דודו סעדה מארח את חיה ויאיר מאיר, שבנם הצעיר רס"ן (במיל') דוד חיים הי"ד קצין סיירת מטכ"ל נפל בקרבות הגבורה בקיבוץ בארי בשבת שמחת תורה. בן 31 היה בנופלו.

חיה אימו מספרת: "דוד נולד בכוכב השחר, למד ישיבת תיכונית קריית ארבע, בישיבה בעלי ובישיבה באיתמר. שירת שש שנים בסיירת מטכ"ל, ואז יצא לאזרחי. התחתן עם ענת כשהיה בן 29 ונולד להם שקד - היום בן שמונה חודשים.  

דוד היה ילד עם המון אנרגיות. ילד שובב. השנים הוציאו ממנו את המיטב, הוא היה מנהיג - אבל בצניעות, לא התבלט. עם טוב לב - פעם הגיע מאוחר מאוד הביתה מאירוע, כי ראה טרמפיסטית בשעת לילה מאוחרת והביא אותה עד לביתה בשומרון. דוד יצא מהעולם בכזה שם טוב, עם המון חברים ואנשים שאוהבים אותו. שמענו הרבה סיפורים על טוב הלב שלו, על העזרה, מסירות אכפתיות באמת ב"ה זכינו בו". 

"בחג הסוכות הם נפגשו עם הרבה מעגלים - במפגשים משפחתיים וחברים, ניצלו יפה את חופשת החג. זכינו לפגוש אותו בהפתעה בהושענא רבא בתפילת ותיקין על הר הזיתים. לא ידענו שיגיע לשם ומאוד שמחנו לראות אותו בקהל. זו היה הפגישה האחרונה שלנו".

"בשמחת תורה הם היו בבית בנחלאות, דוד רקד בליל החג עם שקד והיה שמח מאוד. בבוקר התעוררו לשיחת טלפון ומסתבר שניסו להשיג אותו מוקדם יותר. תוך עשר דקות דוד התארגן ויצא דרומה. הוא מגיע עם עוד כוחות לכניסה לכפר עזה, והם רוצים להיכנס להציל חיים, אבל לא מצליחים ליצור קשר עם הכוחות שהיו בפנים, וכייוון שפחדו מירי דו"צ הם לא קיבלו אישור להיכנס. קרוב לשעה הם היו בכניסה לכפר עזה, כאשר יש כוחות אחרים שמוציאים פצועים לשער והם מטפלים בהם ומפנים.  בהמשך הפנו אותם לקיבוץ בארי. דוד יחד עם ידין גלמן מתגברים ומהווים את החוד של הכוח הסדיר שנמצא שם. במשך כשלוש שעות הם עוברים בבתים, מטהרים מחבלים ומחלצים אזרחים עם רכבים מוגנים לכיוון שער בארי". 

"לקראת שקיעה הם מקבלים הנחיה להגיע למרכז הקיבוץ, אזור הגנים והספרייה, יעד אחד לפני חדר אוכל, שם היו לכודים בני ערובה. הם נערכים במבנה סמוך ויוצאים אל עבר הספרייה, דוד וידין בראש הכוח. הם מתקדמים ואז נפתחת עליהם אש מתוך בניין הספרייה ושניהם נפצעו. הם זחלו לצד המבנה בשארית כוחותם, מחכים לחילוץ. זה לא היה פשוט - כוחות שניסו להגיע אליהם נפגעו. הם חיכו שם לא מעט זמן, ואז בחסות החשיכה הצליחו לחלץ אותם ולהביא אותם לטיפול רפואי. דוד עדיין היה בהכרה: 'כואב לי, תעזרו לי...' שמו לו חוסמי עורקים בגפיים, הוא איבד הכרה ופונה במסוק לבי"ח שם נקבע מותו". 

יאיר משתף: "במהלך השבעה ניגשתי לענת, אלמנתו, ואמרתי לה משהו שמנחם גם אותנו: אפשר להתאלמן בהרבה דרכים כמו מחלה או תאונה. אבל פה מדובר באירוע לאומי, דוד נהרג כשהציל חיים. זה מאוד משמעותי ונותן לנו כוחות. לגבי שקד התינוק - ענת התייעצה עם פסיכולוגית ילדים שהדריכה אותה לשתף ולספר לשקד הכל כבר עכשיו כשהוא קטן ולא מבין. אנחנו מכינים לו אלבום קטן קשיח שמתאים למשחק של תינוק עם התמונות של אבא, כדי שאפשר יהיה גם דרך התמונות להפגיש אותו עם הדמות ושתהיה לו נוכחית אבהית קבועה. שיגדל באווירה טובה ושיהיה ילד שמח ומאיר".  

דוד הוא נכדו של הרב משה צבי נריה זצ"ל שממש היום יש אזכרה 28 שנה לפטירתו, אבי דור הכיפות הסרוגות - הדור הצעיר שנלחם בחזית ותומך בעורף, מלא אידיאלים וחזון, מגזר שחטף כל כך הרבה אבדות כואבות במלחמה הזו. חיה מספרת שאביה הרב נריה כתב בנסיבות דומות אחרי מלחמת יום הכיפורים שגם הגיע בהפתעה, גם בו היה מימד של 'הסתר פנים' וגם שם מיטב בנינו נהרגו - הוא היה נזהר לא לומר שהם נפלו, אלא לומר שהם 'עלו והתעלו' כי באמת הוא חשב שהבחורים הנפלאים האלה עלו במעלות קדושים וטהורים, וזכותם תעמוד לנו לדורות. הרב נריה מאוד כאב את כאב האובדן של כל אחד ואחד, ממש ניכר היה על פניו גודל הכאב, ועם זאת היתה הכרה עמוקה שהם עלו במעלות קדושים וטהורים, והרוגים מלכות - אין ברייה יכולה לעמוד במחיצתם.

יאיר מסיים: "לצערנו, בחודשים האחרונים הפירוד בעם ישראל הגיע לרמה כזאת שכאילו לא השארנו ברירה לקדוש ברוך הוא אלא להסתיר פניו מאיתנו. קרוב לוודאי שדיננו נחתם על שנאת חינם. בתנ"ך מסופר על דורות שחטאו אבל לא הושמדו בגלל שהייתה אהבה ואחווה ביניהם. בזמן המלחמה כולנו התאחדנו והיה פה תיקון מיידי לחטא הפירוד. אני חושב שזה מה שיאפשר לצה"ל בעז"ה לנצח".

יהי זכרו ברוך.

דודו סעדה מארח את חיה ויאיר מאיר, שבנם הצעיר רס"ן (במיל') דוד חיים הי"ד קצין סיירת מטכ"ל נפל בקרבות הגבורה בקיבוץ בארי בשבת שמחת תורה. בן 31 היה בנופלו.
חיה אימו מספרת: "דוד נולד בכוכב השחר, למד ישיבת תיכונית קריית ארבע, בישיבה בעלי ובישיבה באיתמר. שירת שש שנים בסיירת מטכ"ל, ואז יצא לאזרחי. התחתן עם ענת כשהיה בן 29 ונולד להם שקד - היום בן שמונה חודשים.  
דוד היה ילד עם המון אנרגיות. ילד שובב. השנים הוציאו ממנו את המיטב, הוא היה מנהיג - אבל בצניעות, לא התבלט. עם טוב לב - פעם הגיע מאוחר מאוד הביתה מאירוע, כי ראה טרמפיסטית בשעת לילה מאוחרת והביא אותה עד לביתה בשומרון. דוד יצא מהעולם בכזה שם טוב, עם המון חברים ואנשים שאוהבים אותו. שמענו הרבה סיפורים על טוב הלב שלו, על העזרה, מסירות אכפתיות באמת ב"ה זכינו בו". 
"בחג הסוכות הם נפגשו עם הרבה מעגלים - במפגשים משפחתיים וחברים, ניצלו יפה את חופשת החג. זכינו לפגוש אותו בהפתעה בהושענא רבא בתפילת ותיקין על הר הזיתים. לא ידענו שיגיע לשם ומאוד שמחנו לראות אותו בקהל. זו היה הפגישה האחרונה שלנו".
"בשמחת תורה הם היו בבית בנחלאות, דוד רקד בליל החג עם שקד והיה שמח מאוד. בבוקר התעוררו לשיחת טלפון ומסתבר שניסו להשיג אותו מוקדם יותר. תוך עשר דקות דוד התארגן ויצא דרומה. הוא מגיע עם עוד כוחות לכניסה לכפר עזה, והם רוצים להיכנס להציל חיים, אבל לא מצליחים ליצור קשר עם הכוחות שהיו בפנים, וכייוון שפחדו מירי דו"צ הם לא קיבלו אישור להיכנס. קרוב לשעה הם היו בכניסה לכפר עזה, כאשר יש כוחות אחרים שמוציאים פצועים לשער והם מטפלים בהם ומפנים.  בהמשך הפנו אותם לקיבוץ בארי. דוד יחד עם ידין גלמן מתגברים ומהווים את החוד של הכוח הסדיר שנמצא שם. במשך כשלוש שעות הם עוברים בבתים, מטהרים מחבלים ומחלצים אזרחים עם רכבים מוגנים לכיוון שער בארי". 
"לקראת שקיעה הם מקבלים הנחיה להגיע למרכז הקיבוץ, אזור הגנים והספרייה, יעד אחד לפני חדר אוכל, שם היו לכודים בני ערובה. הם נערכים במבנה סמוך ויוצאים אל עבר הספרייה, דוד וידין בראש הכוח. הם מתקדמים ואז נפתחת עליהם אש מתוך בניין הספרייה ושניהם נפצעו. הם זחלו לצד המבנה בשארית כוחותם, מחכים לחילוץ. זה לא היה פשוט - כוחות שניסו להגיע אליהם נפגעו. הם חיכו שם לא מעט זמן, ואז בחסות החשיכה הצליחו לחלץ אותם ולהביא אותם לטיפול רפואי. דוד עדיין היה בהכרה: 'כואב לי, תעזרו לי...' שמו לו חוסמי עורקים בגפיים, הוא איבד הכרה ופונה במסוק לבי"ח שם נקבע מותו". 
יאיר משתף: "במהלך השבעה ניגשתי לענת, אלמנתו, ואמרתי לה משהו שמנחם גם אותנו: אפשר להתאלמן בהרבה דרכים כמו מחלה או תאונה. אבל פה מדובר באירוע לאומי, דוד נהרג כשהציל חיים. זה מאוד משמעותי ונותן לנו כוחות. לגבי שקד התינוק - ענת התייעצה עם פסיכולוגית ילדים שהדריכה אותה לשתף ולספר לשקד הכל כבר עכשיו כשהוא קטן ולא מבין. אנחנו מכינים לו אלבום קטן קשיח שמתאים למשחק של תינוק עם התמונות של אבא, כדי שאפשר יהיה גם דרך התמונות להפגיש אותו עם הדמות ושתהיה לו נוכחית אבהית קבועה. שיגדל באווירה טובה ושיהיה ילד שמח ומאיר".  
דוד הוא נכדו של הרב משה צבי נריה זצ"ל שממש היום יש אזכרה 28 שנה לפטירתו, אבי דור הכיפות הסרוגות - הדור הצעיר שנלחם בחזית ותומך בעורף, מלא אידיאלים וחזון, מגזר שחטף כל כך הרבה אבדות כואבות במלחמה הזו. חיה מספרת שאביה הרב נריה כתב בנסיבות דומות אחרי מלחמת יום הכיפורים שגם הגיע בהפתעה, גם בו היה מימד של 'הסתר פנים' וגם שם מיטב בנינו נהרגו - הוא היה נזהר לא לומר שהם נפלו, אלא לומר שהם 'עלו והתעלו' כי באמת הוא חשב שהבחורים הנפלאים האלה עלו במעלות קדושים וטהורים, וזכותם תעמוד לנו לדורות. הרב נריה מאוד כאב את כאב האובדן של כל אחד ואחד, ממש ניכר היה על פניו גודל הכאב, ועם זאת היתה הכרה עמוקה שהם עלו במעלות קדושים וטהורים, והרוגים מלכות - אין ברייה יכולה לעמוד במחיצתם.
יאיר מסיים: "לצערנו, בחודשים האחרונים הפירוד בעם ישראל הגיע לרמה כזאת שכאילו לא השארנו ברירה לקדוש ברוך הוא אלא להסתיר פניו מאיתנו. קרוב לוודאי שדיננו נחתם על שנאת חינם. בתנ"ך מסופר על דורות שחטאו אבל לא הושמדו בגלל שהייתה אהבה ואחווה ביניהם. בזמן המלחמה כולנו התאחדנו והיה פה תיקון מיידי לחטא הפירוד. אני חושב שזה מה שיאפשר לצה"ל בעז"ה לנצח".
יהי זכרו ברוך.

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement