דודו סעדה מארח את יאיר פיטוסי, אחיו הבכור של סמ"ר ישי פיטוסי הי"ד מהיישוב טלמון, לוחם בגדוד 13 שבחטיבת גולני, נהרג בשביעי באוקטובר בקרב גבורה במוצב נחל עוז. בן 21 במותו.

ישי היה החמישי מבין שישה אחים, עד גיל 3 גדל בגוש קטיף. קילומטרים ספורים מפרידים בין המקום בו גדל וגורש - למקום בו נהרג: "קשה מאוד להילחם במקום בו גדלת, ועכשיו תוקפים אותך מאותו מקום בדיוק ממנו גורשת".

ישי היה בכוננות עם שחר על הגדר במוצב נחל עוז. כל המחבלים שחודרים לכיוון כפר עזה, סעד ונחל עוז, מאות או אלפים - כולם על הציר בו הם נמצאים. בחור אחד שרד מהנמר בו היו, והוא סיפר לנו מה קרה. הם נלחמו בנחישות, בגבורה, בשעה הראשונה הרגו מאות מחבלים ומנעו מתקפה הרבה יותר גדולה. הם מבינים שהם בקרב חייהם ולא הולכים לצאת משם.

שישה חיילים בנמר עם רוח קרב וגבורה גדולה, קיבלו קריאה לחזור לבסיס שהותקף, הם מגיעים ונלחמים בתוך הבסיס, חוטפים שני RPG לנמר וממשיכים להילחם. מבינים שכרגע הדלת של הנמר נעולה והם חייבים לפרוק בשביל להציל את החיילים ואת התצפיתניות ואת כל מי שהיה שם בבסיס. הם יוצאים חזרה מהבסיס, פורקים מהצריח, קוראים ביחד 'שמע ישראל', ובכניסה לבסיס הם נהרגים.

אני לא יודע אם באמת יש נחמה. אבל כן מנחם אותנו הידיעה שהוא עשה את מה שהוא אהב, הידיעה שהוא נפל בשביל משהו נורא נורא חשוב. אני גאה בו. שכול הוא לא דבר קל. אובדן הוא לא דבר קל, קל וחומר של אנשים קרובים. אבל אנחנו מאמינים בצדקת הדרך שלנו, יש לנו ארץ אחת ויש לנו מדינה אחת, ואנחנו חייבים להילחם עליה, יהיה המחיר אשר יהיה. במלחמות צריך לנצח. קודם כל לפני הכל, לפני ההתפרקות לפני השבר לפני השכול. לפני הכל אנחנו חייבים לנצח את המלחמה הזו. ואכן אנחנו כמשפחה החלטנו שאנחנו עושים הכל כדי לנצח את המלחמה וכדי לחזק את רוח העם. אבא שלי כמעט כל יום בכנסת, אמא מסתובבת בין בסיסים. חייבים למגר את המלחמה הזו. לא לעשר שנים קדימה, אלא בכלל. שזו תהיה המלחמה האחרונה בעזה.

יהי זכרו ברוך.

דודו סעדה מארח את יאיר פיטוסי, אחיו הבכור של סמ"ר ישי פיטוסי הי"ד מהיישוב טלמון, לוחם בגדוד 13 שבחטיבת גולני, נהרג בשביעי באוקטובר בקרב גבורה במוצב נחל עוז. בן 21 במותו.
ישי היה החמישי מבין שישה אחים, עד גיל 3 גדל בגוש קטיף. קילומטרים ספורים מפרידים בין המקום בו גדל וגורש - למקום בו נהרג: "קשה מאוד להילחם במקום בו גדלת, ועכשיו תוקפים אותך מאותו מקום בדיוק ממנו גורשת".
ישי היה בכוננות עם שחר על הגדר במוצב נחל עוז. כל המחבלים שחודרים לכיוון כפר עזה, סעד ונחל עוז, מאות או אלפים - כולם על הציר בו הם נמצאים. בחור אחד שרד מהנמר בו היו, והוא סיפר לנו מה קרה. הם נלחמו בנחישות, בגבורה, בשעה הראשונה הרגו מאות מחבלים ומנעו מתקפה הרבה יותר גדולה. הם מבינים שהם בקרב חייהם ולא הולכים לצאת משם.
שישה חיילים בנמר עם רוח קרב וגבורה גדולה, קיבלו קריאה לחזור לבסיס שהותקף, הם מגיעים ונלחמים בתוך הבסיס, חוטפים שני RPG לנמר וממשיכים להילחם. מבינים שכרגע הדלת של הנמר נעולה והם חייבים לפרוק בשביל להציל את החיילים ואת התצפיתניות ואת כל מי שהיה שם בבסיס. הם יוצאים חזרה מהבסיס, פורקים מהצריח, קוראים ביחד 'שמע ישראל', ובכניסה לבסיס הם נהרגים.
אני לא יודע אם באמת יש נחמה. אבל כן מנחם אותנו הידיעה שהוא עשה את מה שהוא אהב, הידיעה שהוא נפל בשביל משהו נורא נורא חשוב. אני גאה בו. שכול הוא לא דבר קל. אובדן הוא לא דבר קל, קל וחומר של אנשים קרובים. אבל אנחנו מאמינים בצדקת הדרך שלנו, יש לנו ארץ אחת ויש לנו מדינה אחת, ואנחנו חייבים להילחם עליה, יהיה המחיר אשר יהיה. במלחמות צריך לנצח. קודם כל לפני הכל, לפני ההתפרקות לפני השבר לפני השכול. לפני הכל אנחנו חייבים לנצח את המלחמה הזו. ואכן אנחנו כמשפחה החלטנו שאנחנו עושים הכל כדי לנצח את המלחמה וכדי לחזק את רוח העם. אבא שלי כמעט כל יום בכנסת, אמא מסתובבת בין בסיסים. חייבים למגר את המלחמה הזו. לא לעשר שנים קדימה, אלא בכלל. שזו תהיה המלחמה האחרונה בעזה.
יהי זכרו ברוך.

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement