חג החנוכה - חג הגבורות.
ישנם גיבורים בעל כורחם, שנקלעו למצב של סכנה. וישנם כאלה שמתוך מודעות בחרו לרוץ לתוך התופת להציל חיים. בחרנו לארח דמות שבמעשה גבורה שלו ושל חבריו - הצילו קיבוץ שלם, ועוד ישובים סמוכים כשחסמו את המחבלים מלהתקדם אליהם.
יאיר ויזנר - אב לארבעה, חבלן משטרה, חבר כיתת הכוננות ותושב קיבוץ כרם שלום, נפצע קשה מפגיעת RPG בהגנה על הקיבוץ בשמחת תורה. מגיע אלינו היישר ממחלקת השיקום בתל השומר: "המקום הכי אופטימי בארץ כרגע. מחלקה חדשה שנפתחה לפצועי המלחמה, כולנו יחד בשיקום עם גוף שנפגע אבל נפש אופטימית וחזקה". 
כמה מילים על קיבוץ כרם שלום: הקיבוץ הכי מערבי במדינת ישראל. צמוד לגבול עזה ומצרים. קיבוץ מעורב דתיים וחילונים המונה כארבעים משפחות. הקיבוץ לא הצליח להתפתח ועמד על סף פירוק. לפני כמה שנים הגיעה קבוצה של משפחות דתיות לגור ביישוב וכולם מסתדרים נהדר יחד: "יש שליחות באוויר ויש ציונות באוויר. זה ערך משותף".

הוריו של יאיר פונו מימית. גרו בגוש קטיף בישוב עצמונה ואז עברו לנצרים. סבו טוביה הי"ד נרצח בבית הכנסת ביישוב נצרים, וגם דודתו תפארת טרטנר הי"ד נהרגה בנווה דקלים מפגיעה ישירה של פצמ"ר.

יאיר מספר: "בליל שמחת תורה הייתי במשמרת כחבלן משטרתי, ונתתי תדרוך ביטחוני לכוח האבטחה של המסיבה ברעים. בבוקר קמנו ל'צבע אדום', שאצלנו קוראים לו 'צבע בום', כי יש לנו שניות בודדות להגיע למרחב מוגן. רעש בלתי פוסק של רקטות וירי, אשתי הזכירה לי שאמרתי לה: 'ככה נשמעת מלחמה'. יצאתי יחד עם חברי כיתת הכוננות הנוספים ומהר מאוד נתקלנו במחבלים. הם פוצצו את החומה ודרכה חדרו לקיבוץ. ב"ה אנחנו מצליחים להרוג את כולם ומנסים להבין מאיפה פרצו. בהמשך אנחנו מקבלים קריאה ממשפחת שינדלר שפרצו להם לבית. שינדלר משפחה שכולה, אחיו של עמיחי - אבישי הי"ד נרצח לפני 13 שנה. עמיחי, אביטל, וששת ילדיהם הסתגרו בממ"ד, עמיחי מחזיק בידית הדלת למנוע פתיחה. המחבלים הניחו על דלת הממ"ד לבנת חבלה ופוצצו אותה ועמיחי נפצע אנוש. שני חברי כיתת הכוננות עמיחי ויצן ומשה ידידיה רזיאל הי"ד, נהרגו במהלך הקרבות. בזכותם המחבלים עזבו את הממ"ד הפרוץ של משפחת שינדלר. אני מחלץ את עמיחי הפצוע מהממ"ד ולוחש לו: 'אתה חייב להחזיק מעמד. ההורים שלך לא יכולים לאבד עוד ילד...' נותנים לו טיפול רפואי מציל חיים וממשיכים בלחימה. ב"ה עמיחי לאט לאט משתקם. קרה לו נס גדול.

בערך ארבעים דקות אחרי אני נפצע מירי רקטה שמתפוצצת על החול לידי. אני נפצע קשה עף באוויר כמטר וחצי, שטפי דם פורצים, שברים פתוחים בשתי הידיים וגם פציעה מאוד קשה במותן, מאבד דם. תחת האש מושכים אותי מאחורי הבית, נותנים טיפול רפואי ראשוני. עמיחי ואני פוננו לתל השומר. הייתי מורדם ומונשם במשך שלושה ימים.

יחד עם השמחה וההתרגשות שהצלחנו להציל בעצם את הקיבוץ – אני מרגיש שהיינו שליחים של הקב"ה להציל את הקיבוץ יחד עם עוד כוחות נוספים, יש לנו כאב עצום על מה שקרה לחברים שלנו, לשכנים שלנו, לאנשים שנהרגו. הנס של קיבוץ כרם שלום קרה - כדי לפרסם אותו ולהראות שאפשר לחיות יחד לא רק במלחמה אלא גם בשלום. אני לא מצטער לרגע ומקבל באהבה את הפציעה. נשארתי בחיים כי יש לי עוד משימות. וכך גם הקיבוץ. הסיפור של האחדות שאפשר לחיות ביחד הוא סיפור לאומי".

"לפני כשבועיים חזרתי לקיבוץ - היתה הכנסת ספר תורה להצלת החטופים, רקדנו שם כמעין השלמה להקפות שלא היו, ואז גם הלכתי למקום בו נפצעתי, ברכתי 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. נישקתי את האדמה. התרגשות גדולה".

יאיר מסיים: "אני מקווה להשתקם ולהמשיך לעסוק במשימות החשובות לעם ישראל. אני חושב שקיבלנו פה הזדמנות. נכון - קיבלנו מכה כואבת אבל היא גם הזדמנות להיוולד מחדש, לעלות קומה. אני חושב שכולם מתפללים לזה שנצליח להעלות קומה באחדות, להעלות קומה בחיבור לארץ, להעלות קומה בגבורה".

חג חנוכה שמח.

חג החנוכה - חג הגבורות. ישנם גיבורים בעל כורחם, שנקלעו למצב של סכנה. וישנם כאלה שמתוך מודעות בחרו לרוץ לתוך התופת להציל חיים. בחרנו לארח דמות שבמעשה גבורה שלו ושל חבריו - הצילו קיבוץ שלם, ועוד ישובים סמוכים כשחסמו את המחבלים מלהתקדם אליהם. יאיר ויזנר - אב לארבעה, חבלן משטרה, חבר כיתת הכוננות ותושב קיבוץ כרם שלום, נפצע קשה מפגיעת RPG בהגנה על הקיבוץ בשמחת תורה. מגיע אלינו היישר ממחלקת השיקום בתל השומר: "המקום הכי אופטימי בארץ כרגע. מחלקה חדשה שנפתחה לפצועי המלחמה, כולנו יחד בשיקום עם גוף שנפגע אבל נפש אופטימית וחזקה". כמה מילים על קיבוץ כרם שלום: הקיבוץ הכי מערבי במדינת ישראל. צמוד לגבול עזה ומצרים. קיבוץ מעורב דתיים וחילונים המונה כארבעים משפחות. הקיבוץ לא הצליח להתפתח ועמד על סף פירוק. לפני כמה שנים הגיעה קבוצה של משפחות דתיות לגור ביישוב וכולם מסתדרים נהדר יחד: "יש שליחות באוויר ויש ציונות באוויר. זה ערך משותף".
הוריו של יאיר פונו מימית. גרו בגוש קטיף בישוב עצמונה ואז עברו לנצרים. סבו טוביה הי"ד נרצח בבית הכנסת ביישוב נצרים, וגם דודתו תפארת טרטנר הי"ד נהרגה בנווה דקלים מפגיעה ישירה של פצמ"ר.
יאיר מספר: "בליל שמחת תורה הייתי במשמרת כחבלן משטרתי, ונתתי תדרוך ביטחוני לכוח האבטחה של המסיבה ברעים. בבוקר קמנו ל'צבע אדום', שאצלנו קוראים לו 'צבע בום', כי יש לנו שניות בודדות להגיע למרחב מוגן. רעש בלתי פוסק של רקטות וירי, אשתי הזכירה לי שאמרתי לה: 'ככה נשמעת מלחמה'. יצאתי יחד עם חברי כיתת הכוננות הנוספים ומהר מאוד נתקלנו במחבלים. הם פוצצו את החומה ודרכה חדרו לקיבוץ. ב"ה אנחנו מצליחים להרוג את כולם ומנסים להבין מאיפה פרצו. בהמשך אנחנו מקבלים קריאה ממשפחת שינדלר שפרצו להם לבית. שינדלר משפחה שכולה, אחיו של עמיחי - אבישי הי"ד נרצח לפני 13 שנה. עמיחי, אביטל, וששת ילדיהם הסתגרו בממ"ד, עמיחי מחזיק בידית הדלת למנוע פתיחה. המחבלים הניחו על דלת הממ"ד לבנת חבלה ופוצצו אותה ועמיחי נפצע אנוש. שני חברי כיתת הכוננות עמיחי ויצן ומשה ידידיה רזיאל הי"ד, נהרגו במהלך הקרבות. בזכותם המחבלים עזבו את הממ"ד הפרוץ של משפחת שינדלר. אני מחלץ את עמיחי הפצוע מהממ"ד ולוחש לו: 'אתה חייב להחזיק מעמד. ההורים שלך לא יכולים לאבד עוד ילד...' נותנים לו טיפול רפואי מציל חיים וממשיכים בלחימה. ב"ה עמיחי לאט לאט משתקם. קרה לו נס גדול.
בערך ארבעים דקות אחרי אני נפצע מירי רקטה שמתפוצצת על החול לידי. אני נפצע קשה עף באוויר כמטר וחצי, שטפי דם פורצים, שברים פתוחים בשתי הידיים וגם פציעה מאוד קשה במותן, מאבד דם. תחת האש מושכים אותי מאחורי הבית, נותנים טיפול רפואי ראשוני. עמיחי ואני פוננו לתל השומר. הייתי מורדם ומונשם במשך שלושה ימים.
יחד עם השמחה וההתרגשות שהצלחנו להציל בעצם את הקיבוץ – אני מרגיש שהיינו שליחים של הקב"ה להציל את הקיבוץ יחד עם עוד כוחות נוספים, יש לנו כאב עצום על מה שקרה לחברים שלנו, לשכנים שלנו, לאנשים שנהרגו. הנס של קיבוץ כרם שלום קרה - כדי לפרסם אותו ולהראות שאפשר לחיות יחד לא רק במלחמה אלא גם בשלום. אני לא מצטער לרגע ומקבל באהבה את הפציעה. נשארתי בחיים כי יש לי עוד משימות. וכך גם הקיבוץ. הסיפור של האחדות שאפשר לחיות ביחד הוא סיפור לאומי".
"לפני כשבועיים חזרתי לקיבוץ - היתה הכנסת ספר תורה להצלת החטופים, רקדנו שם כמעין השלמה להקפות שלא היו, ואז גם הלכתי למקום בו נפצעתי, ברכתי 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. נישקתי את האדמה. התרגשות גדולה".
יאיר מסיים: "אני מקווה להשתקם ולהמשיך לעסוק במשימות החשובות לעם ישראל. אני חושב שקיבלנו פה הזדמנות. נכון - קיבלנו מכה כואבת אבל היא גם הזדמנות להיוולד מחדש, לעלות קומה. אני חושב שכולם מתפללים לזה שנצליח להעלות קומה באחדות, להעלות קומה בחיבור לארץ, להעלות קומה בגבורה".
חג חנוכה שמח.

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement