דודו סעדה מארח את שרון נגארי - בנה נריה אהרון נגארי הי"ד, לוחם חילוץ והצלה, נפל בקרב בבסיס זיקים בשמחת תורה. בן 18.5 בנופלו.

שרון מספרת: "נריה היה בן ראשון אחרי שלוש בנות, הכניס לנו הרבה אור בבית. כבר בתור תינוק היה שמח במיוחד - חייך לכל עבר בלי הפסקה. היה ילד ונער מאוד נאמן לעצמו, מאוד אמיתי, החליט שהוא מחפש את דרכו. בתוך החיפוש עזב את הישיבה התיכונית בה למד והלך ללמוד בתיכון אדר בפתח תקווה. עברנו איתו מסע. בהתחלה היתה התנגדות מצידנו, ולמדנו שאנחנו לא צריכים לשנות אותו אלא שיש לנו עבודה מולו. לא היה לנריה שום בעיה להסתובב ביישוב שלנו להסביר פנים לרב הכי גדול גם ללא כיפה. הוא היה שלם עם עצמו. הוא אמר לחבר 'אתה לא יודע כמה אני מרגיש קרוב לקב"ה'. בעלי היה אומר לו 'בואו נריה תעשה את המצווה הזו', והוא ענה לו עם כבוד: 'אבא, שכשאני מקיים מצווה אני רוצה שזה יהיה אני מול הקב"ה, לא בשביל לרצות אותך'. נריה היה הפסיכולוג של כולם, ידע לתת עצות טובות. קלט שחבר עצוב גם אם ניסה 'לשחק אותה' שמח, והיה יושב איתו שעות לשמח ולחזק אותו. גם בצבא הוא דאג לשמח את כולם. אמר - 'בפלוגה שלי לא יהיו חיילים עצובים' - והוא לא היה מהצוות הפיקודי אלא אחד הטירונים".

"זיקים זהו בסיס הטירונים של יחידת חילוץ והצלה, צמוד לגבול הרצועה. נריה התגייס חודשיים קודם, היה ללא הכשרה צבאית וללא נשק. זכינו ובחג ראשון של סוכות היה בבית, ובחול המועד חזר לצבא. נריה היה היחיד שם שבא מבית דתי, שלחו לנו סרטונים איך במהלך חול המועד למד עם חיילים נוספים בבית הכנסת בבסיס, לימד אותם ליטול ארבעת המינים - אחד מהם לראשונה בחייו, הדריך אותם עם כזה חן וכולו זורח מאושר".

"בבסיס זיקים התארחה בשמחת תורה משפחת אלון עומרי ומיכל מכוכב השחר, יחד עם שמונה מתוך עשרת ילדיהם. במתקפה בבוקר שמחת תורה - הבסיס בזיקים הוא בסיס טירונים והמפקדים מציבים לעצמם יעד ברור: שומרים על הטירונים שלהם. הם יוצאים להילחם, ולהגן על החיילים שלהם. הם מורידים את הטירונים שהיו בעמדות שמירה כדי להחליף אותם, מעירים את הטירונים שישנו - נריה ביניהם, ושולחים את כולם למיגונית. יש מיגונית לחיילות ומיגונית לחיילים שם נמצאת גם משפחת אלון. אין אף מפקד איתם - כל הבכירים בלחימה. חלק מהטירונים נכנסים להיסטריה - שומעים את הרקטות ואת היריות על הגדר. נריה תופס פיקוד ומחלק הוראות, מחבק ומרגיע את מי שסביבו. טירון, כלכך צעיר, התגייס רק חודשיים לפני פרוץ המלחמה וכבר מתפקד בסיטואציה מורכבת ומפחידה בקור רוח. זה בעיניי חלק משמעותי בסיפור הגבורה שלו. טירון שלוקח פיקוד.

חיילת נפצעה, וביקשו מתנדבים להרים אלונקה לפנות אותה. נריה היה הראשון שהתנדב יחד עם עוד שלושה טירונים. הם רצו להכניס אותה למיגונית, אבל מיכל שהיא אחות במקצועה, מבקשת מהם לא להכניס אותה כי היא פצועה קשה ויש שם חיילים היסטריים - שלא יראו אותה. הם מכניסים אותה לחדר סגל הסמוך למיגונית ומיכל מתחילה לטפל בה. שניים מתוך החיילים נשארים בחדר ונריה יחד עם חייל נוסף יוצאים להביא ציוד רפואי. כשהם חוזרים מגיע מחבל ויורה בנריה, שנהרג במקום. בעצם זה הציל את כל הפלוגה שלו - המחבל חלף על פניהם בדרך למיגונית, נריה משך אליו את האש ואז קלטו את המחבל וחיסלו אותו. תשעים טירונים ניצלו".

"קמתי בבוקר שמחת תורה בשעה 9:00 עם דוק של עצבות, ולא הבנתי למה. נריה באותה שעה כבר לא היה בין החיים. בן הזקונים שלי בא והודיע שרב היישוב הורה לפתוח פלאפונים, משהו קורה. בחוץ עמדה שכנה ילידת שדרות עם הוריה תושבי שדרות, בבהלה - 'יש 50 מחבלים בשדרות'. זו היתה הידיעה ביישוב בחג, וזה טלטל אותנו. מהרגע הראשון דאגתי לנריה - זיקים זה קרוב, חשבתי - 'האם יקפיצו טירונים ללחימה מולם'? בעלי הגיע הביתה והזכיר לי שהבת שלנו, הדר, לומדת במדרשה בשדרות ונמצאת שם בחג. זה לא היה לי בכלל במודעות, ואז תפסתי את הראש עם הידיים והדאגה שלי עברה מנריה אליה".

"מיד בצאת החג באו להודיע לנו. זה היה חסד גדול. היה כזה כאוס, משפחות רבות לא ידעו מה עלה בגורל יקיריהם ימים רבים. במהלך השבעה הגיעו הרב עומרי אלון ובנותיו, והם סיפרו לנו על הלילה האחרון של נריה - ליל שמחת תורה שמח במיוחד, נריה התחזן ועשה טוב לכולם: "בלילה האחרון בחייו - נריה היה בדיוק מה שהוא הכי אוהב להיות. שמח ומשמח. בתוך החושך יש הרבה נקודות אור וזו הידיעה הזו. שום תחקיר צה"לי לא היה מספר לנו את זה, היינו יכולים לא לדעת את זה לעולם. ב"ה זה ניחם אותנו מאוד".

יהי זכרו ברוך.

דודו סעדה מארח את שרון נגארי - בנה נריה אהרון נגארי הי"ד, לוחם חילוץ והצלה, נפל בקרב בבסיס זיקים בשמחת תורה. בן 18.5 בנופלו.
שרון מספרת: "נריה היה בן ראשון אחרי שלוש בנות, הכניס לנו הרבה אור בבית. כבר בתור תינוק היה שמח במיוחד - חייך לכל עבר בלי הפסקה. היה ילד ונער מאוד נאמן לעצמו, מאוד אמיתי, החליט שהוא מחפש את דרכו. בתוך החיפוש עזב את הישיבה התיכונית בה למד והלך ללמוד בתיכון אדר בפתח תקווה. עברנו איתו מסע. בהתחלה היתה התנגדות מצידנו, ולמדנו שאנחנו לא צריכים לשנות אותו אלא שיש לנו עבודה מולו. לא היה לנריה שום בעיה להסתובב ביישוב שלנו להסביר פנים לרב הכי גדול גם ללא כיפה. הוא היה שלם עם עצמו. הוא אמר לחבר 'אתה לא יודע כמה אני מרגיש קרוב לקב"ה'. בעלי היה אומר לו 'בואו נריה תעשה את המצווה הזו', והוא ענה לו עם כבוד: 'אבא, שכשאני מקיים מצווה אני רוצה שזה יהיה אני מול הקב"ה, לא בשביל לרצות אותך'. נריה היה הפסיכולוג של כולם, ידע לתת עצות טובות. קלט שחבר עצוב גם אם ניסה 'לשחק אותה' שמח, והיה יושב איתו שעות לשמח ולחזק אותו. גם בצבא הוא דאג לשמח את כולם. אמר - 'בפלוגה שלי לא יהיו חיילים עצובים' - והוא לא היה מהצוות הפיקודי אלא אחד הטירונים".
"זיקים זהו בסיס הטירונים של יחידת חילוץ והצלה, צמוד לגבול הרצועה. נריה התגייס חודשיים קודם, היה ללא הכשרה צבאית וללא נשק. זכינו ובחג ראשון של סוכות היה בבית, ובחול המועד חזר לצבא. נריה היה היחיד שם שבא מבית דתי, שלחו לנו סרטונים איך במהלך חול המועד למד עם חיילים נוספים בבית הכנסת בבסיס, לימד אותם ליטול ארבעת המינים - אחד מהם לראשונה בחייו, הדריך אותם עם כזה חן וכולו זורח מאושר".
"בבסיס זיקים התארחה בשמחת תורה משפחת אלון עומרי ומיכל מכוכב השחר, יחד עם שמונה מתוך עשרת ילדיהם. במתקפה בבוקר שמחת תורה - הבסיס בזיקים הוא בסיס טירונים והמפקדים מציבים לעצמם יעד ברור: שומרים על הטירונים שלהם. הם יוצאים להילחם, ולהגן על החיילים שלהם. הם מורידים את הטירונים שהיו בעמדות שמירה כדי להחליף אותם, מעירים את הטירונים שישנו - נריה ביניהם, ושולחים את כולם למיגונית. יש מיגונית לחיילות ומיגונית לחיילים שם נמצאת גם משפחת אלון. אין אף מפקד איתם - כל הבכירים בלחימה. חלק מהטירונים נכנסים להיסטריה - שומעים את הרקטות ואת היריות על הגדר. נריה תופס פיקוד ומחלק הוראות, מחבק ומרגיע את מי שסביבו. טירון, כלכך צעיר, התגייס רק חודשיים לפני פרוץ המלחמה וכבר מתפקד בסיטואציה מורכבת ומפחידה בקור רוח. זה בעיניי חלק משמעותי בסיפור הגבורה שלו. טירון שלוקח פיקוד.
חיילת נפצעה, וביקשו מתנדבים להרים אלונקה לפנות אותה. נריה היה הראשון שהתנדב יחד עם עוד שלושה טירונים. הם רצו להכניס אותה למיגונית, אבל מיכל שהיא אחות במקצועה, מבקשת מהם לא להכניס אותה כי היא פצועה קשה ויש שם חיילים היסטריים - שלא יראו אותה. הם מכניסים אותה לחדר סגל הסמוך למיגונית ומיכל מתחילה לטפל בה. שניים מתוך החיילים נשארים בחדר ונריה יחד עם חייל נוסף יוצאים להביא ציוד רפואי. כשהם חוזרים מגיע מחבל ויורה בנריה, שנהרג במקום. בעצם זה הציל את כל הפלוגה שלו - המחבל חלף על פניהם בדרך למיגונית, נריה משך אליו את האש ואז קלטו את המחבל וחיסלו אותו. תשעים טירונים ניצלו".
"קמתי בבוקר שמחת תורה בשעה 9:00 עם דוק של עצבות, ולא הבנתי למה. נריה באותה שעה כבר לא היה בין החיים. בן הזקונים שלי בא והודיע שרב היישוב הורה לפתוח פלאפונים, משהו קורה. בחוץ עמדה שכנה ילידת שדרות עם הוריה תושבי שדרות, בבהלה - 'יש 50 מחבלים בשדרות'. זו היתה הידיעה ביישוב בחג, וזה טלטל אותנו. מהרגע הראשון דאגתי לנריה - זיקים זה קרוב, חשבתי - 'האם יקפיצו טירונים ללחימה מולם'? בעלי הגיע הביתה והזכיר לי שהבת שלנו, הדר, לומדת במדרשה בשדרות ונמצאת שם בחג. זה לא היה לי בכלל במודעות, ואז תפסתי את הראש עם הידיים והדאגה שלי עברה מנריה אליה".
"מיד בצאת החג באו להודיע לנו. זה היה חסד גדול. היה כזה כאוס, משפחות רבות לא ידעו מה עלה בגורל יקיריהם ימים רבים. במהלך השבעה הגיעו הרב עומרי אלון ובנותיו, והם סיפרו לנו על הלילה האחרון של נריה - ליל שמחת תורה שמח במיוחד, נריה התחזן ועשה טוב לכולם: "בלילה האחרון בחייו - נריה היה בדיוק מה שהוא הכי אוהב להיות. שמח ומשמח. בתוך החושך יש הרבה נקודות אור וזו הידיעה הזו. שום תחקיר צה"לי לא היה מספר לנו את זה, היינו יכולים לא לדעת את זה לעולם. ב"ה זה ניחם אותנו מאוד".
יהי זכרו ברוך.

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement