"הוא קופץ לי לתוך הטנק בהיסטריה, ואומר שנעיף אותו מפה"
הצוות של אייל התחיל כמבצע שגרתי של טיהור שטחים בשביל חיל הרגלים, ונגמר בפינוי פצועים תחת אש.
במהלך המבצע, בלי להבין יותר מדי מה, איך, ומתי, הצוות התחיל לספוג אש. הטנק נפגע, וגם ה9D שלידו. מהר מאוד, בתעוזה ובהבנה מהירה של המצב, אייל מבין שיש פצועים, ושצריך לחלץ אותם, כמה שיותר מהר.
בפרק נעזור להבין יותר טוב את תהליך פינוי הפצועים חזרה לשטחי ישראל, את הבלאגן הגדול שמתרחש תוך כדי בעקבות הדיווחיםבקשר, את הלחץ שמלווה במפקדה מההבנה שיש פצועים בטנק, ואת ההתמודדות והפחד בפעילות בה הטנק נמצא תחת אש כבדה.

"הוא קופץ לי לתוך הטנק בהיסטריה, ואומר שנעיף אותו מפה" הצוות של אייל התחיל כמבצע שגרתי של טיהור שטחים בשביל חיל הרגלים, ונגמר בפינוי פצועים תחת אש. במהלך המבצע, בלי להבין יותר מדי מה, איך, ומתי, הצוות התחיל לספוג אש. הטנק נפגע, וגם ה9D שלידו. מהר מאוד, בתעוזה ובהבנה מהירה של המצב, אייל מבין שיש פצועים, ושצריך לחלץ אותם, כמה שיותר מהר. בפרק נעזור להבין יותר טוב את תהליך פינוי הפצועים חזרה לשטחי ישראל, את הבלאגן הגדול שמתרחש תוך כדי בעקבות הדיווחיםבקשר, את הלחץ שמלווה במפקדה מההבנה שיש פצועים בטנק, ואת ההתמודדות והפחד בפעילות בה הטנק נמצא תחת אש כבדה.

הפודקאסט הזה יספר את סיפורה של הפלוגה שלנו, פלוגת שריון במלחמת חברות ברזל, החל מהגיוס, דרך חוויות שעברנו במלחמה, המשפחות שלנו, והיום שאחרי.

לזיכרונות, יש כוח מטורף על העולם הפנימי שלנו. הם מסוגלים להחזיר אותנו לעבר, ומיידית מחיים את הרגע שבו אנו נזכרים. ובליווי תחושה, רגש כלשהו. בין אם ברמה מודעת או לא, כל זכרון שגורר זכרון אחר, מעביר בנו תחושות, ומשפיע על המצב הנפשי שלנו. והתחושה שמלווה לכל זכרון, יכולה להשתנות מאוד מהרגש שנחווה ברגע המקורי של האירוע. להתחזק מאוד, או לדהות מאוד. אנחנו החלטנו, לקבע את התחושות האלובבהירות, לדבר את החוויות והרגשות שלנו מהמלחמה, לתעד.

ב7.10, כולנו חווינו מין קיטוע בזמן, החיים של לפני לא יהיו החיים שאחרי, האדם של לפני הוא לא האדם של אחרי. לכולנו יש משהו שמדי פעם מחזיר אותנו לשם. למלחמה, לעזה, לחטופים. הזכרונות מהאירוע הזה מסוגלים להשפיע עלינו לנצח, אז כדאי לנו להתחיל להבין איך להתמודד עם התחושות הקשות שהם מעלים בנו, דבר שקורה כ"כ הרבה בתקופה הנוכחית. וגם, להקשיב איך אחרים מתמודדים. ואולי אפילו לקחת השראה.

הפודקאסט "ביום פקודה", הוקלט בימים אחרים. בערך ארבעה חודשים מפרוץ המלחמה, כשהפלוגה סיימה את סבב המילואים הראשון למלחמה זו, אחרי שפעלה בכל רצועת עזה. עד שהוא פורסם, הפלוגה כבר בסבב המילואים השני, ומתכננים את השלישי. החיילים, הוקלטו בימים בהם אמרו כל הזמן "בימים אלו" בימים בהם היינו מפוחדים, חלשים, וכואבים יותר מהטראומה של ה7.10. כשהזכרון היה בהיר יותר. אבל המלחמה עדיין לא קרובה להגמר, ואנחנו עדיין בימים אלו. כואבים, מפוחדים, ולפעמים חלשים. חלקנו תמיד נהיה בימים האלו, נחזור אליהם ברגע, ברגע שנזכר בשבעה באוק, בחטופים, בקרובים שלנו שנהרגו, נרצחו. ואם לא אנחנו, אז לפחות חתך גדול מאוד מהחברים והקרובים שלנו.

הזכרונות של החיילים, ובעצם המסע שהם עברו במלחמה, בין אם החוויות והסיפורים מהלחימה ובין אם התחושות והרגשות בה, מוצגים בצורה יחסית כרונולוגית לאורך הפרקים של הפודקאסט. גם המאזין או המאזינה, שכמו כולנו, עוד עוברים מסע ארוך מאז ה7.10, מוזמנים לעבור עם החיילים המדהימים והרגישים שבפלוגה הזו, לעבור את המסע הזה כאילו מחדש. לקבל ליווי מהם, וגם ללוות אותם, עם הפוטנציאל גם לסגירת מעגל אישית, להצפת דברים שמנסים לעלות חזרה לפני השטח, ואפילו לסגירת מעגל עצמית קטנה. והחיילים מדברים על הכל. גם על עזה, וגם על הבית. אם תקשיבו, תוכלו להבין יותר טוב את קולם, ואולי גם את הקול שלכם, של כל מי שנשארה לו צלקת קטנה מה7.10. כולנו.

הפודקאסט בעריכת ליאור ברמן, שנלחם באותה מלחמה, בפלוגה אחרת. עם חוויות שונות, ותחושות דומות, כמו של כל אחד ואחת מאיתנו.

הפקה ועריכה - ליאור ברמן

ראיונות - ליאור ברמן, ואדם מפקד הפלוגה

תמונת רקע - נדב כץ

מוזיקה - Artlist

הפודקאסט הזה יספר את סיפורה של הפלוגה שלנו, פלוגת שריון במלחמת חברות ברזל, החל מהגיוס, דרך חוויות שעברנו במלחמה, המשפחות שלנו, והיום שאחרי.
לזיכרונות, יש כוח מטורף על העולם הפנימי שלנו. הם מסוגלים להחזיר אותנו לעבר, ומיידית מחיים את הרגע שבו אנו נזכרים. ובליווי תחושה, רגש כלשהו. בין אם ברמה מודעת או לא, כל זכרון שגורר זכרון אחר, מעביר בנו תחושות, ומשפיע על המצב הנפשי שלנו. והתחושה שמלווה לכל זכרון, יכולה להשתנות מאוד מהרגש שנחווה ברגע המקורי של האירוע. להתחזק מאוד, או לדהות מאוד. אנחנו החלטנו, לקבע את התחושות האלובבהירות, לדבר את החוויות והרגשות שלנו מהמלחמה, לתעד.
ב7.10, כולנו חווינו מין קיטוע בזמן, החיים של לפני לא יהיו החיים שאחרי, האדם של לפני הוא לא האדם של אחרי. לכולנו יש משהו שמדי פעם מחזיר אותנו לשם. למלחמה, לעזה, לחטופים. הזכרונות מהאירוע הזה מסוגלים להשפיע עלינו לנצח, אז כדאי לנו להתחיל להבין איך להתמודד עם התחושות הקשות שהם מעלים בנו, דבר שקורה כ"כ הרבה בתקופה הנוכחית. וגם, להקשיב איך אחרים מתמודדים. ואולי אפילו לקחת השראה.
הפודקאסט "ביום פקודה", הוקלט בימים אחרים. בערך ארבעה חודשים מפרוץ המלחמה, כשהפלוגה סיימה את סבב המילואים הראשון למלחמה זו, אחרי שפעלה בכל רצועת עזה. עד שהוא פורסם, הפלוגה כבר בסבב המילואים השני, ומתכננים את השלישי. החיילים, הוקלטו בימים בהם אמרו כל הזמן "בימים אלו" בימים בהם היינו מפוחדים, חלשים, וכואבים יותר מהטראומה של ה7.10. כשהזכרון היה בהיר יותר. אבל המלחמה עדיין לא קרובה להגמר, ואנחנו עדיין בימים אלו. כואבים, מפוחדים, ולפעמים חלשים. חלקנו תמיד נהיה בימים האלו, נחזור אליהם ברגע, ברגע שנזכר בשבעה באוק, בחטופים, בקרובים שלנו שנהרגו, נרצחו. ואם לא אנחנו, אז לפחות חתך גדול מאוד מהחברים והקרובים שלנו.
הזכרונות של החיילים, ובעצם המסע שהם עברו במלחמה, בין אם החוויות והסיפורים מהלחימה ובין אם התחושות והרגשות בה, מוצגים בצורה יחסית כרונולוגית לאורך הפרקים של הפודקאסט. גם המאזין או המאזינה, שכמו כולנו, עוד עוברים מסע ארוך מאז ה7.10, מוזמנים לעבור עם החיילים המדהימים והרגישים שבפלוגה הזו, לעבור את המסע הזה כאילו מחדש. לקבל ליווי מהם, וגם ללוות אותם, עם הפוטנציאל גם לסגירת מעגל אישית, להצפת דברים שמנסים לעלות חזרה לפני השטח, ואפילו לסגירת מעגל עצמית קטנה. והחיילים מדברים על הכל. גם על עזה, וגם על הבית. אם תקשיבו, תוכלו להבין יותר טוב את קולם, ואולי גם את הקול שלכם, של כל מי שנשארה לו צלקת קטנה מה7.10. כולנו.
הפודקאסט בעריכת ליאור ברמן, שנלחם באותה מלחמה, בפלוגה אחרת. עם חוויות שונות, ותחושות דומות, כמו של כל אחד ואחת מאיתנו.
הפקה ועריכה - ליאור ברמן
ראיונות - ליאור ברמן, ואדם מפקד הפלוגה
תמונת רקע - נדב כץ
מוזיקה - Artlist

Advertisement