אֲנִי זֹאת, בִּי הָאָשָׁם, בִּי הַחֵטְא, אֲנִי שִׁלַּחְתִּי אֶת הָאֵשׁ (יפה שלומוביץ) 
שיחה על תחושת האשמה הנובעת מהיותנו חלק ממדינת ישראל ומהתנהלותה. אשמה לאומית שמרגישה פרטית מאוד. ״ומה אתה עושה עם האשמה״ שואלת דניאלה. ״אני כבר בן 85״ עונה ירון ״אין לי כבר הרבה מה לעשות איתה״.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל

אֲנִי זֹאת, בִּי הָאָשָׁם, בִּי הַחֵטְא, אֲנִי שִׁלַּחְתִּי אֶת הָאֵשׁ (יפה שלומוביץ) שיחה על תחושת האשמה הנובעת מהיותנו חלק ממדינת ישראל ומהתנהלותה. אשמה לאומית שמרגישה פרטית מאוד. ״ומה אתה עושה עם האשמה״ שואלת דניאלה. ״אני כבר בן 85״ עונה ירון ״אין לי כבר הרבה מה לעשות איתה״. מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל

״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.  
״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״. 

בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.

״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.   ״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״. 
בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.