בשבועות האחרונים הוקם איגוד חדש ששואף לתת מענה לנשים חרדיות במעגל העבודה.

על האתגרים של אישה חרדית ב2026.

דנה בצלאל בשיחה עם יהודית שוטלנד ,

מייסדת איגוד החרדיות העובדות - ארגון שמהווה בית לאישה החרדית העובדת

מתוך 'תדר משלה' יום שני ב11:00

ד בכסלו תשפ"ו 

בשבועות האחרונים הוקם איגוד חדש ששואף לתת מענה לנשים חרדיות במעגל העבודה.
על האתגרים של אישה חרדית ב2026.
דנה בצלאל בשיחה עם יהודית שוטלנד ,
מייסדת איגוד החרדיות העובדות - ארגון שמהווה בית לאישה החרדית העובדת
מתוך 'תדר משלה' יום שני ב11:00
ד בכסלו תשפ"ו&nbsp;

כאן מורשת

איגוד חדש ששואף לתת מענה לנשים חרדיות במעגל העבודה

מתכוננים לשבת חול המועד פסח עם הרב ברוך פורטנוי רב קהילת אוהל שמואל באשדוד

מתכוננים לשבת חול המועד פסח עם הרב ברוך פורטנוי רב קהילת אוהל שמואל באשדוד

מתכוננים לשבת - שבת חול המועד פסח

אוריה אלקיים  מכאן חדשות מתאר מציאות של ירי בלתי פוסק, חוסר אמון בהבטחות המדינה וייאוש גובר – עד כדי כך שתושבים, כולל הוריו, שוקלים לעזוב את העיר: “רוצים לדעת את האמת – גם אם היא קשה”

על רקע ההסלמה בצפון, תושבי קריית שמונה מתמודדים עם אחת התקופות הקשות שידעו. בריאיון לאלי ביתאן בכאן מורשת , מתאר אוריה אלקיים – יליד העיר – מציאות יומיומית של פחד, חוסר ודאות ותחושת נטישה.

לדבריו, הפער בין ההבטחות לביטחון לבין המציאות בשטח יוצר שבר עמוק:
“הכול מתחיל באמירת אמת. הבטיחו לתושבים שקט וביטחון – אבל בפועל, הם חיים תחת טילים בלי הפסקה, כמעט בלי זמן התראה”.

“מי שיכול – עוזב. מי שלא – נשאר במציאות בלתי נסבלת”

אלקיים מצייר תמונה קשה: תושבים בעלי אמצעים עוזבים זמנית למלונות או לבני משפחה, אך רבים אחרים נותרים מאחור.
“יש אנשים שפשוט לא יכולים לעזוב – והם נשארים בתוך מציאות בלתי נסבלת של ירי מתמשך”.

לדבריו, גם הארכת זמן ההתרעה לכמה שניות אינה משנה את התמונה:
“זה לא מאפשר חיים תקינים”.

משבר אמון ושחיקה: גם החזקים נשברים

אחד הסממנים המדאיגים ביותר, לדבריו, הוא השחיקה בקרב תושבים שבחרו להישאר למרות הכול:
“דווקא אלה שאמרו ‘נחזיק ונשמור על העיר’ – נשברים עכשיו. הם לא ציפו שזה יימשך כך, בטח לא אחרי שחזרו בהבטחת ביטחון”.

לדבריו, התושבים אינם תמימים:
“הם למודי מלחמות. הם יודעים בדיוק מה קורה. הם לא האמינו לגמרי להבטחות – אבל כן ציפו לשנים של שקט, לא לשנה אחת בלבד”.

הפחד לצאת מהבית – והסכנה שבדרך

המציאות הקשה מגיעה לשיא גם בפעולות הפשוטות ביותר:
“אנשים פוחדים להעמיס את הרכב ולנסוע – כי כל רגע מחוץ למרחב המוגן הוא סכנה. עד אזור חצור, אתה ממש בלב האיום”.

הוא מתאר ביקור אישי בעיר:
“בתוך שעה ורבע היו חמש אזעקות. באחת מהן נפגע נהג אוטובוס קשה. זה בלתי נתפס”.

“אבא שלי מחפש דירה בעיר אחרת”

אולי הרגע הכואב ביותר בריאיון מגיע כשהוא מספר על הוריו:
“ראיתי שאבא שלי פרסם בפייסבוק שהוא מחפש לקנות דירה בעיר אחרת. זה שבר אותי”.

עם זאת, הוא מודה כי לצד הכאב יש גם הבנה:
“אני רוצה שהם יהיו בטוחים. הם מבוגרים, וצריך גם שירותי רפואה – שגם לפני המלחמה היו חסרים בעיר”.

בין ייאוש לתקווה

למרות הכול, אלקיים מנסה להיאחז בתקווה – גם דרך אמונה:
“אני שואב נחמה מהמחשבה שאנחנו בתקופה משמעותית, אולי לקראת גאולה. אבל לצד זה – צריך להתמודד עם המציאות”.

לקראת חג הפסח, הוריו כבר עזבו לחריש, לאחר שבועות שבהם פחדו אפילו לצאת מהעיר.

בסיום, המסר שלו ברור:
“תושבי קריית שמונה הם פטריוטים. הם רוצים לגור שם – אבל מגיע להם לדעת את האמת. גם אם היא קשה”.

עורך איתי סופרין

מפיקה אירה וקסלר

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

אוריה אלקיים&nbsp; מכאן חדשות מתאר מציאות של ירי בלתי פוסק, חוסר אמון בהבטחות המדינה וייאוש גובר &ndash; עד כדי כך שתושבים, כולל הוריו, שוקלים לעזוב את העיר: &ldquo;רוצים לדעת את האמת &ndash; גם אם היא קשה&rdquo;
על רקע ההסלמה בצפון, תושבי קריית שמונה מתמודדים עם אחת התקופות הקשות שידעו. בריאיון לאלי ביתאן בכאן מורשת , מתאר אוריה אלקיים &ndash; יליד העיר &ndash; מציאות יומיומית של פחד, חוסר ודאות ותחושת נטישה.
לדבריו, הפער בין ההבטחות לביטחון לבין המציאות בשטח יוצר שבר עמוק: &ldquo;הכול מתחיל באמירת אמת. הבטיחו לתושבים שקט וביטחון &ndash; אבל בפועל, הם חיים תחת טילים בלי הפסקה, כמעט בלי זמן התראה&rdquo;.
&ldquo;מי שיכול &ndash; עוזב. מי שלא &ndash; נשאר במציאות בלתי נסבלת&rdquo;
אלקיים מצייר תמונה קשה: תושבים בעלי אמצעים עוזבים זמנית למלונות או לבני משפחה, אך רבים אחרים נותרים מאחור. &ldquo;יש אנשים שפשוט לא יכולים לעזוב &ndash; והם נשארים בתוך מציאות בלתי נסבלת של ירי מתמשך&rdquo;.
לדבריו, גם הארכת זמן ההתרעה לכמה שניות אינה משנה את התמונה: &ldquo;זה לא מאפשר חיים תקינים&rdquo;.
משבר אמון ושחיקה: גם החזקים נשברים
אחד הסממנים המדאיגים ביותר, לדבריו, הוא השחיקה בקרב תושבים שבחרו להישאר למרות הכול: &ldquo;דווקא אלה שאמרו &lsquo;נחזיק ונשמור על העיר&rsquo; &ndash; נשברים עכשיו. הם לא ציפו שזה יימשך כך, בטח לא אחרי שחזרו בהבטחת ביטחון&rdquo;.
לדבריו, התושבים אינם תמימים: &ldquo;הם למודי מלחמות. הם יודעים בדיוק מה קורה. הם לא האמינו לגמרי להבטחות &ndash; אבל כן ציפו לשנים של שקט, לא לשנה אחת בלבד&rdquo;.
הפחד לצאת מהבית &ndash; והסכנה שבדרך
המציאות הקשה מגיעה לשיא גם בפעולות הפשוטות ביותר: &ldquo;אנשים פוחדים להעמיס את הרכב ולנסוע &ndash; כי כל רגע מחוץ למרחב המוגן הוא סכנה. עד אזור חצור, אתה ממש בלב האיום&rdquo;.
הוא מתאר ביקור אישי בעיר: &ldquo;בתוך שעה ורבע היו חמש אזעקות. באחת מהן נפגע נהג אוטובוס קשה. זה בלתי נתפס&rdquo;.
&ldquo;אבא שלי מחפש דירה בעיר אחרת&rdquo;
אולי הרגע הכואב ביותר בריאיון מגיע כשהוא מספר על הוריו: &ldquo;ראיתי שאבא שלי פרסם בפייסבוק שהוא מחפש לקנות דירה בעיר אחרת. זה שבר אותי&rdquo;.
עם זאת, הוא מודה כי לצד הכאב יש גם הבנה: &ldquo;אני רוצה שהם יהיו בטוחים. הם מבוגרים, וצריך גם שירותי רפואה &ndash; שגם לפני המלחמה היו חסרים בעיר&rdquo;.
בין ייאוש לתקווה
למרות הכול, אלקיים מנסה להיאחז בתקווה &ndash; גם דרך אמונה: &ldquo;אני שואב נחמה מהמחשבה שאנחנו בתקופה משמעותית, אולי לקראת גאולה. אבל לצד זה &ndash; צריך להתמודד עם המציאות&rdquo;.
לקראת חג הפסח, הוריו כבר עזבו לחריש, לאחר שבועות שבהם פחדו אפילו לצאת מהעיר.
בסיום, המסר שלו ברור: &ldquo;תושבי קריית שמונה הם פטריוטים. הם רוצים לגור שם &ndash; אבל מגיע להם לדעת את האמת. גם אם היא קשה&rdquo;.
עורך איתי סופרין
מפיקה אירה וקסלר
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;

 "קריית שמונה על סף שבירה: “אנשים פוחדים אפילו לצאת מהבית – ולהניע את הרכב

בן 22, חסיד חב״ד שגדל בארה״ב ועלה להתגייס, נהרג מירי רקטי; משפחתו מספרת על צעיר חדור שליחות, אמונה ואהבת הארץ

ביום שישי בלילה נהרג סמל משה יצחק הכהן כץ, בן 22, לוחם בגדוד 890 של הצנחנים, כתוצאה מירי רקטי של חיזבאללה לעבר כוחות צה״ל בדרום לבנון. כץ, עולה חדש שלא היה מחויב לגיוס, בחר לעזוב את חייו בארצות הברית ולהתנדב לשירות קרבי מתוך תחושת שליחות עמוקה ואהבת ישראל.

משה יצחק גדל בניו-הייבן שבקונטיקט, במשפחה חב״דית שורשית. הוא נקרא על שם סבו, הרב משה יצחק אכט, מראשוני שלוחי חב״ד בארצות הברית, שפעל במסירות נפש להקמת מוסדות תורה וחינוך. בני משפחתו מספרים כי רוח השליחות וההתמסרות לעם ישראל ליוותה אותו מילדותו.

לדברי בן משפחתו, הרב לוי הכט,  בשיחה עם אלי ביתאן בכאן מורשת, משה יצחק התחנך במוסדות חב״ד בארה״ב, ובחר לעלות לישראל לפני כשמונה חודשים בעקבות אחותו שכבר עשתה זאת לפניו. “האהבה לעם ישראל ולארץ הייתה טבועה בו מכל הכיוונים”, סיפר. “הוא הגיע לכאן מתוך רצון אמיתי לקחת חלק בהגנה על העם”.

לפני כחודש בלבד סיים את מסע הכומתה. הוריו, דבורה ומנדי, הגיעו אז לישראל נרגשים לראות את בנם מסיים את הכשרתו כלוחם. כעת הם יושבים שבעה יחד עם ארבעת ילדיהם הנוספים, כשהמשפחה כולה – הפזורה בין ארה״ב, אוסטרליה וישראל – מתאחדת סביב האובדן הקשה.

בני משפחתו מתארים צעיר מלא שמחת חיים, שהתמודד עם קשיי שפה והסתגלות אך לא נתן להם לעצור אותו. “עם החיוך והחינניות שלו הוא הדביק את כולם”, סיפר קרוב משפחה. “הוא היה מאושר מהזכות להיות כאן ולתרום”.

על רקע האובדן הכבד, המשפחה שואבת כוח מאמונתה. “זה אולי הניסיון הקשה ביותר שאדם יכול לעבור”, אמר הרב אכט על האב מנדי, “אבל האמונה והביטחון שהוטמעו בו נותנים לו כוחות לעמוד בזה. זה לא ישבור את הרוח”.

עורך איתי סופרין

מפיקה אירה וקסלר

בן 22, חסיד חב״ד שגדל בארה״ב ועלה להתגייס, נהרג מירי רקטי; משפחתו מספרת על צעיר חדור שליחות, אמונה ואהבת הארץ
ביום שישי בלילה נהרג סמל משה יצחק הכהן כץ, בן 22, לוחם בגדוד 890 של הצנחנים, כתוצאה מירי רקטי של חיזבאללה לעבר כוחות צה״ל בדרום לבנון. כץ, עולה חדש שלא היה מחויב לגיוס, בחר לעזוב את חייו בארצות הברית ולהתנדב לשירות קרבי מתוך תחושת שליחות עמוקה ואהבת ישראל.
משה יצחק גדל בניו-הייבן שבקונטיקט, במשפחה חב״דית שורשית. הוא נקרא על שם סבו, הרב משה יצחק אכט, מראשוני שלוחי חב״ד בארצות הברית, שפעל במסירות נפש להקמת מוסדות תורה וחינוך. בני משפחתו מספרים כי רוח השליחות וההתמסרות לעם ישראל ליוותה אותו מילדותו.
לדברי בן משפחתו, הרב לוי הכט,&nbsp; בשיחה עם אלי ביתאן בכאן מורשת, משה יצחק התחנך במוסדות חב״ד בארה״ב, ובחר לעלות לישראל לפני כשמונה חודשים בעקבות אחותו שכבר עשתה זאת לפניו. &ldquo;האהבה לעם ישראל ולארץ הייתה טבועה בו מכל הכיוונים&rdquo;, סיפר. &ldquo;הוא הגיע לכאן מתוך רצון אמיתי לקחת חלק בהגנה על העם&rdquo;.
לפני כחודש בלבד סיים את מסע הכומתה. הוריו, דבורה ומנדי, הגיעו אז לישראל נרגשים לראות את בנם מסיים את הכשרתו כלוחם. כעת הם יושבים שבעה יחד עם ארבעת ילדיהם הנוספים, כשהמשפחה כולה &ndash; הפזורה בין ארה״ב, אוסטרליה וישראל &ndash; מתאחדת סביב האובדן הקשה.
בני משפחתו מתארים צעיר מלא שמחת חיים, שהתמודד עם קשיי שפה והסתגלות אך לא נתן להם לעצור אותו. &ldquo;עם החיוך והחינניות שלו הוא הדביק את כולם&rdquo;, סיפר קרוב משפחה. &ldquo;הוא היה מאושר מהזכות להיות כאן ולתרום&rdquo;.
על רקע האובדן הכבד, המשפחה שואבת כוח מאמונתה. &ldquo;זה אולי הניסיון הקשה ביותר שאדם יכול לעבור&rdquo;, אמר הרב אכט על האב מנדי, &ldquo;אבל האמונה והביטחון שהוטמעו בו נותנים לו כוחות לעמוד בזה. זה לא ישבור את הרוח&rdquo;.
עורך איתי סופרין
מפיקה אירה וקסלר

איגוד חדש ששואף לתת מענה לנשים חרדיות במעגל העבודה

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips