"זקנות מן הדיור המוגן באות בדיוק בעשר לשחות... ברמזים גסים אנו מסלקים אותן למקומן הראוי" (אגי משעול) כמו רבים מילידי הארץ שמשפחתם נספתה בשואה, גם ירון גדל ללא סבא או סבתא ואת פניה של הזיקנה גילם עבורו שכן - קַצָּב דתי גלותי שמדבר יידיש. האם משום כך הזיקנה נראתה לו רחוקה וזרה? מתי הוא בכל זאת הבין שהוא כבר שם, ולמה הליבידו שהתרושש הוא חתיכת עניין.

מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון
עורכת: מאיה קוסובר
מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב
איור: דניאלה לונדון דקל   

"זקנות מן הדיור המוגן באות בדיוק בעשר לשחות... ברמזים גסים אנו מסלקים אותן למקומן הראוי" (אגי משעול) כמו רבים מילידי הארץ שמשפחתם נספתה בשואה, גם ירון גדל ללא סבא או סבתא ואת פניה של הזיקנה גילם עבורו שכן - קַצָּב דתי גלותי שמדבר יידיש. האם משום כך הזיקנה נראתה לו רחוקה וזרה? מתי הוא בכל זאת הבין שהוא כבר שם, ולמה הליבידו שהתרושש הוא חתיכת עניין.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון עורכת: מאיה קוסובר מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב איור: דניאלה לונדון דקל

״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.  
״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״. 

בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.

״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.   ״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״. 
בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.