אל תכניתנו התקבלה פנייתה של דניאלה, תושבת המושבה הגרמנית בירושלים המשותקת בארבעת הגפיים ומתניידת בעזרת כיסא גלגלים חשמלי. היא מלינה כי בבניין בה היא גרה המקלט אינו מונגש וכי שניים מתוך שלושת המקלטים הציבוריים המוגדרים נגישים באזורה, אינם מונגשים.
במהלך המלחמה בגלל מוגבלותה הפיזית והעובדה כי המקלט בבניין היה לא מונגש בחרה דניאלה שלא להיכנס למקלט ונשארה בדירתה. משהתחילה המתקפה של איראן על דניאלה היה לרדת למקלט. אך כשהבינה כי אינה יכולה, פנתה לעיריית ירושלים ונענתה כי עליה לבקש רשות מכל דיריי הביניין על מנת להתקין רמפה ולאחר מכן לממן את ההנגשה מכספה האישי.
בנוסף הוצעו לדניאלה 3 מקלטים ציבוריים המוגדרים מונגשים באזורה, אך 2 מהם לא מונגשים וההגעה אליהם הייתה דרך מדרגות.

תגובת עיריית ירושלים: עיריית ירושלים הנגישה עשרות מקלטים ציבוריים לאנשים עם מוגבלות – בהתאם לחוק ולהנחיות פיקוד העורף. עיריית ירושלים סייעה בהכשרת מאות מקלטים – ציבוריים ופרטיים – לטובת תושבי העיר תחילת המלחמה. במקביל, פועלת העירייה להנגשת מקלטים ציבוריים לאנשים עם מוגבלות, ככל שהדבר ניתן ואינו פוגע בעמידות המבנה. בשנה האחרונה הונגשו שורת מקלטים עיליים ברחבי העיר – לרבות בשכונות ותיקות – וזאת במקומות שבהם ניתן היה לבצע התאמות הנגשה בהתאם לתקנות. על פי הנחיות פיקוד העורף, חל איסור לבצע שינויים קונסטרוקטיביים במקלטים תת-קרקעיים, ולכן ההנגשה מתבצעת אך ורק במקלטים ציבוריים עיליים. באשר למקלטים פרטיים בבנייני מגורים – האחריות על תחזוקתם והנגשתם חלה על הדיירים או על ועד הבית. מינהל קהילה בעירייה היה בקשר עם הפונה – כמו עם מאות תושבים אחרים – והוסבר לה מיקום המקלט הציבורי הנגיש הסמוך. היא השיבה כי היא מכירה אותו ומסתייעת בו בעת הצורך.

תגובת הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות: בהמשך לבירור עם דניאלה, הוסבר לה כי על פי הוראות חוק המקרקעין, ההתאמה שהיא מבקשת לבצע – התקנת רמפה פריקה שתאפשר לה כניסה למקלט המשותף, אינה דורשת את הסכמת הדיירים, אלא רק את אישור מהנדס העירייה, לכך שההתאמה לא תהווה הפרעה לשימוש. מימון ההנגשה חל על הדיירים שמעוניינים לעשות בה שימוש.