בני טיטלבוים בשיחה עם אפרת רוחין 

ממונת קהל וקהילה במחוז דרום ברשות הטבע

טז בתשרי תשפ"ז 

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

בני טיטלבוים בשיחה עם אפרת רוחין&nbsp;
ממונת קהל וקהילה במחוז דרום ברשות הטבע
טז בתשרי תשפ"ז&nbsp;
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;

כאן מורשת

לאן נטייל בחג ?

בני טלטלבוים בשיחה עם מוניק קונפינו מנכ״לית קרן שלם 

מתוך 'תוכנית מיוחדת לחול המועד'

טז בתשרי תשפ"ז 

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

בני טלטלבוים בשיחה עם מוניק קונפינו מנכ״לית קרן שלם&nbsp;
מתוך 'תוכנית מיוחדת לחול המועד'
טז בתשרי תשפ"ז&nbsp;
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;

אירועי תרבות המשלבים עם אנשים עם מוגבלויות בחג הסוכות

יהורם גאון ואהרון רזאל משיקים את ״למען אחיי ורעיי״, שנולד ממשפט שקרא לסייע למפונים, ליתומים ולחיילים. רזאל: ״יש הרבה אהבה בעם ישראל״

הזמר יורם גאון והיוצר אהרון רזאל מספרים  לבני טיטלבוים בכאן מורשת על שיתוף הפעולה החדש ביניהם, בשיר ״למען אחיי  ורעיי״. רזאל, שכתב והלחין את השיר, סיפר כי הרעיון נולד בעקבות הודעה שקיבל מאדם שלא הכיר, שקרא לאנשים להצטרף למיזם סיוע למפונים, ליתומים, לחיילים ולאנשים נוספים שנזקקו לעזרה.

״כל כך ריגש אותי שלקחתי שם משפט ולחנתי אותו״, סיפר רזאל.

לדבריו, השיר מתחבר גם לתופעה של המדבקות עם משפטים של נופלים, שהפכו לנוכחות בולטת ברחובות מאז תחילת המלחמה. גאון אמר כי מדובר בתופעה יוצאת דופן: ״סטיקרים כאלה שהם מעט משפט אחד שהוא מאמר שלם״.

גאון סיפר כי ההחלטה לבצע את השיר נבעה לא רק מהחיבור למילים וללחן, אלא גם מהרצון להביע תודה לאנשים שנחלצו לעזרת אחרים. ״באתי אל השיר הזה בגלל יופיו, יופיים של המילים ויופייה של המנגינה של אהרון, אבל ראיתי בדרך לומר תודה״, אמר.

״קרה פה דבר נפלא שאנשים נחלצו ובאו מן הצפון ומכל מקום שבארץ, רצו אל הדרום כדי להגן, כדי לחלץ את האנשים שנקלעו שם למצוקה שלא הייתה כמותה״, הוסיף גאון. ״אז אתה כל הזמן רוצה לומר בכל דרך אפשרית: תודה, תודה, תודה״.

רזאל התייחס למסר של השיר ולשיח על אחדות בתקופה שלפני בחירות. לדבריו, לצד המחלוקות הציבוריות, קיימת גם אחדות משמעותית בעם. ״כולנו באמת מרגישים שהאחדות בעם קיימת״, אמר. ״יש הרבה אהבה בעם ישראל״.

לדבריו, המציאות הביטחונית מזכירה את המשותף בין חלקי החברה. ״השיר הזה וכל מיני שירים ומיזמים שקוראים לאחדות בעצם באים להזכיר לנו כמה שיש לנו באמת משותף וכמה כשאויב קם עלינו הוא לא מבדיל״.

גאון סיפר כי הוא מזהה התחזקות של החיבור ליהדות, אך לדבריו מדובר בתהליך שהחל עוד קודם. ״שעות של מצוקה עושות בנו דברים שימים רגילים לא עושים אצלנו״, אמר.

בהמשך סיפר על הופעה בפני חיילים, שבמהלכה נשמעה התרעה והחיילים עזבו את המקום. זמן קצר לאחר מכן הגיע הרב שלמה גורן עם שקיות ובהן ספרוני תהילים. גאון תיאר כיצד החיילים התאספו סביבו ולקחו את הספרונים, אף שלא היו בהכרח דתיים.

״ואז הבנתי שזה רגע מאוד מאוד מסוים. רגע של קדושה, רגע שבן אדם מרים את הראש, מסתכל לשמיים ואומר: אלוהים, תעזור לי״, סיפר גאון.

לדבריו, החיבור הזה קיים בתוך החברה הישראלית גם אם הוא אינו תמיד גלוי. ״יש את זה בתוכנו, יש את זה אצל כולנו. אצל אחדים זה חיצוני מאוד, אצל אחדים זה פנימי מאוד, אצל אחדים זה נראה, אצל אחרים זה לא נראה, אבל זה אצל כולנו״.

רזאל סיפר כי השיר זוכה לתגובות רבות מאז יציאתו, וכי אנשים משתפים אותו ומעבירים אותו הלאה. גאון הוסיף כי גם אחרי שנים רבות על הבמה, שיר חדש עדיין מרגש אותו. ״ביום שאני אקח מלהתרגש, יותר טוב שאני אחליף מקצוע״, אמר.

בסיום הראיון התייחס רזאל גם למצבו של יונתן רזאל, ועדכן כי הוא ״מאוד משתפר״, אך הוסיף כי עדיין יש להמשיך להתפלל לרפואתו.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

יהורם גאון ואהרון רזאל משיקים את ״למען אחיי ורעיי״, שנולד ממשפט שקרא לסייע למפונים, ליתומים ולחיילים. רזאל: ״יש הרבה אהבה בעם ישראל״
הזמר יורם גאון והיוצר אהרון רזאל מספרים&nbsp; לבני טיטלבוים בכאן מורשת על שיתוף הפעולה החדש ביניהם, בשיר ״למען אחיי&nbsp; ורעיי״. רזאל, שכתב והלחין את השיר, סיפר כי הרעיון נולד בעקבות הודעה שקיבל מאדם שלא הכיר, שקרא לאנשים להצטרף למיזם סיוע למפונים, ליתומים, לחיילים ולאנשים נוספים שנזקקו לעזרה.
״כל כך ריגש אותי שלקחתי שם משפט ולחנתי אותו״, סיפר רזאל.
לדבריו, השיר מתחבר גם לתופעה של המדבקות עם משפטים של נופלים, שהפכו לנוכחות בולטת ברחובות מאז תחילת המלחמה. גאון אמר כי מדובר בתופעה יוצאת דופן: ״סטיקרים כאלה שהם מעט משפט אחד שהוא מאמר שלם״.
גאון סיפר כי ההחלטה לבצע את השיר נבעה לא רק מהחיבור למילים וללחן, אלא גם מהרצון להביע תודה לאנשים שנחלצו לעזרת אחרים. ״באתי אל השיר הזה בגלל יופיו, יופיים של המילים ויופייה של המנגינה של אהרון, אבל ראיתי בדרך לומר תודה״, אמר.
״קרה פה דבר נפלא שאנשים נחלצו ובאו מן הצפון ומכל מקום שבארץ, רצו אל הדרום כדי להגן, כדי לחלץ את האנשים שנקלעו שם למצוקה שלא הייתה כמותה״, הוסיף גאון. ״אז אתה כל הזמן רוצה לומר בכל דרך אפשרית: תודה, תודה, תודה״.
רזאל התייחס למסר של השיר ולשיח על אחדות בתקופה שלפני בחירות. לדבריו, לצד המחלוקות הציבוריות, קיימת גם אחדות משמעותית בעם. ״כולנו באמת מרגישים שהאחדות בעם קיימת״, אמר. ״יש הרבה אהבה בעם ישראל״.
לדבריו, המציאות הביטחונית מזכירה את המשותף בין חלקי החברה. ״השיר הזה וכל מיני שירים ומיזמים שקוראים לאחדות בעצם באים להזכיר לנו כמה שיש לנו באמת משותף וכמה כשאויב קם עלינו הוא לא מבדיל״.
גאון סיפר כי הוא מזהה התחזקות של החיבור ליהדות, אך לדבריו מדובר בתהליך שהחל עוד קודם. ״שעות של מצוקה עושות בנו דברים שימים רגילים לא עושים אצלנו״, אמר.
בהמשך סיפר על הופעה בפני חיילים, שבמהלכה נשמעה התרעה והחיילים עזבו את המקום. זמן קצר לאחר מכן הגיע הרב שלמה גורן עם שקיות ובהן ספרוני תהילים. גאון תיאר כיצד החיילים התאספו סביבו ולקחו את הספרונים, אף שלא היו בהכרח דתיים.
״ואז הבנתי שזה רגע מאוד מאוד מסוים. רגע של קדושה, רגע שבן אדם מרים את הראש, מסתכל לשמיים ואומר: אלוהים, תעזור לי״, סיפר גאון.
לדבריו, החיבור הזה קיים בתוך החברה הישראלית גם אם הוא אינו תמיד גלוי. ״יש את זה בתוכנו, יש את זה אצל כולנו. אצל אחדים זה חיצוני מאוד, אצל אחדים זה פנימי מאוד, אצל אחדים זה נראה, אצל אחרים זה לא נראה, אבל זה אצל כולנו״.
רזאל סיפר כי השיר זוכה לתגובות רבות מאז יציאתו, וכי אנשים משתפים אותו ומעבירים אותו הלאה. גאון הוסיף כי גם אחרי שנים רבות על הבמה, שיר חדש עדיין מרגש אותו. ״ביום שאני אקח מלהתרגש, יותר טוב שאני אחליף מקצוע״, אמר.
בסיום הראיון התייחס רזאל גם למצבו של יונתן רזאל, ועדכן כי הוא ״מאוד משתפר״, אך הוסיף כי עדיין יש להמשיך להתפלל לרפואתו.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;

 יהורם גאון: ״באתי אל השיר בגלל יופיו, אבל ראיתי בו דרך לומר תודה״

לרגל סוכות, מיזם ״ניפגש בסוכה״ מזמין ישראלים לפתוח את סוכתם לאדם שחושב אחרת מהם. שרית אחיון, שבעלה משה ובנה אליעד נרצחו  ב־7 באוקטובר באופקים, מספרת על המפגש שקדם למלחמה ועל התחושה שהשליחות שלהם היא להמשיך את המיזם: ״אחרי הלילה הזה והתגובות שקיבלתי בוואטסאפ, יש תקווה״

מיזם ״ניפגש בסוכה״ מבקש לאפשר לישראלים מכל הקשת הפוליטית להיפגש, לשוחח ולהכיר גם אנשים שחושבים אחרת מהם. לדברי מובילי המיזם, המטרה אינה לטשטש את המחלוקות או לגרום לאנשים לוותר על עמדותיהם, אלא לאפשר שיחה ישירה ואנושית בין אנשים שמגיעים לעיתים מעולמות שונים לחלוטין.

שרית אחיון, ממובילות המיזם, מספרת לבני טיטלבוים בכאן מורשת  כי הרעיון נולד עוד לפני 7 באוקטובר, על רקע השנה הקשה שעברה החברה הישראלית סביב המחלוקות הפנימיות. בעלה, משה, היה מעורב באותה תקופה ביוזמות שנועדו לגרום לאנשים להיפגש ולדבר, במקום להילחם זה בזה.

לקראת סוכות הוא חבר לאייל גור ולמיזם ״הבית המשותף״, יחד עם הצוות של מיזם 929, והם החליטו להזמין אזרחים לפתוח את הסוכה שלהם לפחות לאדם אחד שאינו מסכים איתם.

באותה שנה נפתחו יותר מ־250 סוכות ברחבי הארץ. אצל משפחת אחיון התקיימה אחת הסוכות המרכזיות, ומשה החליט ללכת עד הקצה ולארח אנשים בעלי עמדות שונות מאוד. במהלך הלילה הגיעו 12 דוברים, ובהם טייסים שהובילו את מחאת הטייסים וקראו לסרבנות, לצד אנשי גוש אמונים ומקדומים.

שרית מספרת כי בתחילה חששה מאוד מהמפגש. ״אני פחדתי שהוא מביא לנו את מחאת קפלן פה לחצר״, היא אומרת. אלא שהחששות התבדו. יותר ממאה איש הגיעו, והתקיים שיח נוקב, אך לדבריה, אחד הדברים המשמעותיים ביותר היה שאנשים לא רק השמיעו את עמדתם, אלא גם הקשיבו לצד השני.

״אנשים באו לשמוע מה יש לצד השני להגיד, ולא רק להשמיע את עצמם ולהניח את הדעה שלהם. וזה היה באמת לילה מכונן״.

בבוקר, לאחר הלילה הארוך, הספיקה שרית להחליף כמה מילים עם בעלה. לדבריה, במשך אותה שנה הוא הרבה לומר: ״לאן אנחנו הולכים? אנחנו לא יודעים מה יהיה לנו״. אבל באותו בוקר, לאחר שקיבל תגובות רבות למפגש, הוא אמר לה: ״וואי, את יודעת מה? אחרי הלילה הזה והתגובות שקיבלתי בוואטסאפ? יש תקווה״.

התקווה הזו קיבלה משמעות אחרת לגמרי זמן קצר לאחר מכן. בחג שמחת תורה שהתה משפחת אחיון באופקים עם כ־80 חניכים וחונכים של עמותת קו לחיים, יחד עם הקהילה המקומית. בבוקר 7 באוקטובר החלה מתקפת המחבלים על העיר.

משה, שגר בשכונה המערבית של אופקים, שמע את היריות והבין שמתרחש אירוע. הוא יצא יחד עם שלושת בניו הגדולים. אחד מהם, אליעד, נהג ברכב ומשה נשא אקדח.

השניים הגיעו לרחוב התמר, הרחוב שבו התנהל גם אירוע בני הערובה בבית משפחת אדרי. הם נתקלו במחבל שכיוון נשק לעבר אחד התושבים, ומשה ירה בו. בהמשך ירד לחצר סמוכה, שם הסתתרה משפחה על גג של שכנים, וניהל קרב עם מחבלים.

בשלב מסוים הגיע מחבל גם מהצד השני ומשה נהרג במקום. אליעד הצטרף אליו לחצר, התכופף לעבר אביו – ונהרג אף הוא.

חודש לאחר מכן, מספרת שרית, היא הזמינה לביתה את הדוברים שהשתתפו באותו לילה של ״ניפגש בסוכה״. לדבריה, לכולם היה ברור שהמפגש שקדם ל־7 באוקטובר לא היה אירוע חד־פעמי, אלא משימה שצריך להמשיך בה.

״זו משימה שהם השאירו לנו, ואנחנו חייבים להמשיך בה״, היא אומרת. מאז המשיכו שרית, אייל גור, אנשי 929 ופעילים נוספים לקדם את המיזם ואת מפגשי השיח.

אייל גור מסביר כי מבחינתו ההישג אינו בכך שאנשים ישנו את דעתם בעקבות המפגש. להפך: המיזם מבקש לאפשר לכל אדם להשמיע את עמדתו באופן ברור, גם בתקופה פוליטית טעונה.

״אנחנו לא מזמינים אף אחד בשביל לטשטש עמדות. הפוך, אנחנו רוצים שכל אחד ישמיע את עמדתו. אנחנו לא מטשטשים את זה״, אמר.

לדבריו, לצד המחלוקות קיימות גם הסכמות רבות. הוא משווה את החברה הישראלית למשפחה גדולה: אפשר לשמוע סביב שולחן החג דעות שונות מאוד, להתווכח ואף לכעוס, אבל בסופו של דבר יושבים יחד.

״להתווכח זה ערך בסיסי במורשת היהודית. בכל הספרות התורנית מתווכחים, אבל בסוף יושבים ביחד״.

גור אומר כי הישיבה המשותפת הפכה בשנים האחרונות לפחות מובנת מאליה, ולכן עצם המפגש הוא הישג בפני עצמו. ״אפילו אם בן אדם פותח את הדלת לבן אדם אחד, כל מפגש כזה מעורר שיח ומעורר מחשבה״.

לדבריו, המפגשים נועדו גם לחזק את הלכידות החברתית, שאותה הוא רואה כמרכיב משמעותי בחוסן של החברה הישראלית. באתר המיזם ניתן למצוא סוכות ברחבי הארץ, בין היתר בראש העין, תל אביב, ירושלים, קדומים ואופקים.

גור מספר כי לעיתים קשה לשכנע אנשים להגיע למפגש עם מי שחושב אחרת מהם, אך כאשר המפגש מתקיים, גם אנשים סקפטיים יוצאים ממנו בתחושה חיובית.

״הם ראו עוד אנשים שחושבים שונה מהם, אבל חיים את אותם חיים בדיוק כמותם״, הוא אומר. ״ואם אני נאחז רגע במילים של משה זכרונו לברכה – יש תקווה״.

הפעילות מתקיימת גם באמצעות אתר שמאפשר לאנשים לפתוח סוכה, לארח או להצטרף לסוכה קיימת. במיזם מציעים גם חומרי הסבר וכלים שיכולים לסייע למשתתפים לפתוח שיחה בנושאים שנויים במחלוקת.

״לא חייבים להתווכח״, אומר גור. ״אפשר גם פשוט לשבת ביחד״.

שרית מדגישה כי המפגשים אינם מסתכמים רק בוויכוחים פוליטיים. בסוכה שלה, למשל, הלילה מורכב ממעגל לימוד משותף ומפאנלים שבהם אנשים נחשפים לדעות שונות, שואלים שאלות ומבררים.

לדבריה, אחת התגובות שחוזרות על עצמן היא ההבנה שהאדם שמולם מורכב הרבה יותר מהתמונה שמתקבלת עליו דרך הטלוויזיה או הרשתות. ״לגלות שכולם רוצים בעצם בטוב״, היא אומרת.

בשנתיים הקודמות הגיעו לסוכה אנשים מכל רחבי הארץ, והיא מספרת כי רבים מהם עצרו לפני שעזבו כדי לספר כמה המפגש פתח עבורם משהו וכמה תקווה וכוח הם קיבלו ממנו.

גם השנה, למרות תקופת הבחירות שמחדדת את המחלוקות, החליטו במיזם להמשיך. שרית מספרת שהייתה התלבטות אם לקיים את האירוע דווקא בתקופה כזו, אך לבסוף החליטו שהמציאות הזו היא דווקא סיבה להמשיך.

״אנשים מחפשים למצוא את הביחד, לא את הפילוג הזה ודברי הנאצה האלה שאנחנו כל הזמן שומעים, אלא באמת לראות אנשים, לפגוש״, היא אומרת. ״המפגש האנושי הוא הדבר הכי חזק, הכלי הכי חזק, באמת לעבור את התקופות האלה בשלום״.

המארגנים מזמינים את הציבור לפתוח סוכה משלו, להצטרף לסוכה קיימת או פשוט להגיע ולהתארח. באתר המיזם מופיעות סוכות במקומות שונים בארץ, ובהן בראש העין, עין חרוד וירושלים, לצד סוכות של משפחות ואנשים עם סיפורים אישיים שונים.

בין היתר מופיעה בירושלים סוכה של משפחת היימנות קסאו, וכן סוכה של שרית וצבי זוסמן, הוריו של בן זוסמן ז״ל, שנפל בעזה.

״יש באמת מגוון ישראלי כל כך רחב שאפשר להתחבר אליו״, אומר גור. לדבריו, כדי למצוא את הסוכות והמפגשים ניתן לחפש בגוגל ״ניפגש בסוכה״ או ״סוכת הבית המשותף״, להירשם ולהגיע.

״אני חושב שזה נותן גם תקווה וגם עושה את החג יותר שמח״.

עורך:איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

לרגל סוכות, מיזם ״ניפגש בסוכה״ מזמין ישראלים לפתוח את סוכתם לאדם שחושב אחרת מהם. שרית אחיון, שבעלה משה ובנה אליעד נרצחו&nbsp; ב־7 באוקטובר באופקים, מספרת על המפגש שקדם למלחמה ועל התחושה שהשליחות שלהם היא להמשיך את המיזם: ״אחרי הלילה הזה והתגובות שקיבלתי בוואטסאפ, יש תקווה״
מיזם ״ניפגש בסוכה״ מבקש לאפשר לישראלים מכל הקשת הפוליטית להיפגש, לשוחח ולהכיר גם אנשים שחושבים אחרת מהם. לדברי מובילי המיזם, המטרה אינה לטשטש את המחלוקות או לגרום לאנשים לוותר על עמדותיהם, אלא לאפשר שיחה ישירה ואנושית בין אנשים שמגיעים לעיתים מעולמות שונים לחלוטין.
שרית אחיון, ממובילות המיזם, מספרת לבני טיטלבוים בכאן מורשת&nbsp; כי הרעיון נולד עוד לפני 7 באוקטובר, על רקע השנה הקשה שעברה החברה הישראלית סביב המחלוקות הפנימיות. בעלה, משה, היה מעורב באותה תקופה ביוזמות שנועדו לגרום לאנשים להיפגש ולדבר, במקום להילחם זה בזה.
לקראת סוכות הוא חבר לאייל גור ולמיזם ״הבית המשותף״, יחד עם הצוות של מיזם 929, והם החליטו להזמין אזרחים לפתוח את הסוכה שלהם לפחות לאדם אחד שאינו מסכים איתם.
באותה שנה נפתחו יותר מ־250 סוכות ברחבי הארץ. אצל משפחת אחיון התקיימה אחת הסוכות המרכזיות, ומשה החליט ללכת עד הקצה ולארח אנשים בעלי עמדות שונות מאוד. במהלך הלילה הגיעו 12 דוברים, ובהם טייסים שהובילו את מחאת הטייסים וקראו לסרבנות, לצד אנשי גוש אמונים ומקדומים.
שרית מספרת כי בתחילה חששה מאוד מהמפגש. ״אני פחדתי שהוא מביא לנו את מחאת קפלן פה לחצר״, היא אומרת. אלא שהחששות התבדו. יותר ממאה איש הגיעו, והתקיים שיח נוקב, אך לדבריה, אחד הדברים המשמעותיים ביותר היה שאנשים לא רק השמיעו את עמדתם, אלא גם הקשיבו לצד השני.
״אנשים באו לשמוע מה יש לצד השני להגיד, ולא רק להשמיע את עצמם ולהניח את הדעה שלהם. וזה היה באמת לילה מכונן״.
בבוקר, לאחר הלילה הארוך, הספיקה שרית להחליף כמה מילים עם בעלה. לדבריה, במשך אותה שנה הוא הרבה לומר: ״לאן אנחנו הולכים? אנחנו לא יודעים מה יהיה לנו״. אבל באותו בוקר, לאחר שקיבל תגובות רבות למפגש, הוא אמר לה: ״וואי, את יודעת מה? אחרי הלילה הזה והתגובות שקיבלתי בוואטסאפ? יש תקווה״.
התקווה הזו קיבלה משמעות אחרת לגמרי זמן קצר לאחר מכן. בחג שמחת תורה שהתה משפחת אחיון באופקים עם כ־80 חניכים וחונכים של עמותת קו לחיים, יחד עם הקהילה המקומית. בבוקר 7 באוקטובר החלה מתקפת המחבלים על העיר.
משה, שגר בשכונה המערבית של אופקים, שמע את היריות והבין שמתרחש אירוע. הוא יצא יחד עם שלושת בניו הגדולים. אחד מהם, אליעד, נהג ברכב ומשה נשא אקדח.
השניים הגיעו לרחוב התמר, הרחוב שבו התנהל גם אירוע בני הערובה בבית משפחת אדרי. הם נתקלו במחבל שכיוון נשק לעבר אחד התושבים, ומשה ירה בו. בהמשך ירד לחצר סמוכה, שם הסתתרה משפחה על גג של שכנים, וניהל קרב עם מחבלים.
בשלב מסוים הגיע מחבל גם מהצד השני ומשה נהרג במקום. אליעד הצטרף אליו לחצר, התכופף לעבר אביו &ndash; ונהרג אף הוא.
חודש לאחר מכן, מספרת שרית, היא הזמינה לביתה את הדוברים שהשתתפו באותו לילה של ״ניפגש בסוכה״. לדבריה, לכולם היה ברור שהמפגש שקדם ל־7 באוקטובר לא היה אירוע חד־פעמי, אלא משימה שצריך להמשיך בה.
״זו משימה שהם השאירו לנו, ואנחנו חייבים להמשיך בה״, היא אומרת. מאז המשיכו שרית, אייל גור, אנשי 929 ופעילים נוספים לקדם את המיזם ואת מפגשי השיח.
אייל גור מסביר כי מבחינתו ההישג אינו בכך שאנשים ישנו את דעתם בעקבות המפגש. להפך: המיזם מבקש לאפשר לכל אדם להשמיע את עמדתו באופן ברור, גם בתקופה פוליטית טעונה.
״אנחנו לא מזמינים אף אחד בשביל לטשטש עמדות. הפוך, אנחנו רוצים שכל אחד ישמיע את עמדתו. אנחנו לא מטשטשים את זה״, אמר.
לדבריו, לצד המחלוקות קיימות גם הסכמות רבות. הוא משווה את החברה הישראלית למשפחה גדולה: אפשר לשמוע סביב שולחן החג דעות שונות מאוד, להתווכח ואף לכעוס, אבל בסופו של דבר יושבים יחד.
״להתווכח זה ערך בסיסי במורשת היהודית. בכל הספרות התורנית מתווכחים, אבל בסוף יושבים ביחד״.
גור אומר כי הישיבה המשותפת הפכה בשנים האחרונות לפחות מובנת מאליה, ולכן עצם המפגש הוא הישג בפני עצמו. ״אפילו אם בן אדם פותח את הדלת לבן אדם אחד, כל מפגש כזה מעורר שיח ומעורר מחשבה״.
לדבריו, המפגשים נועדו גם לחזק את הלכידות החברתית, שאותה הוא רואה כמרכיב משמעותי בחוסן של החברה הישראלית. באתר המיזם ניתן למצוא סוכות ברחבי הארץ, בין היתר בראש העין, תל אביב, ירושלים, קדומים ואופקים.
גור מספר כי לעיתים קשה לשכנע אנשים להגיע למפגש עם מי שחושב אחרת מהם, אך כאשר המפגש מתקיים, גם אנשים סקפטיים יוצאים ממנו בתחושה חיובית.
״הם ראו עוד אנשים שחושבים שונה מהם, אבל חיים את אותם חיים בדיוק כמותם״, הוא אומר. ״ואם אני נאחז רגע במילים של משה זכרונו לברכה &ndash; יש תקווה״.
הפעילות מתקיימת גם באמצעות אתר שמאפשר לאנשים לפתוח סוכה, לארח או להצטרף לסוכה קיימת. במיזם מציעים גם חומרי הסבר וכלים שיכולים לסייע למשתתפים לפתוח שיחה בנושאים שנויים במחלוקת.
״לא חייבים להתווכח״, אומר גור. ״אפשר גם פשוט לשבת ביחד״.
שרית מדגישה כי המפגשים אינם מסתכמים רק בוויכוחים פוליטיים. בסוכה שלה, למשל, הלילה מורכב ממעגל לימוד משותף ומפאנלים שבהם אנשים נחשפים לדעות שונות, שואלים שאלות ומבררים.
לדבריה, אחת התגובות שחוזרות על עצמן היא ההבנה שהאדם שמולם מורכב הרבה יותר מהתמונה שמתקבלת עליו דרך הטלוויזיה או הרשתות. ״לגלות שכולם רוצים בעצם בטוב״, היא אומרת.
בשנתיים הקודמות הגיעו לסוכה אנשים מכל רחבי הארץ, והיא מספרת כי רבים מהם עצרו לפני שעזבו כדי לספר כמה המפגש פתח עבורם משהו וכמה תקווה וכוח הם קיבלו ממנו.
גם השנה, למרות תקופת הבחירות שמחדדת את המחלוקות, החליטו במיזם להמשיך. שרית מספרת שהייתה התלבטות אם לקיים את האירוע דווקא בתקופה כזו, אך לבסוף החליטו שהמציאות הזו היא דווקא סיבה להמשיך.
״אנשים מחפשים למצוא את הביחד, לא את הפילוג הזה ודברי הנאצה האלה שאנחנו כל הזמן שומעים, אלא באמת לראות אנשים, לפגוש״, היא אומרת. ״המפגש האנושי הוא הדבר הכי חזק, הכלי הכי חזק, באמת לעבור את התקופות האלה בשלום״.
המארגנים מזמינים את הציבור לפתוח סוכה משלו, להצטרף לסוכה קיימת או פשוט להגיע ולהתארח. באתר המיזם מופיעות סוכות במקומות שונים בארץ, ובהן בראש העין, עין חרוד וירושלים, לצד סוכות של משפחות ואנשים עם סיפורים אישיים שונים.
בין היתר מופיעה בירושלים סוכה של משפחת היימנות קסאו, וכן סוכה של שרית וצבי זוסמן, הוריו של בן זוסמן ז״ל, שנפל בעזה.
״יש באמת מגוון ישראלי כל כך רחב שאפשר להתחבר אליו״, אומר גור. לדבריו, כדי למצוא את הסוכות והמפגשים ניתן לחפש בגוגל ״ניפגש בסוכה״ או ״סוכת הבית המשותף״, להירשם ולהגיע.
״אני חושב שזה נותן גם תקווה וגם עושה את החג יותר שמח״.
עורך:איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;

לאן נטייל בחג ?

כאן מורשת

Social links

Recent clips