״אמי האהובה, לו היית מתה עלי בילדותי, הייתי ממשיך לשאת אותך בלבי כמו זיכרון יפה, עדין, מקור געגועים חמים לכל ימי חיי״ (חנוך לוין). בשנים האחרונות, כמעט ארבעה עשורים לאחר שנפטרה בתאונת דרכים, מצליח ירון לשפר את יחסיו עם אמו, להבין את מהלך חייה, לסלוח, להעריך ולהודות על מה שכן העניקה לו. ״האם המבט החומל קשור לזקנתך״, שואלת דניאלה. ״חד משמעית כן״, עונה ירון.

מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון
עורכת: מאיה קוסובר 
מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב 
איור: דניאלה לונדון דקל

״אמי האהובה, לו היית מתה עלי בילדותי, הייתי ממשיך לשאת אותך בלבי כמו זיכרון יפה, עדין, מקור געגועים חמים לכל ימי חיי״ (חנוך לוין). בשנים האחרונות, כמעט ארבעה עשורים לאחר שנפטרה בתאונת דרכים, מצליח ירון לשפר את יחסיו עם אמו, להבין את מהלך חייה, לסלוח, להעריך ולהודות על מה שכן העניקה לו. ״האם המבט החומל קשור לזקנתך״, שואלת דניאלה. ״חד משמעית כן״, עונה ירון.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון עורכת: מאיה קוסובר מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב איור: דניאלה לונדון דקל

״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.  
״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״. 

בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.

״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.   ״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״. 
בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.