"זוכרים שפעם האטריות כאן היו לוקשלך ממרק?" (יונית נעמן).
ירון מתגעגע ללחם שחור, לרסק עגבניות עם סוכר ולגיפלטע פיש (אבל פחות לקרפיון ששחה ערב קודם באמבטיה). שיחה על אוכל של ילדות, על הגעגוע לטעמים של בית ועל ההבדל התהומי בין מאכלי ילדות למאכלי בגרות. ויש גם תלונות על הזנחה. לפחות לדניאלה.

מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר ואסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל

"זוכרים שפעם האטריות כאן היו לוקשלך ממרק?" (יונית נעמן). ירון מתגעגע ללחם שחור, לרסק עגבניות עם סוכר ולגיפלטע פיש (אבל פחות לקרפיון ששחה ערב קודם באמבטיה). שיחה על אוכל של ילדות, על הגעגוע לטעמים של בית ועל ההבדל התהומי בין מאכלי ילדות למאכלי בגרות. ויש גם תלונות על הזנחה. לפחות לדניאלה.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר ואסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל

״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.  
״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״. 

בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.

״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.   ״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״. 
בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.