גדעון לוטן, שורד שואה שנמסר בגיל 7 למשפחת מסתור קתולית, מספר על אימו שהפעילה רשת הצלה יהודית ונרצחה במצעד המוות – ועל אות ההוקרה שתקבל בקרוב מטעם ארגון בני ברית

בגיל 89, גדעון לוטן סוגר מעגל מרגש במיוחד: אמו, שושנה לוטן, תקבל לאחרונה את “אות המציל היהודי” מטעם ארגון בני ברית – עשרות שנים אחרי שהצילה, לדבריו, מאות יהודים בהולנד הכבושה.

בריאיון עם בני טיטלבווים בכאן מורשת לקראת יום הזכרון לשואה ולגבורה סיפר לוטן על ילדותו בדנציג, שם נולד ב־1936, ועל המעבר עם הוריו להולנד בשנת 1938 בעקבות עליית הנאצים. המשפחה התגוררה בחווה חקלאית להכשרת חלוצים בעיר חאודה, עד הפלישה הגרמנית להולנד ב־1940.

לדבריו, כבר בשלב מוקדם זיהתה אמו את הסכנה והחלה לפעול יחד עם המחתרת ההולנדית: זיוף תעודות זהות, השגת תלושי מזון, והסתרת יהודים אצל משפחות נוצריות שלא שיתפו פעולה עם הנאצים.

“כשהגיעו הגזירות ב־1943, כל החניכים בחווה כבר היו מוסתרים במקומות בטוחים שאמי הכינה מראש”, סיפר.

באותה תקופה, בגיל שבע בלבד, נמסר לוטן בעצמו למשפחת מסתור קתולית אדוקה עם שישה ילדים. “מאז לא ראיתי את אמי יותר”, אמר. אביו נתפס ונרצח באושוויץ, ואמו המשיכה בפעילות מחתרתית ממושכת עד שנעצרה ב־1944 בעקבות הלשנה.

על פי עדותו, האם גורשה לסטרובוק, משם לטרזיינשטט ולאושוויץ – שם שרד אביו ונרצח. היא המשיכה למחנה עבודה בצ’כוסלובקיה עד שנשלחה לצעדת מוות ונרצחה ימים לפני השחרור.

לוטן עצמו שרד את המלחמה במשפחות מסתור שונות ובהמשך עלה לישראל עם בית יתומים. בארץ גדל אצל חברים של הוריו, שירת בצה״ל בחיל החימוש, ובהמשך עבד עשרות שנים בתחום ההנדסה.

לדבריו, הערכת היקף פעילותה של אמו קשה למדידה:
“כנראה מאות אנשים – החניכים מהחווה, ואחר כך עוד רבים שהוברחו מהולנד לצרפת ומשם לספרד ולארץ ישראל. אם לא הייתה נתפסת – הייתה ממשיכה להציל עוד ועוד.”

לוטן סיפר כי במשך שנים לא ידע כלל על האפשרות להעניק לאמו הכרה רשמית. רק לאחרונה, בעקבות הרצאותיו במסגרת “זיכרון בסלון”, פנו אליו מארגון בני ברית והסבירו לו על האות הייחודי למצילים יהודים.

“זו תחושת סגירת מעגל בלתי רגילה”, אמר בהתרגשות. “גם אני וגם אשתי המנוחה רצינו להנציח אותה, ועכשיו זה קורה סוף סוף”.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: שאטרסטוק