דודו סעדה מארח את צורית פניגשטיין, אימו של לוחם הקומנדו רס"ר (במיל') מעוז פניגשטיין, מסוסיא, לוחם בגדוד 7008, ׳עוצבת חצי האש׳, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 25 בנופלו.

מעוז גדל בטלמון, למד בישיבות בני נצרים ורמת גן. בחור מוכשר, צייר, מלח הארץ - ספורטאי, חובב סקי, מחובר לשטח. הכיר כל שביל בארץ ישראל.  מעוז היה בן בכור לשישה אחים: "הפך אותי מילדה לאמא, הרגשתי שאנחנו ממש גדלים יחד".

מעוז היה ילד סקרן ושואל שאלות, צייר גלופות לחולצות, שיש בו את הציור עצמו, וגם מימד של רעיון. יש לנו המון קריקטורות עם רעיון שהוא הביע. לקראת השלושים עשינו תערוכה בה הצגנו את הכל".

מעוז נשוי לאודיה לבית בראלי ואב לטנא, תינוקת שהייתה בת שלושה חודשים כשנהרג: "זכינו בה. טנא היא מה שנשאר לנו ממעוז. מתוקה ומקסימה. היא מוקפת משפחה מאוד חזקה ואוהבת, אני מקווה שנצליח להעביר לה הרבה מהכוחות שהיו לאבא שלה ושהיא לא תחסר אותם. אני מקווה שאודיה תתחתן ותביא עוד ילדים שיהיו לטנא לאחים ואחיות". מעוז היה נכד בכור, נין ראשון. הספיק להצטלם עם ביתו כדור חמישי בשרשרת הדורות: "טנא היא חימשית. זכתה סבתא בתיה וגם רותי סבתא שלי שקצת פחות צלולה. כולנו יודעים להעריך את הזכות".

"בסוכות היינו כל המשפחה יחד אחרי תקופה ארוכה שלא נפגשנו. בשמחת תורה הם היו בביתם בגבעת חנן בהר חברון, בסמיכות לסוסיא. בבוקר שמחת תורה גויס כלוחם דובדבן, מיהר לחבור לחבריו והם הספיקו לעבור בבסיס במרכז הארץ ולהצטייד, והיו בין גדודי המילואים הראשונים שהגיעו לעוטף מצוידים ומוכנים לקרב. מעוז לחם בנחל עוז בפינוי הגופות תחת אש. זה השפיע עליו. בכל פעם שיצא מעזה היינו נוסעים לבקר אותו, וכשנפגשנו הוא לא היה נראה טוב. ראינו בעיניים שלו שמשהו עבר עליו שם". 

"דאגתי לו. כלוחם קומנדו יוצא דובדבן אני מבינה שהוא לא יהיה במעגל מאסף. אני מבינה שהוא בחזית, ומאוד מודאגת ומתוחה ולחוצה. בפעם האחרונה נפגשנו בחנוכה, שבוע לפני שנהרג, היינו כמעט כל המשפחה חוץ מעידו, הבן החייל. יצאנו לטיול ופתאום הוא התקשר שהוא מגיע. היתה הדלקת נרות חגיגית עם סעודה, צחקנו, היה כיף". 

"נורא קל לנו לקבל תינוק חדש לחיים שלנו, ולגדל חיים חדשים ולהתחבר אליהם בקלות. אבל אנחנו לא מצליחים להיפרד. אומרים שה' לוקח את הטובים ביותר, אבל אני חושבת שהם פשוט מגיעים, מתנדבים ורצים קדימה. במקרה של מאור שלי, זה נכון. בנקודה שבה הוא היה - הוא לא היה צריך להיות. הגדיל ראש והיה על הגג עם צוות שלא שייך לצוות שלו. הוא היה לבוש בקסדה עם אפוד, ועדיין הצלף הצליח לפגוע בו ממקום רחוק מאוד. יד ה'".

"כל חייל בעם ישראל שנופל הוא כואב מאוד. גם הרבה לפני שמעוז שלי נפל. אתה מסתכל על תמונות של הבחורים היפים והמתוקים האלה, ואתה בוכה על כל אחד. מעוז נוסף שגדל בטלמון נקבר השבוע בחלקה הצבאית בהר הרצל - מעוז מורל הי"ד. כאב גדול ביישוב קטן. 6 חיילים שנפלו מתחילת המלחמה, חלקם גדלו יחד באותו שבט, אותה שכבת גיל שנמצאת בחזית". 

"מעוז היה עצמאי בחשיבה שלו, מאוד רגוע ומאוזן, שמח ומלא חיים ואף לטייל ואהב את הטבע, אבל הוא לא התרגש מדברים קשים. במהלך המסלול וההכשרה שלו בדובדבן שהיו מאתגרים, תמיד היה מהמובילים בקטע המנטלי והפיזי. הגיס שלו שאל אותו – 'תגיד לי, אתה לא מתעצבן לפעמים...?' הוא קצת צוחק על דברים והאמת שהוא לא היה סולח לנו על הקלישאה שעשינו ממנו עכשיו..."

"היום עידו שלנו מסיים קורס קצינים ואני גאה בו. הוא בחר לחזור להיות לוחם ועם כל הקושי נאלצנו לגבות את הבקשה שלו. בלוויה של מעוז הוא אמר: 'יהיה לי צוות פניגשטיין ואנחנו נשמיד את האויב', ועכשיו שהם קיבלו כבר גם את התפקידים שלהם בעתיד. אני יודעת שיהיה לו צוות פניגשטיין, ואני באמת מקווה שהוא יכה באויב וישמיד אותו. מתפללת שיצליח".

"אנחנו נפגשים עם חיילים ורואים את הרוח הגדולה שלהם, עוצמה וכוח, שאתה נדבק בעוצמות האלה. אתה לא רואה את זה במסדרונות הכנסת. אני מקווה שההנהגה הזו תהיה ראויה ושבאמת נצליח להניע תהליך של ניצחון אמיתי ומרתיע. הנחמה הכי גדולה שלי תהיה שנחזור להתיישבות יהודית בעזה. נוסד גרעין נוסף על הישובים שהיו בגוש קטיף שנקרא 'גרעין מעוז', הלוואי שזה יקרה ושיהיה ישוב חדש בשם מעוז".

יהי זכרו ברוך

דודו סעדה מארח את צורית פניגשטיין, אימו של לוחם הקומנדו רס"ר (במיל') מעוז פניגשטיין, מסוסיא, לוחם בגדוד 7008, ׳עוצבת חצי האש׳, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 25 בנופלו.
מעוז גדל בטלמון, למד בישיבות בני נצרים ורמת גן. בחור מוכשר, צייר, מלח הארץ - ספורטאי, חובב סקי, מחובר לשטח. הכיר כל שביל בארץ ישראל.  מעוז היה בן בכור לשישה אחים: "הפך אותי מילדה לאמא, הרגשתי שאנחנו ממש גדלים יחד".
מעוז היה ילד סקרן ושואל שאלות, צייר גלופות לחולצות, שיש בו את הציור עצמו, וגם מימד של רעיון. יש לנו המון קריקטורות עם רעיון שהוא הביע. לקראת השלושים עשינו תערוכה בה הצגנו את הכל".
מעוז נשוי לאודיה לבית בראלי ואב לטנא, תינוקת שהייתה בת שלושה חודשים כשנהרג: "זכינו בה. טנא היא מה שנשאר לנו ממעוז. מתוקה ומקסימה. היא מוקפת משפחה מאוד חזקה ואוהבת, אני מקווה שנצליח להעביר לה הרבה מהכוחות שהיו לאבא שלה ושהיא לא תחסר אותם. אני מקווה שאודיה תתחתן ותביא עוד ילדים שיהיו לטנא לאחים ואחיות". מעוז היה נכד בכור, נין ראשון. הספיק להצטלם עם ביתו כדור חמישי בשרשרת הדורות: "טנא היא חימשית. זכתה סבתא בתיה וגם רותי סבתא שלי שקצת פחות צלולה. כולנו יודעים להעריך את הזכות".
"בסוכות היינו כל המשפחה יחד אחרי תקופה ארוכה שלא נפגשנו. בשמחת תורה הם היו בביתם בגבעת חנן בהר חברון, בסמיכות לסוסיא. בבוקר שמחת תורה גויס כלוחם דובדבן, מיהר לחבור לחבריו והם הספיקו לעבור בבסיס במרכז הארץ ולהצטייד, והיו בין גדודי המילואים הראשונים שהגיעו לעוטף מצוידים ומוכנים לקרב. מעוז לחם בנחל עוז בפינוי הגופות תחת אש. זה השפיע עליו. בכל פעם שיצא מעזה היינו נוסעים לבקר אותו, וכשנפגשנו הוא לא היה נראה טוב. ראינו בעיניים שלו שמשהו עבר עליו שם". 
"דאגתי לו. כלוחם קומנדו יוצא דובדבן אני מבינה שהוא לא יהיה במעגל מאסף. אני מבינה שהוא בחזית, ומאוד מודאגת ומתוחה ולחוצה. בפעם האחרונה נפגשנו בחנוכה, שבוע לפני שנהרג, היינו כמעט כל המשפחה חוץ מעידו, הבן החייל. יצאנו לטיול ופתאום הוא התקשר שהוא מגיע. היתה הדלקת נרות חגיגית עם סעודה, צחקנו, היה כיף". 
"נורא קל לנו לקבל תינוק חדש לחיים שלנו, ולגדל חיים חדשים ולהתחבר אליהם בקלות. אבל אנחנו לא מצליחים להיפרד. אומרים שה' לוקח את הטובים ביותר, אבל אני חושבת שהם פשוט מגיעים, מתנדבים ורצים קדימה. במקרה של מאור שלי, זה נכון. בנקודה שבה הוא היה - הוא לא היה צריך להיות. הגדיל ראש והיה על הגג עם צוות שלא שייך לצוות שלו. הוא היה לבוש בקסדה עם אפוד, ועדיין הצלף הצליח לפגוע בו ממקום רחוק מאוד. יד ה'".
"כל חייל בעם ישראל שנופל הוא כואב מאוד. גם הרבה לפני שמעוז שלי נפל. אתה מסתכל על תמונות של הבחורים היפים והמתוקים האלה, ואתה בוכה על כל אחד. מעוז נוסף שגדל בטלמון נקבר השבוע בחלקה הצבאית בהר הרצל - מעוז מורל הי"ד. כאב גדול ביישוב קטן. 6 חיילים שנפלו מתחילת המלחמה, חלקם גדלו יחד באותו שבט, אותה שכבת גיל שנמצאת בחזית". 
"מעוז היה עצמאי בחשיבה שלו, מאוד רגוע ומאוזן, שמח ומלא חיים ואף לטייל ואהב את הטבע, אבל הוא לא התרגש מדברים קשים. במהלך המסלול וההכשרה שלו בדובדבן שהיו מאתגרים, תמיד היה מהמובילים בקטע המנטלי והפיזי. הגיס שלו שאל אותו – 'תגיד לי, אתה לא מתעצבן לפעמים...?' הוא קצת צוחק על דברים והאמת שהוא לא היה סולח לנו על הקלישאה שעשינו ממנו עכשיו..."
"היום עידו שלנו מסיים קורס קצינים ואני גאה בו. הוא בחר לחזור להיות לוחם ועם כל הקושי נאלצנו לגבות את הבקשה שלו. בלוויה של מעוז הוא אמר: 'יהיה לי צוות פניגשטיין ואנחנו נשמיד את האויב', ועכשיו שהם קיבלו כבר גם את התפקידים שלהם בעתיד. אני יודעת שיהיה לו צוות פניגשטיין, ואני באמת מקווה שהוא יכה באויב וישמיד אותו. מתפללת שיצליח".
"אנחנו נפגשים עם חיילים ורואים את הרוח הגדולה שלהם, עוצמה וכוח, שאתה נדבק בעוצמות האלה. אתה לא רואה את זה במסדרונות הכנסת. אני מקווה שההנהגה הזו תהיה ראויה ושבאמת נצליח להניע תהליך של ניצחון אמיתי ומרתיע. הנחמה הכי גדולה שלי תהיה שנחזור להתיישבות יהודית בעזה. נוסד גרעין נוסף על הישובים שהיו בגוש קטיף שנקרא 'גרעין מעוז', הלוואי שזה יקרה ושיהיה ישוב חדש בשם מעוז".
יהי זכרו ברוך

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement