דנה דבורין ביקשה לשוחח עם איתמר אולנסקי, בן 24 ולוחם בגדוד השריון 363 בחטיבת 'הראל' שחגג ב־7 באוקטובר יחד עם חבריו במסיבת הנובה, רגעים לפני שהאירוע הפך לזירת אימה. תוך שניות החגיגות בפסטיבל הפכו למאבק הישרדות, וכחייל ולוחם, הוא הבין במהרה שמדובר באירוע חריג. מיד לאחר שאיתמר שרד את התופת הוא נכנס ללחימה.

בתחילה סיפר איתמר על השעות שלפני פרוץ המלחמה ועל החגיגות בפסטיבל הנובה: "זה פסטיבל מאוד גדול, 3,500 אנשים לפי דעתי. כל החבורה שלי חזרה כמה חודשים לפני מדרום אמריקה וכבר שחזרנו ידענו שהמסיבה הזו מצוינת ואמרנו גם לכל החברים בדרום אמריקה שיבואו גם. הגענו למסיבה בסביבות 2:00 בלילה, רקדנו ושתינו טיפה ואז הגיעה השעה 6:30 בבוקר והתחיל המטח המטורף".

"אמרו שהמסיבה מסתיימת אבל הקהל של המסיבות טבע רגיל מאוד שאומרים לו ש'המסיבה נגמרה', אני יכול להגיד שרוב האנשים חשבו שההכל בסדר והמסיבה תחזור, הם לא באמת הבינו את הסיטואציה. אני יכול להגיד שאנחנו בחבורה ספציפית הבנו יחסית מהר מאוד שהמסיבה באמת לא תימשך והתחלנו לקפל את הדברים", סיפר.

 

כחייל ולוחם, עובר לך בראש משהו? מחשבה קצת שונה משאר האנשים?
"זה היה נראה מטח לא רגיל מהתחלה. האמת שגם הייתי ממש קרוב למקום הזה יומיים לפני, אח שלי הוא חייל בגדוד 13 והלכתי לבקר אותו ולהביא לו אוכל עם אימא שלי. עבר לי שקורה פה משהו, אני חשבתי שהם באו להרוס לנו את השבת השקטה ולהראות לנו שהם עדיין כאן, משהו בסגנון הזה", השיב.

 

בהמשך השיחה סיפר על ניסיון המילוט שלו מהמקום: "בשעה 6:40 אנחנו יוצאים מהחניון ומתחיל פקק מאוד גדול ביציאה מהחניון של רעים, היה המון המולה ואנשים שמנסים לעקוף מהצדדים ואנחנו לא מצליחים לזוז. ואז ראינו שהאנשים מקדימה מתחילים לעשות פרסה לכיוון בארי וגם אנחנו עשינו את הפרסה, אני מאמין שהיה שם מארב מסוים".

עוד הרחיב: "בשלב הזה אנחנו לא יודעים שום דבר נוסף מעבר לירי הטילים, אחרי הפרסה הזו אנחנו רואים שאנשים שוב מפרססים וחבר שלי שהיה על ההגה אמר 'נמאס לי מכל הסיבובים, בואו נבין מה קורה פה ונעצור', ופתאום אחד החברים שלי מהצבא שלח לי הודעה שזה לא רק ירי של טילים, שיש גם מחבלים".

"כולם היו בשיחות עם ההורים ואני קראתי את זה בקול, ברגע שקיבלתי את ההודעה הזו המחשבה הראשונה שעוברת בראש היא 'טוב אולי יש חדירה של מחבל או שניים' וגם זה לא נתפס, כל השירות שלי לא קיבלתי הודעה על מישהו שחצה את הגדר - עוברות 15 שניות מאז שיקבלתי את ההודעה והרכב שמאחורינו מקבל 3 כדורים מקדימה", שחזר איתמר.

דנה דבורין ביקשה לשוחח עם&nbsp;איתמר אולנסקי, בן 24 ולוחם בגדוד השריון 363 בחטיבת 'הראל' שחגג&nbsp;ב־7 באוקטובר&nbsp;יחד&nbsp;עם חבריו במסיבת הנובה, רגעים לפני שהאירוע הפך לזירת אימה. תוך שניות החגיגות בפסטיבל הפכו&nbsp;למאבק הישרדות, וכחייל ולוחם, הוא&nbsp;הבין&nbsp;במהרה&nbsp;שמדובר באירוע חריג. מיד לאחר שאיתמר שרד את התופת הוא נכנס ללחימה.
בתחילה סיפר איתמר על השעות שלפני פרוץ המלחמה ועל החגיגות בפסטיבל הנובה: "זה פסטיבל מאוד גדול, 3,500 אנשים לפי דעתי. כל החבורה שלי חזרה כמה חודשים לפני מדרום אמריקה וכבר שחזרנו ידענו שהמסיבה הזו מצוינת ואמרנו גם לכל החברים בדרום אמריקה שיבואו גם. הגענו למסיבה בסביבות 2:00 בלילה, רקדנו ושתינו טיפה ואז הגיעה השעה 6:30 בבוקר והתחיל המטח המטורף".
"אמרו שהמסיבה מסתיימת אבל הקהל של המסיבות טבע רגיל מאוד שאומרים לו ש'המסיבה נגמרה', אני יכול להגיד שרוב האנשים חשבו שההכל בסדר והמסיבה תחזור, הם לא באמת הבינו את הסיטואציה. אני יכול להגיד שאנחנו בחבורה ספציפית הבנו&nbsp;יחסית מהר מאוד&nbsp;שהמסיבה באמת לא תימשך והתחלנו לקפל את הדברים", סיפר.
&nbsp;
כחייל ולוחם, עובר לך בראש משהו? מחשבה קצת שונה משאר האנשים? "זה היה נראה מטח לא רגיל מהתחלה. האמת שגם הייתי ממש קרוב למקום הזה יומיים לפני, אח שלי הוא חייל בגדוד 13 והלכתי לבקר אותו ולהביא לו אוכל עם אימא שלי. עבר לי שקורה פה משהו, אני חשבתי שהם באו להרוס לנו את השבת השקטה ולהראות לנו שהם עדיין כאן, משהו בסגנון הזה", השיב.
&nbsp;
בהמשך השיחה סיפר על ניסיון המילוט שלו מהמקום: "בשעה 6:40 אנחנו יוצאים מהחניון ומתחיל פקק מאוד גדול ביציאה מהחניון של רעים, היה המון המולה ואנשים שמנסים לעקוף מהצדדים ואנחנו לא מצליחים לזוז. ואז ראינו שהאנשים מקדימה מתחילים לעשות פרסה לכיוון בארי וגם אנחנו עשינו את הפרסה, אני מאמין שהיה שם מארב מסוים".
עוד הרחיב: "בשלב הזה אנחנו לא יודעים שום דבר נוסף מעבר לירי הטילים, אחרי הפרסה הזו אנחנו רואים שאנשים שוב מפרססים וחבר שלי שהיה על ההגה אמר 'נמאס לי מכל הסיבובים, בואו נבין מה קורה פה ונעצור', ופתאום אחד החברים שלי מהצבא שלח לי הודעה שזה לא רק ירי של טילים, שיש גם מחבלים".
"כולם היו בשיחות עם ההורים&nbsp;ואני קראתי את זה בקול, ברגע שקיבלתי את ההודעה הזו המחשבה הראשונה שעוברת בראש היא 'טוב אולי יש חדירה של מחבל&nbsp;או שניים' וגם זה לא נתפס, כל השירות שלי לא קיבלתי הודעה על מישהו שחצה את הגדר - עוברות 15 שניות מאז שיקבלתי את ההודעה והרכב שמאחורינו מקבל 3 כדורים מקדימה", שחזר איתמר.

בצהרי 7 באוקטובר 2023 חטיבת הראל הוקפצה למילואים ולחמה ביישובי העוטף. מאז, אנשי המילואים מגויסים בכל 3 חודשים ללחימה בעזה וגם מתגברים בזירה הצפונית. ב־6 פרקים ייחודיים שהגישה דנה דבורין, חזרו לוחמים ומפקדים לסיפורי הגבורה וההנצחה של אנשי המילואים בחטיבה.

בצהרי 7 באוקטובר 2023 חטיבת הראל הוקפצה למילואים ולחמה ביישובי העוטף. מאז, אנשי המילואים מגויסים בכל 3 חודשים ללחימה בעזה וגם מתגברים בזירה הצפונית. ב־6 פרקים ייחודיים שהגישה דנה דבורין, חזרו לוחמים ומפקדים לסיפורי הגבורה וההנצחה של אנשי המילואים בחטיבה.

ביום פקודה

בצהרי 7 באוקטובר 2023 חטיבת הראל הוקפצה למילואים ולחמה ביישובי העוטף. מאז, אנשי המילואים מגויסים בכל 3 חודשים ללחימה בעזה וגם מתגברים בזירה הצפונית. ב־6 פרקים ייחודיים שהגישה דנה דבורין, חזרו לוחמים ומפקדים לסיפורי הגבורה וההנצחה של אנשי המילואים בחטיבה.

 

בצהרי 7 באוקטובר 2023 חטיבת הראל הוקפצה למילואים ולחמה ביישובי העוטף. מאז, אנשי המילואים מגויסים בכל 3 חודשים ללחימה בעזה וגם מתגברים בזירה הצפונית. ב־6 פרקים ייחודיים שהגישה דנה דבורין, חזרו לוחמים ומפקדים לסיפורי הגבורה וההנצחה של אנשי המילואים בחטיבה.
&nbsp;

Advertisement