במבט ראשון, “עבדים” — הלהיט של ברי סחרוף משנת 1998 — נשמע כמו עוד שיר מחאה.   בפינה  “שיר בפרשה” עם ד"ר יוסף פריאל,  אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת ,מתברר עד כמה השיר הזה עמוק, אקטואלי ומעורר מחשבה — במיוחד דווקא בפרשת שמות, העוסקת בעבדות, חירות ומשמעות.

על הנהר — לא בבל, אלא אספירין

סחרוף פותח בשורה:
“על נהר אספירין ישבנו…”

ד"ר פריאל מסביר כי מדובר במשחק על המזמור “על נהרות בבל” — אך כאן, הנהר הוא נהר של משככי כאבים.

השיר, לדבריו, מצביע על תופעה מטרידה: דור שמתקשה לשאת כאב — פיזי, רגשי או קיומי — ופונה יותר ויותר לתרופות, קנאביס ולעיתים גם לסמים קשים.

“גדל פה דור שמתקשה להתמודד עם חוסר וכאב,” אומר ד"ר פריאל.
“כשלא יודעים להתמודד, מחכים רק ל'עונג הבא'.”

חופש — אבל בלי מחויבות

בחלק אחר בשיר, סחרוף נוגע בתופעת ה-New Age: רוחניות אישית, חוויה, “מה שנוח לי”.

“כולם מכורים של מישהו שיגיד עכשיו — תרגישו.”

לדברי ד"ר פריאל, זהו ביקורת חריפה על תרבות שבה הרגש הוא הכל:
אם אני “לא מתחבר” — אני לא מחויב. לא למשפחה, לא לעבודה, לא לערכים.

והשאלה שנשאלת:
האם חופש שמבוסס רק על תחושה — הוא באמת חופש?

ד"ר פריאל מזכיר:

“חופש אמיתי נוצר בתוך מחויבות.
אין לך בן חורין — אלא מי שעוסק בתורה.”

תרבות הצריכה — חלונות ראווה במקום חיים

סחרוף ממשיך ומצביע על עוד “עבדות מודרנית”: הקניון, המותגים, ה'לתרענן' דרך קנייה.

“חלונות ראווה יפים פה — זה הכול עם חיר.”

כולם דומים, כולם מחליפים, כולם תלויים — אפילו “עם פתקי החלפה”.

“רוצים להיות מיוחדים,” אומר ד"ר פריאל,
“אבל בסוף — כולם אותו הדבר.”

כעס, קנאה — ומה באמת חסר לנו?

בבית האחרון, השיר מגיע לשאלות יהודיות מובהקות:

“מה נעשה עם הכעס הזה?
מה יהיה עם הקנאה?”

הכעס, מזכיר ד"ר פריאל, נובע מהרצון לשלוט במציאות — וכשזה לא מצליח, הוא מתפרץ.

והשורה החותמת:

“כולם רוצים להיות חופשיים — אבל ממה, אלוקים, ממה?”

זו כבר לא רק מחאה — זו תפילה. שאלה קיומית.

ברי סחרוף — לא “זמר דתי”, אבל עסוק מאוד בחיפוש

למרות שאינו מגדיר עצמו אדם דתי, ד"ר פריאל מציין כי סחרוף מרבה לעסוק בשורשים יהודיים:
מתקליט של שירי אבן גבירול ועד פיוטים והשפעות רוחניות.

השיר “עבדים”, הוא אומר, היה מבשר של דרך — חיפוש משמעות, ביקורת על העולם החילוני-מערבי, והבנה שחירות איננה הפקרות.

עורך:  איתי סופרין

מפיקה:  אירה וקסלר 

במבט ראשון, &ldquo;עבדים&rdquo; &mdash; הלהיט של ברי סחרוף משנת 1998 &mdash; נשמע כמו עוד שיר מחאה.&nbsp; &nbsp;בפינה&nbsp; &ldquo;שיר בפרשה&rdquo; עם ד"ר יוסף פריאל,&nbsp; אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת ,מתברר עד כמה השיר הזה עמוק, אקטואלי ומעורר מחשבה &mdash; במיוחד דווקא בפרשת שמות, העוסקת בעבדות, חירות ומשמעות.
על הנהר &mdash; לא בבל, אלא אספירין
סחרוף פותח בשורה: &ldquo;על נהר אספירין ישבנו&hellip;&rdquo;
ד"ר פריאל מסביר כי מדובר במשחק על המזמור &ldquo;על נהרות בבל&rdquo; &mdash; אך כאן, הנהר הוא נהר של משככי כאבים.
השיר, לדבריו, מצביע על תופעה מטרידה: דור שמתקשה לשאת כאב &mdash; פיזי, רגשי או קיומי &mdash; ופונה יותר ויותר לתרופות, קנאביס ולעיתים גם לסמים קשים.
<blockquote dir="rtl" data-start="757" data-end="865">
&ldquo;גדל פה דור שמתקשה להתמודד עם חוסר וכאב,&rdquo; אומר ד"ר פריאל. &ldquo;כשלא יודעים להתמודד, מחכים רק ל'עונג הבא'.&rdquo;
</blockquote>
חופש &mdash; אבל בלי מחויבות
בחלק אחר בשיר, סחרוף נוגע בתופעת ה-New Age: רוחניות אישית, חוויה, &ldquo;מה שנוח לי&rdquo;.
&ldquo;כולם מכורים של מישהו שיגיד עכשיו &mdash; תרגישו.&rdquo;
לדברי ד"ר פריאל, זהו ביקורת חריפה על תרבות שבה הרגש הוא הכל: אם אני &ldquo;לא מתחבר&rdquo; &mdash; אני לא מחויב. לא למשפחה, לא לעבודה, לא לערכים.
והשאלה שנשאלת: האם חופש שמבוסס רק על תחושה &mdash; הוא באמת חופש?
ד"ר פריאל מזכיר:
<blockquote dir="rtl" data-start="1237" data-end="1312">
&ldquo;חופש אמיתי נוצר בתוך מחויבות. אין לך בן חורין &mdash; אלא מי שעוסק בתורה.&rdquo;
</blockquote>
תרבות הצריכה &mdash; חלונות ראווה במקום חיים
סחרוף ממשיך ומצביע על עוד &ldquo;עבדות מודרנית&rdquo;: הקניון, המותגים, ה'לתרענן' דרך קנייה.
&ldquo;חלונות ראווה יפים פה &mdash; זה הכול עם חיר.&rdquo;
כולם דומים, כולם מחליפים, כולם תלויים &mdash; אפילו &ldquo;עם פתקי החלפה&rdquo;.
<blockquote dir="rtl" data-start="1547" data-end="1620">
&ldquo;רוצים להיות מיוחדים,&rdquo; אומר ד"ר פריאל, &ldquo;אבל בסוף &mdash; כולם אותו הדבר.&rdquo;
</blockquote>
כעס, קנאה &mdash; ומה באמת חסר לנו?
בבית האחרון, השיר מגיע לשאלות יהודיות מובהקות:
&ldquo;מה נעשה עם הכעס הזה? מה יהיה עם הקנאה?&rdquo;
הכעס, מזכיר ד"ר פריאל, נובע מהרצון לשלוט במציאות &mdash; וכשזה לא מצליח, הוא מתפרץ.
והשורה החותמת:
&ldquo;כולם רוצים להיות חופשיים &mdash; אבל ממה, אלוקים, ממה?&rdquo;
זו כבר לא רק מחאה &mdash; זו תפילה. שאלה קיומית.
ברי סחרוף &mdash; לא &ldquo;זמר דתי&rdquo;, אבל עסוק מאוד בחיפוש
למרות שאינו מגדיר עצמו אדם דתי, ד"ר פריאל מציין כי סחרוף מרבה לעסוק בשורשים יהודיים: מתקליט של שירי אבן גבירול ועד פיוטים והשפעות רוחניות.
השיר &ldquo;עבדים&rdquo;, הוא אומר, היה מבשר של דרך &mdash; חיפוש משמעות, ביקורת על העולם החילוני-מערבי, והבנה שחירות איננה הפקרות.
עורך:&nbsp; איתי סופרין
מפיקה:&nbsp; אירה וקסלר&nbsp;

Advertisement