הרב יונה גודמן בשיחה עם בני טיטלבוים: "אנחנו לא בעידן שמתחבאים מתחת לשולחן – קמים ומגִנים"

הרב יונה גודמן, סמנכ"ל חינוך במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, מדבר על הלימוד מרחוק, המצב הנפשי של בני הנוער הדתי, שאלות האמונה שעולות – והאחריות החינוכית והקהילתית דווקא בעת הזו.

"אנחנו מטפלים אישית בחטיבות ביניים ובתיכונים, שזה בעצם השבוע האחרון של הלימודים, ובצבא קוראים לזה אווירת סוף קורס. חלק גדול מהאתגרים הם אתגרים חד פעמיים – איך מחלקים תעודות, איך מחזירים ספרים, איך עושים מסיבת סיום עם הורים לי"ב. אבל בשוטף, כחלק מבניין הרוח, אנחנו מעבירים שיעורי תורה, כמובן לא בשבע בבוקר, אלא בשעות יותר מאוחרות, עם מגוון דמויות שפתוחים לכל הרשת. בו זמנית, גם המוסדות עצמם נותנים מזווית ראייתם, מסיבה פשוטה – שהתלמיד, כשהמחנך שלו נכנס, מרגיש יותר קשר מדמות ארצית, חשובה ככל שתהיה."

על השאלות שבני הנוער שואלים, אמר:

"זה מחולק. בוא נגיד את האמת – חלק מהנוער מנותק. איזה יופי, אין בית ספר, אפשר לשחק. חלק אחר – האבא שלו מגויס, האח שלו מגויס, או נפל קרוב או רחוק. האזעקות מערערות את כולנו. הם שואלים שאלות – ומתי זה ייגמר? התשובה פשוטה: זה ייגמר כשיפסיקו לאיים על קיומנו. סיימנו את השלב הזה בהיסטוריה שבו מתחבאים מתחת לשולחן. אנחנו יודעים לקום ולהגן על קיומנו. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד – לעזור למשפחה, להתנדב, לעשות בייביסיטר – זה הכול חלק מבניין החוסן."

על שאלות אמוניות:

"השאלה שלך טובה, אבל אני לא פגשתי. זה די ברור להם. אני מכיר מקומות שאמרו הלל, שירי הודיה, פרקי תהילים – כי התיאורים של מה שנעשה, בעיקר במכת הפתיחה, אבל גם לאחר מכן – של היכולות של העם היהודי, ברמה שסרט בדיוני היה נראה לא אמין – זה מה שקרה. והכול תלוי בנקודת המבט. כמו המרגלים – עשרה חזרו עם פחד, שניים עם עוצמה – הכול תלוי באמונה."

על המסכים:

"המציאות היא שכל השיעורים, גם שיעורי התורה, עוברים דרך הסלולרי – בזום, ביוטיוב. אנחנו ממליצים רשמית על מחשב, אבל הרוב נכנסים מהסלולרי וזה שימוש חיובי. ובאותה נשימה – צריך לקרוא להם: יש תגלית חדשה שנקראת 'ספר', יש גם ספורט. כי הכי קל לברוח למסך – לסרטוני שטות או להפיץ סרטונים של נזקים, וזה רק עוזר לאויב. אז אני קורא לכולנו – להתעשת. גם למבוגרים מותר להתנתק מהמסכים ולחזור לחיים."

"אנחנו נקום ונגן על ילדינו, על נכדינו ועל נינינו. כשאני זוכר שזה למענם – זה נותן לי כוח, גם אם זה יימשך עוד יום ועוד יום. כדי שכולנו נמשיך לבנות כאן את בית חיינו."

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר