הרב מנחם פרל, ראש מכון צומת, משוחח עם ידידיה תנעמי על שמירת השבת בעידן הטכנולוגי וכיצד משמרים את הגבול בין מנוחת השבת ובין שימוש בפיתוחים טכנולוגים חדשניים.

מתוך 'אנעים זמירות'.

עורך ומגיש: ידידיה תנעמי.

הרב מנחם פרל, ראש מכון צומת, משוחח עם ידידיה תנעמי על שמירת השבת בעידן הטכנולוגי וכיצד משמרים את הגבול בין מנוחת השבת ובין שימוש בפיתוחים טכנולוגים חדשניים.
מתוך 'אנעים זמירות'.
עורך ומגיש: ידידיה תנעמי.

כאן מורשת

צביון השבת

הרב דוד אוחיון, רב אלפי מנשה ופרדס חנה וראש וועד רבני ישראל, משוחח עם ידידיה תנעמי על התאמת רבני ערים למציאות הישראלית ועל הצורך במעורבות חברתית בנוסף לידע ההלכתי.

מתוך 'אנעים זמירות'.

עורך ומגיש: ידידיה תנעמי.

צילום: איתי גדסי

הרב דוד אוחיון, רב אלפי מנשה ופרדס חנה וראש וועד רבני ישראל, משוחח עם ידידיה תנעמי על התאמת רבני ערים למציאות הישראלית ועל הצורך במעורבות חברתית בנוסף לידע ההלכתי.
מתוך 'אנעים זמירות'.
עורך ומגיש: ידידיה תנעמי.
צילום: איתי גדסי

מעמד הרב

 מהגולן ועד אילת: פרידה מאנשי המעשה וקריאת השכמה על פערי הבריאות בפריפריה

שני סיפורים שונים – אדם אחד מהגולן ואדם אחר מהשומרון, ואירוע טרגי אחד מאילת – מתחברים השבוע לתמונה אחת כואבת: עשייה שקטה שהותירה חותם עמוק, מול מערכת ציבורית שמתקשה להדביק את הפערים בין המרכז לפריפריה.פינת צפון דרום- אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת.

איתמר גור מהגולן נפרד השבוע משתי דמויות שהלכו לעולמן, וששתיהן סימלו יותר מכול את מה שנקרא פעם “אנשי מעשה”.
האחד הוא סמי בר־לב, מי שהיה ראש המועצה המקומית קצרין – ותמיד התעקש לקרוא לה עיר. מהראשונים שעלו לגולן מיד אחרי מלחמת ששת הימים, איש שטח במלוא מובן המילה: ארכיאולוג, יזם, מנהיג מקומי, ובעיקר – מי שזיהה את הפוטנציאל והאמין בו כשאחרים עוד היססו.

האגדות סביב בר־לב הפכו עם השנים לחלק מהאתוס המקומי: החל מגילוי בית הכנסת העתיק בקצרין, דרך ההחלטה “לבנות עיר” כי אשתו רמונה לא רצתה קיבוץ – ועד הסיפור המפורסם על הדלקת הקוצים כדי שמשרד השיכון יסכים להגיע למדידות.
גם בגלי העלייה מברית המועצות בשנות ה־80, הוא לא חיכה להחלטות בירוקרטיות: נסע לנתב״ג, אסף עולים במכוניתו, והביא אותם הביתה – לקצרין. העיר תמיד הייתה בראש מעייניו.

הדמות השנייה היא עשהאל באבד ז״ל, בן מושב נוב, תושב בנימין, מפעיל ציוד כבד ואיש כפיים במלוא מובן המילה. עשהאל נפצע בעזה לפני כארבעה חודשים, נאבק להשתקם – ולבסוף נפטר מפצעיו בעקבות זיהום. אדם שכל מי שהכיר אותו ידע לומר: כל דבר שנגע בו – הצליח. מוסך, עבודה, עשייה יומיומית, בלי רעש ובלי קרדיטים.

החוט המקשר בין השניים, אומר גור, הוא העשייה השקטה. בלי רשתות, בלי הצהרות, עם מטרה ברורה ויכולת פשוט לעשות.

ומכאן – למציאות רועשת וכואבת הרבה יותר.

אלישיב רייכנר מירוחם מציף השבוע מקרה טרגי שממחיש עד כמה פערי הבריאות בפריפריה אינם סטטיסטיקה – אלא חיים של בני אדם.
רון גושן, אדם בריא ממשמר הנגב, ירד עם מקום עבודתו לכמה ימי גיבוש באילת. בלילה חש ברע, פונה לבית החולים יוספטל – ומה שמתואר בכתב התביעה כשרשרת כשלים, הסתיים בקריסה בדרך לפינוי ובמותו.

אשתו, ורד גושן, מנהלת היום מאבק כפול: משפטי וציבורי. לא רק על המקרה הפרטי, אלא על המציאות הבלתי אפשרית בעיר של 60 אלף תושבים – ומאות אלפי תיירים – עם מערכת בריאות שמתפקדת, לדבריה, כמעין “אזהרת מסע”.

יוספטל הוא מקרה קצה, אבל לא מקרה בודד. הנתונים מדאיגים: רק 4.4% מהסטודנטים לרפואה שבחרו סטאז’ השנה העדיפו את סורוקה – חצי ממספרם בשנה שעברה. בית חולים שני בנגב? הוחלט כבר ב־2014, אבל בשטח – עדיין אין טרקטור אחד.

המסר ברור וכואב: אם אתה גר בפריפריה – עדיף שתהיה בריא.

עורך: איתי סופרין

מפיקה:  אירה וקסלר 

&nbsp;מהגולן ועד אילת: פרידה מאנשי המעשה וקריאת השכמה על פערי הבריאות בפריפריה
שני סיפורים שונים &ndash; אדם אחד מהגולן ואדם אחר מהשומרון, ואירוע טרגי אחד מאילת &ndash; מתחברים השבוע לתמונה אחת כואבת: עשייה שקטה שהותירה חותם עמוק, מול מערכת ציבורית שמתקשה להדביק את הפערים בין המרכז לפריפריה.פינת צפון דרום- אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת.
איתמר גור מהגולן נפרד השבוע משתי דמויות שהלכו לעולמן, וששתיהן סימלו יותר מכול את מה שנקרא פעם &ldquo;אנשי מעשה&rdquo;. האחד הוא סמי בר־לב, מי שהיה ראש המועצה המקומית קצרין &ndash; ותמיד התעקש לקרוא לה עיר. מהראשונים שעלו לגולן מיד אחרי מלחמת ששת הימים, איש שטח במלוא מובן המילה: ארכיאולוג, יזם, מנהיג מקומי, ובעיקר &ndash; מי שזיהה את הפוטנציאל והאמין בו כשאחרים עוד היססו.
האגדות סביב בר־לב הפכו עם השנים לחלק מהאתוס המקומי: החל מגילוי בית הכנסת העתיק בקצרין, דרך ההחלטה &ldquo;לבנות עיר&rdquo; כי אשתו רמונה לא רצתה קיבוץ &ndash; ועד הסיפור המפורסם על הדלקת הקוצים כדי שמשרד השיכון יסכים להגיע למדידות. גם בגלי העלייה מברית המועצות בשנות ה־80, הוא לא חיכה להחלטות בירוקרטיות: נסע לנתב״ג, אסף עולים במכוניתו, והביא אותם הביתה &ndash; לקצרין. העיר תמיד הייתה בראש מעייניו.
הדמות השנייה היא עשהאל באבד ז״ל, בן מושב נוב, תושב בנימין, מפעיל ציוד כבד ואיש כפיים במלוא מובן המילה. עשהאל נפצע בעזה לפני כארבעה חודשים, נאבק להשתקם &ndash; ולבסוף נפטר מפצעיו בעקבות זיהום. אדם שכל מי שהכיר אותו ידע לומר: כל דבר שנגע בו &ndash; הצליח. מוסך, עבודה, עשייה יומיומית, בלי רעש ובלי קרדיטים.
החוט המקשר בין השניים, אומר גור, הוא העשייה השקטה. בלי רשתות, בלי הצהרות, עם מטרה ברורה ויכולת פשוט לעשות.
ומכאן &ndash; למציאות רועשת וכואבת הרבה יותר.
אלישיב רייכנר מירוחם מציף השבוע מקרה טרגי שממחיש עד כמה פערי הבריאות בפריפריה אינם סטטיסטיקה &ndash; אלא חיים של בני אדם. רון גושן, אדם בריא ממשמר הנגב, ירד עם מקום עבודתו לכמה ימי גיבוש באילת. בלילה חש ברע, פונה לבית החולים יוספטל &ndash; ומה שמתואר בכתב התביעה כשרשרת כשלים, הסתיים בקריסה בדרך לפינוי ובמותו.
אשתו, ורד גושן, מנהלת היום מאבק כפול: משפטי וציבורי. לא רק על המקרה הפרטי, אלא על המציאות הבלתי אפשרית בעיר של 60 אלף תושבים &ndash; ומאות אלפי תיירים &ndash; עם מערכת בריאות שמתפקדת, לדבריה, כמעין &ldquo;אזהרת מסע&rdquo;.
יוספטל הוא מקרה קצה, אבל לא מקרה בודד. הנתונים מדאיגים: רק 4.4% מהסטודנטים לרפואה שבחרו סטאז&rsquo; השנה העדיפו את סורוקה &ndash; חצי ממספרם בשנה שעברה. בית חולים שני בנגב? הוחלט כבר ב־2014, אבל בשטח &ndash; עדיין אין טרקטור אחד.
המסר ברור וכואב: אם אתה גר בפריפריה &ndash; עדיף שתהיה בריא.
עורך: איתי סופרין
מפיקה:&nbsp; אירה וקסלר&nbsp;

פינת צפון דרום -עשייה שקטה וזעקה רועמת

פרויקט מיוחד של כאן חדשות חושף את הקרע הפנימי בציונות הדתית: ציבור ימני שמשלם מחיר כבד במלחמה – מול הנהגה שתומכת בחוק הגיוס משיקולים קואליציוניים, ותחושת נטישה של בוחרים שמחפשים בית פוליטי חדש

פרויקט מיוחד ששודר אמש בכאן חדשות מציף את אחת הדילמות החריפות ביותר בציבור הדתי־לאומי: התמיכה של סיעת הציונות הדתית בחוק הגיוס – אל מול המחיר האלקטורלי והציבורי שהיא עלולה לשלם.

הבמאי והעיתונאי ישראל רוזנר מתאר את המתח כמאבק בין “הפטיש הקואליציוני לסדן האלקטורלי”. לדבריו אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת, רוב הציבור הדתי־לאומי הוא ציבור ימני מובהק, התומך במדיניות ימין ברורה ובבנייה ביהודה ושומרון, ומתגייס בהמוניו ליחידות הקרביות בצה״ל. מאז תחילת המלחמה שילם הציבור הזה מחיר כבד במיוחד – עם מאות ימי מילואים לבנים ולבעלים, ונשיאה ממושכת בנטל הלחימה.

דווקא על הרקע הזה הולכת וגוברת המחאה, ובמרכזה נשים מהציונות הדתית, שאומרות: עד כאן. הן מתקשות לקבל את התמיכה של סיעת הציונות הדתית בחוק הגיוס משיקולים קואליציוניים, ומבהירות כי מדובר בסיעה פוליטית – לא בציבור כולו.

השיח, שהיה בתחילה מתון וזהיר, הפך בתקופה האחרונה לסוער וחד יותר. החוק נמצא בישורת האחרונה, והמערכת הפוליטית כבר נערכת לבחירות. הקריאה “אפשר גם וגם” – להחזיק את הממשלה בלי לתמוך בחוק – התחלפה בהבנה שמדובר ב־“או או”.

לפי גורמים הבקיאים בנתונים, ארבעה עד חמישה מנדטים בציבור הדתי־לאומי “מונחים על הרצפה” – מצביעים שמרגישים שאין להם כיום בית פוליטי. הקרע אינו עובר רק בין ימין לשמאל, אלא גם בתוך הציונות הדתית עצמה: בין זרמים חרדליים לליברליים, סביב היחס לחרדים, לדחיית שירות ולשאלת השותפות בנטל.

עם זאת, רוזנר מדגיש כי גם בתוך המחנה החרד״לי נשמעים יותר ויותר קולות שמבינים את עומק הכאב הציבורי סביב חוק הגיוס, ומודים כי “אי אפשר יותר לגלגל תירוצים”.

האם חוסר שביעות הרצון יתורגם למהלך פוליטי חדש, אולי למפלגה שתנסה לאחד את הקולות המפוזרים? לדבריו, בשטח כבר מורגשת תסיסה גוברת. מי יוביל אותה ובאיזו מסגרת – את זה, כך הוא אומר, יכריעו החודשים הקרובים

עורך:איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

פרויקט מיוחד של כאן חדשות חושף את הקרע הפנימי בציונות הדתית: ציבור ימני שמשלם מחיר כבד במלחמה &ndash; מול הנהגה שתומכת בחוק הגיוס משיקולים קואליציוניים, ותחושת נטישה של בוחרים שמחפשים בית פוליטי חדש
<hr dir="rtl" data-start="426" data-end="429">
פרויקט מיוחד ששודר אמש בכאן חדשות מציף את אחת הדילמות החריפות ביותר בציבור הדתי־לאומי: התמיכה של סיעת הציונות הדתית בחוק הגיוס &ndash; אל מול המחיר האלקטורלי והציבורי שהיא עלולה לשלם.
הבמאי והעיתונאי ישראל רוזנר מתאר את המתח כמאבק בין &ldquo;הפטיש הקואליציוני לסדן האלקטורלי&rdquo;. לדבריו אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת, רוב הציבור הדתי־לאומי הוא ציבור ימני מובהק, התומך במדיניות ימין ברורה ובבנייה ביהודה ושומרון, ומתגייס בהמוניו ליחידות הקרביות בצה״ל. מאז תחילת המלחמה שילם הציבור הזה מחיר כבד במיוחד &ndash; עם מאות ימי מילואים לבנים ולבעלים, ונשיאה ממושכת בנטל הלחימה.
דווקא על הרקע הזה הולכת וגוברת המחאה, ובמרכזה נשים מהציונות הדתית, שאומרות: עד כאן. הן מתקשות לקבל את התמיכה של סיעת הציונות הדתית בחוק הגיוס משיקולים קואליציוניים, ומבהירות כי מדובר בסיעה פוליטית &ndash; לא בציבור כולו.
השיח, שהיה בתחילה מתון וזהיר, הפך בתקופה האחרונה לסוער וחד יותר. החוק נמצא בישורת האחרונה, והמערכת הפוליטית כבר נערכת לבחירות. הקריאה &ldquo;אפשר גם וגם&rdquo; &ndash; להחזיק את הממשלה בלי לתמוך בחוק &ndash; התחלפה בהבנה שמדובר ב־&ldquo;או או&rdquo;.
לפי גורמים הבקיאים בנתונים, ארבעה עד חמישה מנדטים בציבור הדתי־לאומי &ldquo;מונחים על הרצפה&rdquo; &ndash; מצביעים שמרגישים שאין להם כיום בית פוליטי. הקרע אינו עובר רק בין ימין לשמאל, אלא גם בתוך הציונות הדתית עצמה: בין זרמים חרדליים לליברליים, סביב היחס לחרדים, לדחיית שירות ולשאלת השותפות בנטל.
עם זאת, רוזנר מדגיש כי גם בתוך המחנה החרד״לי נשמעים יותר ויותר קולות שמבינים את עומק הכאב הציבורי סביב חוק הגיוס, ומודים כי &ldquo;אי אפשר יותר לגלגל תירוצים&rdquo;.
האם חוסר שביעות הרצון יתורגם למהלך פוליטי חדש, אולי למפלגה שתנסה לאחד את הקולות המפוזרים? לדבריו, בשטח כבר מורגשת תסיסה גוברת. מי יוביל אותה ובאיזו מסגרת &ndash; את זה, כך הוא אומר, יכריעו החודשים הקרובים
עורך:איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;

צביון השבת

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips