עו"ד נטע קמר מארגון "צעדים": "כשמסיתים ילד נגד אחד מהוריו – פוגעים קודם כול בילד עצמו" • בתי המשפט נוטים לבחון את טובת הילד הספציפי, בעוד בבתי הדין הרבניים נקודת המוצא שונה • הקריאה: להוריד להבות ולמנוע שימוש בילדים ככלי במאבק

סוגיית המשמורת והחינוך של ילדים להורים שאחד מהם עזב את החברה החרדית ממשיכה לעמוד בלב מחלוקות משפטיות וקהילתיות קשות. ברקע: מאבקים בין בני זוג לשעבר, מעורבות של גורמים קהילתיים ולעיתים גם קרע עמוק בזהותם של הילדים עצמם.

עו"ד נטע קמר, המלווה תיקים מטעם ארגון "צעדים" – המספק סיוע משפטי ורגשי ליוצאים מהחברה החרדית – מתארת בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת מציאות מורכבת:
"אנחנו מלווים הורים שהיו חלק מקהילות חרדיות ובחרו שלא להשתייך אליהן יותר. לא תמיד מדובר ב'יציאה בשאלה' במובן הדתי; לעיתים זו בחירה קהילתית או זהותית. כשהבחירה הזו מתרחשת בתוך נישואים עם ילדים – והצד השני אינו שותף לה – נוצר קונפליקט עמוק שמוביל לא פעם לגירושין, והילדים נמצאים באמצע."

לדבריה, הארגון מעניק מעטפת רחבה: ייצוג משפטי, ליווי של עובדת סוציאלית, טיפול רגשי והדרכות הורים. "המטרה היא לצמצם את הנזק לילדים ולמנוע הסלמה מיותרת."

"טובת הילד" – מושג עם שתי פרשנויות

במשך שנים נטען כי הורים שיצאו מהחברה החרדית סבלו מהפעלת לחצים כבדים – לעיתים דרך הילדים עצמם. מנגד, יש הטוענים כי גם ארגונים המסייעים ליוצאים מפעילים סוג של "עסקנות" מהצד השני.

עו"ד קמר אינה מתנערת מהמורכבות:
"ברור שהקהילה מעורבת, וברור שיש כאן תפיסות שונות של 'טובת הילד'. יש מי שסבור שטובת הילד היא להישאר חרדי בכל מחיר. אנחנו מציגים עמדה אחרת: לנתק ילד מהורה או להסית אותו נגדו – זו פגיעה ישירה בבריאות הנפשית שלו."

לדבריה, מחקרים מצביעים על השלכות ארוכות טווח של ניתוק הורי: פגיעה בדימוי העצמי, בערך העצמי וביכולת לנהל מערכות יחסים בעתיד.
"הדמויות ההוריות הן בסיס הזהות של הילד. כשמערערים את הקשר הזה – מערערים את היסודות."

הכרעת בית המשפט: לא דת מול דת – אלא ילד מול קונפליקט

במקרה שבו ליוותה קמר, בית המשפט הדגיש כי אינו מכריע איזו דת עדיפה או איזה מוסד חינוכי ראוי יותר, אלא בוחן את טובת הילד הקונקרטי.

בשנים הראשונות לאחר הגירושין הילדים חיו עם האם החרדית והתחנכו במסגרת חרדית. בהמשך הועברה המשמורת לאב, שאינו חי באורח חיים חרדי. בית המשפט קבע כי השארת הילדים במסגרת חינוכית חרדית, כאשר מרכז חייהם בבית שאינו חרדי, תיצור עבורם קונפליקט זהותי מתמשך.

"ילד שנמצא רוב שעות היום בבית ספר, ואז חוזר לבית שבו אורח החיים שונה בתכלית – חי במתח מתמיד", מסבירה קמר. "כשהוא גם עלול להיתפס כ'פגום' או 'לא מספיק טוב' במסגרת החינוכית – זו התמודדות קשה מאוד."

עם זאת, היא מדגישה כי אין כוונה למחוק את הזהות החרדית או לנתק קשר עם המשפחה מהצד החרדי. "ילדים יכולים להכיל מורכבות – בתנאי שנותנים להם כלים ותומכים בהם."

בתי המשפט מול בתי הדין הרבניים

כאשר בוחנים את התמונה הרחבה, מתגלה פער בין ערכאות השיפוט.

"בבתי המשפט האזרחיים אנחנו רואים מגמה משתפרת, עם דגש על טובת הילד הספציפי ועל מניעת קונפליקט בין הבית למסגרת החינוכית", אומרת קמר.
לעומת זאת, בבתי הדין הרבניים נקודת המוצא שונה: "שם קיימת תפיסה דתית עקרונית שלפיה יש חובה לשמור על הילד חרדי עד כמה שניתן. זה משנה את מערכת השיקולים."

השאלה האם המצב "הוגן" – תלויה, לדבריה, גם בנקודת המבט: "בסופו של דבר, השאלה היא איפה אתה עומד."

לא ללבות אש על גב הילדים

מעבר להורים עצמם, יש תפקיד משמעותי גם לסבים, לסבתות ולבני משפחה נוספים – שלעיתים משמשים עוגן יציב, ולעיתים נסחפים אל תוך המאבק.
בנוסף, מעורבות של גורמים קהילתיים ועסקנים עלולה, לטענתה, להחריף סכסוכים ואף להשקיע משאבים בליבוי המאבק.

"אני קוראת לכל מי שמעורב – להפחית להבות, לפנות לגישור ולהימנע משימוש בילדים ככלי במשחק כוח. יש מקרים מרגשים שבהם הורים הצליחו לצמצם את ההתערבות החיצונית, להגיע להסכמות, והילדים גדלים כחרדים אך שומרים על קשר בריא וטוב עם ההורה שאינו חרדי."

לדבריה, האחריות המרכזית מונחת על כתפי ההורים: "לגלות כבוד גם כלפי מי שאינו שותף לעמדתך. הילדים מסתכלים ולומדים."

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה:נתי שוחט פלאש 90