"אני הפגנה, אני מרים את פני ככרזה. הכל כתוב שם. הכל, אנא, אין צורך להטיל גז מדמיע, אני כבר בוכה" (יהודה עמיחי) שגרת ההפגנות הפכה לאורח חיים. ההכנות וההגעה למקצוע: חולצות, דגלים, שלטים, סיכת חטופים, מעצרים, מצעדים, מכתזיות וסוסים. על הטקסים הקבועים, על מד הצעדים ועל המעברים המהירים בין תקווה לייאוש.

מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון
עורכת: מאיה קוסובר
מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב
איור: דניאלה לונדון דקל   

"אני הפגנה, אני מרים את פני ככרזה. הכל כתוב שם. הכל, אנא, אין צורך להטיל גז מדמיע, אני כבר בוכה" (יהודה עמיחי) שגרת ההפגנות הפכה לאורח חיים. ההכנות וההגעה למקצוע: חולצות, דגלים, שלטים, סיכת חטופים, מעצרים, מצעדים, מכתזיות וסוסים. על הטקסים הקבועים, על מד הצעדים ועל המעברים המהירים בין תקווה לייאוש.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון עורכת: מאיה קוסובר מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב איור: דניאלה לונדון דקל

״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.  
״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״. 

בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.

״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.   ״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״. 
בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.