החורף היטיב השנה עם רמת הגולן. אחרי הגשמים – המישורים נצבעו ירוק, השדות מבריקים, והנוף הפתוח שבמזרח הרמה נדמה כמעט אירופי. אבל לצד הפריחה, קו האופק משתנה: עשרות טורבינות רוח עצומות ממדים מנקדות את המרחב – ויש מי שתוהים אם המחיר הנופי והסביבתי שווה את התמורה האנרגטית.

איתמר גור, תושב האזור מתאר  אצל אילת כהנא בכאן מורשת  סיור שערך סמוך לתל פארס, שם הוקמו טורבינות בגובה כ־100 מטרים – כגובהו של מגדל עזריאלי העגול. כאשר מוסיפים את אורך הלהבים, המגיע לכ־70 מטרים, מדובר במתקן שמתנשא לכ־200 מטרים בשיאו. “זו מפלצת ענקית”, הוא אומר. “כמו מגדל עצום עם להבים שמסתובבים מעליו. יש כיום כ־80 טורבינות בשלוש חוות שונות, ויש תכניות לעוד עשרות”.

לדבריו, הפגיעה אינה רק אסתטית. “מכל מקום בצפון רואים את זה. קו האופק המזרחי כולו מנוקד בטורבינות. זה כבר לא נוף פתוח”. מעבר למראה, הוא מציין גם את הרעש הרציף – מעין “ווש־ווש” קבוע, שמזכיר שדה תעופה רחוק – ואת השפעת הלהבים על בעלי כנף. בקצה הלהב, כך לדבריו, המהירות מגיעה לכ־200 קמ״ש – נתון שעלול להיות קטלני לציפורים נודדות באזור.

סוגיית היעילות גם היא עולה לדיון. לטענת גור, מאחר שהרוח אינה נושבת בעוצמה קבועה לאורך כל היממה, נצילות הטורבינות עומדת על כ־25% בלבד מהפוטנציאל המרבי. מנגד, המדינה מעודדת את הפרויקטים במסגרת מדיניות האנרגיה המתחדשת, וההשקעות בתחום נאמדות במיליארדים.

הוויכוח, כך נראה, רחב יותר מהגולן לבדו: המתח בין חדשנות טכנולוגית וצורך לאומי בייצור חשמל ירוק – לבין שימור נוף פתוח, טבע ומרחב כפרי. ברמת הגולן, שבה המרחבים הם חלק מהזהות המקומית, השאלה מקבלת משנה תוקף.

האם המחיר הנופי והסביבתי מוצדק בשם המעבר לאנרגיה מתחדשת? התשובה, לפחות בשטח, עדיין נישאת ברוח.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

החורף היטיב השנה עם רמת הגולן. אחרי הגשמים &ndash; המישורים נצבעו ירוק, השדות מבריקים, והנוף הפתוח שבמזרח הרמה נדמה כמעט אירופי. אבל לצד הפריחה, קו האופק משתנה: עשרות טורבינות רוח עצומות ממדים מנקדות את המרחב &ndash; ויש מי שתוהים אם המחיר הנופי והסביבתי שווה את התמורה האנרגטית.
איתמר גור, תושב האזור מתאר&nbsp; אצל אילת כהנא בכאן מורשת &nbsp;סיור שערך סמוך לתל פארס, שם הוקמו טורבינות בגובה כ־100 מטרים &ndash; כגובהו של מגדל עזריאלי העגול. כאשר מוסיפים את אורך הלהבים, המגיע לכ־70 מטרים, מדובר במתקן שמתנשא לכ־200 מטרים בשיאו. &ldquo;זו מפלצת ענקית&rdquo;, הוא אומר. &ldquo;כמו מגדל עצום עם להבים שמסתובבים מעליו. יש כיום כ־80 טורבינות בשלוש חוות שונות, ויש תכניות לעוד עשרות&rdquo;.
לדבריו, הפגיעה אינה רק אסתטית. &ldquo;מכל מקום בצפון רואים את זה. קו האופק המזרחי כולו מנוקד בטורבינות. זה כבר לא נוף פתוח&rdquo;. מעבר למראה, הוא מציין גם את הרעש הרציף &ndash; מעין &ldquo;ווש־ווש&rdquo; קבוע, שמזכיר שדה תעופה רחוק &ndash; ואת השפעת הלהבים על בעלי כנף. בקצה הלהב, כך לדבריו, המהירות מגיעה לכ־200 קמ״ש &ndash; נתון שעלול להיות קטלני לציפורים נודדות באזור.
סוגיית היעילות גם היא עולה לדיון. לטענת גור, מאחר שהרוח אינה נושבת בעוצמה קבועה לאורך כל היממה, נצילות הטורבינות עומדת על כ־25% בלבד מהפוטנציאל המרבי. מנגד, המדינה מעודדת את הפרויקטים במסגרת מדיניות האנרגיה המתחדשת, וההשקעות בתחום נאמדות במיליארדים.
הוויכוח, כך נראה, רחב יותר מהגולן לבדו: המתח בין חדשנות טכנולוגית וצורך לאומי בייצור חשמל ירוק &ndash; לבין שימור נוף פתוח, טבע ומרחב כפרי. ברמת הגולן, שבה המרחבים הם חלק מהזהות המקומית, השאלה מקבלת משנה תוקף.
האם המחיר הנופי והסביבתי מוצדק בשם המעבר לאנרגיה מתחדשת? התשובה, לפחות בשטח, עדיין נישאת ברוח.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;