על אויביהם. חזקנו ואמצנו, ריבה את ריבנו, לחם את מלחמתנו״.
התפילה מסתיימת בבקשה לשנה של אור, ברכה, ישועה, נחמה, פדיון שבויים, רפואה לפצועים ושלום.
רפל הזכיר גם את התפילות שנכתבו בידי יוצרים חילוניים. בין היתר סיפר על אסתר שמיר, זכרונה לברכה, שלקחה את השיר ״אלי אלי״ והפכה אותו לתפילה עבור החטופים: ״ישובו בנים לגבולם, כל ילדינו, כל אמהותינו, כל תינוקותינו, ישובו כולם. כל מי שנלקח, כל מי שנחטף, ישוב הביתה, ישוב עכשיו״. לדבריו, שמיר שרה את הטקסט לראשונה כתפילה בכיכר החטופים.
תפילה נוספת שהביא רפל נכתבה על ידי מיכאל זץ: ״א-לוקים, זה אני הקטן, מבקש, אם אפשר, לקום בבוקר ולקרוא שהותר לפרסום, שהסיוט נגמר. הם כולם בביתם בטוחים, אין נפגעים לכוחותינו, אפשר לחזור לנשום כרגיל״.
לדבריו, לצד התפילות האישיות נכתבו גם טקסטים המתמודדים עם השבר הלאומי והדתי שנוצר בעקבות המלחמה. הוא הזכיר תפילה של הרב אלחנן ניר, ובה השאלה: ״עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה?״. בטקסט נכתב: ״אנחנו צריכים תורה חדשה עכשיו מתוך האוויר שנגמר והצוואר שנמחק. אנחנו צריכים משנה חדשה וגמרא חדשה וקבלה חדשה ועליות נשמה חדשות. ובתוך כל השבר והמלח והחרבה, עכשיו חסידות חדשה וציונות חדשה והרב קוק חדש וברנר חדש״.
רפל רואה בטקסטים הללו עדות לשינוי שעברה החברה הישראלית בעקבות המלחמה. לדבריו, ״שבר בת עמי קרה פה במלחמה״, והמחקר בספרו מבקש לתעד את השינוי הזה דרך התפילות שנכתבו בעקבותיו.
עוד הזכיר רפל תפילה שכתב רם חיים אקשטיין, בוגר הישיבה בירוחם, כרשות לשמחת תורה. בין היתר נכתב בה: ״מרשות גיבורים שביום זה יצאו לקרב וחישו לעזרה, מהם שפתחו במשימה ולא זכו לגמרה, מרשות בני אחים שלא הובאו לקבורה, מרשות אסירים יושבי חושך בעמקי מנהרה״.
״כל תפילה היא תעודה, הוא מעיד על משהו ומצייר סיטואציה מסוימת״, אמר רפל.
עורך : איתי סופרין
מפיקה : אירה וקסלר&nbsp;