דודו סעדה מארח את חגית רוזנצוויג במלאות שלושים יום למותו של בנה הבכור סמ"ר איתן דב הי"ד, לוחם בגדוד שקד שבחטיבת גבעתי. בן 21 בנופלו. 

חגית מספרת על בנה: "איתן היה אח בכור לחמישה בנים, היה ילד כזה טוב, ילד סקרן, למדן, קורא הרבה, אהב תרבות, הלך לפילהרמונית ומוזיאונים, כתב שירים, חקר היסטוריה, פילוסופיה, ארכיאולוגיה - פעם מצא בטיול של הכיתה ממצא ארכיאולוגי משמעותי".

היתה לאיתן טביעת אצבע ייחודית שמשלבת תכנים יהודיים, רישומים מקוריים כל כך מראים על נפש פנימית מיוחדת של האומן: "בכיתה י' איתן הצטרף למגמת אומנות אזורית, שם האומנות שלו התפרצה". 

היצירה הבולטת שלו ביותר שהתפרסמה אחרי מותו היתה 'מגילת הגורל היהודי' - שלושה מטרים של רישום מיניאטורי שמספר על חורבן ועל הגאולה ובמרכזה מנורת המקדש: "איתן עבד על היצירה הזו כשהיה בן 17, כחודשיים שלושה בתקופת הקורונה. השתמש בציפורן ודיו - חומרים של כתיבת ספר תורה, גלגל את הקנבס כמו ספר תורה ממש. פנו אלינו מכמה גלריות בבקשה להציג אצלם את היצירה, אבל אנחנו חושבים שיצירה כזו ראויה להגיע ולהיות מוצגת במוזיאון הלאומי של ישראל".

איתן היה מקורב לחסידות. ישנם תמונות של טישים בהם הוא בולט בחולצתו הלבנה בין הלבוש החסידי השחור: "חקר קהילות חסידיות, היה מחובר גם לחב"ד. הקהילה של רבי שאול אלתר מגור הכירה אותו ובאה אלינו לניחום אבלים, הוזמנו אליהם בחנוכה להדלקת נרות מרגשת".

"איתן הגיע לצבא ללא כושר קרבי בכלל, אבל התמקד במשימה, עבר את כל בוחני המסלול והפך להיות חזק. עבר שרות צבאי משמעותי בגזרות הכי בוערות במדינה. הוא השתחרר מיד אחרי ראש השנה, וכשפרצה המלחמה הוקפץ מהישיבה הביתה, היה עשר דקות בבית וירד דרומה. הם הצטרפו לגדוד שלהם בסטטוס של חיילים בשירות סדיר, עשו אימונים כשלושה שבועות בשטחי הכינוס ונכנסו בכוח הקרקעי הראשון לעזה. היו להם תנאים קשים מאוד. אחרי שבוע וחצי ה'נמר' שלהם התקלקל והם חזרו לתיקון ואז שוחחנו ארוכות. השיחה האחרונה שלנו היתה כעשרים שניות, שבוע וחצי לפני שנהרג. הוא היה נשמע מאושר, התעניין בשלומנו, ואמר - 'אמא יש לי מלא מה לספר לכם. כשאחזור'. הם טיהרו עשרות בתים בעזה, בכל בית מצאו אמל"ח, ספרי קומיקס לילדים על הריגת חיילים. הגיעו לפרדס בפאתי ג'בליה במטרה לטהר את האזור מרקטות שם נקלעו למארב מחבלים והוא נהרג. 

"החיילים באו אלינו כשהייתי בעבודה. בעלי התקשר וביקש שאבוא הביתה - מחכים לנו חיילים. הראש כבר מבין הלב מסרב לקלוט. חברה מהעבודה לקחה ממני את מפתחות הרכב והסיעה אותי הביתה. הבינה את הסיטואציה. הנסיעה לקחה נצח. רק ראיתי את פני בעלי ולא היה צריך להגיד יותר כלום".

"אני מרגישה שאיתן בעשרים ואחת שנותיו השאיר לנו מורשת אדירה. יש לנו עוד ארבעה בנים שחשוב לנו לגדל אותם בשמחה, כל אחד בדרכו המיוחדת לו".

מחר תיערך אזכרת ה-30 לאיתן בבית העלמין בכפר עציון.

יהי זכרו ברוך.

דודו סעדה מארח את חגית רוזנצוויג במלאות שלושים יום למותו של בנה הבכור סמ"ר איתן דב הי"ד, לוחם בגדוד שקד שבחטיבת גבעתי. בן 21 בנופלו. 
חגית מספרת על בנה: "איתן היה אח בכור לחמישה בנים, היה ילד כזה טוב, ילד סקרן, למדן, קורא הרבה, אהב תרבות, הלך לפילהרמונית ומוזיאונים, כתב שירים, חקר היסטוריה, פילוסופיה, ארכיאולוגיה - פעם מצא בטיול של הכיתה ממצא ארכיאולוגי משמעותי".
היתה לאיתן טביעת אצבע ייחודית שמשלבת תכנים יהודיים, רישומים מקוריים כל כך מראים על נפש פנימית מיוחדת של האומן: "בכיתה י' איתן הצטרף למגמת אומנות אזורית, שם האומנות שלו התפרצה". 
היצירה הבולטת שלו ביותר שהתפרסמה אחרי מותו היתה 'מגילת הגורל היהודי' - שלושה מטרים של רישום מיניאטורי שמספר על חורבן ועל הגאולה ובמרכזה מנורת המקדש: "איתן עבד על היצירה הזו כשהיה בן 17, כחודשיים שלושה בתקופת הקורונה. השתמש בציפורן ודיו - חומרים של כתיבת ספר תורה, גלגל את הקנבס כמו ספר תורה ממש. פנו אלינו מכמה גלריות בבקשה להציג אצלם את היצירה, אבל אנחנו חושבים שיצירה כזו ראויה להגיע ולהיות מוצגת במוזיאון הלאומי של ישראל".
איתן היה מקורב לחסידות. ישנם תמונות של טישים בהם הוא בולט בחולצתו הלבנה בין הלבוש החסידי השחור: "חקר קהילות חסידיות, היה מחובר גם לחב"ד. הקהילה של רבי שאול אלתר מגור הכירה אותו ובאה אלינו לניחום אבלים, הוזמנו אליהם בחנוכה להדלקת נרות מרגשת".
"איתן הגיע לצבא ללא כושר קרבי בכלל, אבל התמקד במשימה, עבר את כל בוחני המסלול והפך להיות חזק. עבר שרות צבאי משמעותי בגזרות הכי בוערות במדינה. הוא השתחרר מיד אחרי ראש השנה, וכשפרצה המלחמה הוקפץ מהישיבה הביתה, היה עשר דקות בבית וירד דרומה. הם הצטרפו לגדוד שלהם בסטטוס של חיילים בשירות סדיר, עשו אימונים כשלושה שבועות בשטחי הכינוס ונכנסו בכוח הקרקעי הראשון לעזה. היו להם תנאים קשים מאוד. אחרי שבוע וחצי ה'נמר' שלהם התקלקל והם חזרו לתיקון ואז שוחחנו ארוכות. השיחה האחרונה שלנו היתה כעשרים שניות, שבוע וחצי לפני שנהרג. הוא היה נשמע מאושר, התעניין בשלומנו, ואמר - 'אמא יש לי מלא מה לספר לכם. כשאחזור'. הם טיהרו עשרות בתים בעזה, בכל בית מצאו אמל"ח, ספרי קומיקס לילדים על הריגת חיילים. הגיעו לפרדס בפאתי ג'בליה במטרה לטהר את האזור מרקטות שם נקלעו למארב מחבלים והוא נהרג. 
"החיילים באו אלינו כשהייתי בעבודה. בעלי התקשר וביקש שאבוא הביתה - מחכים לנו חיילים. הראש כבר מבין הלב מסרב לקלוט. חברה מהעבודה לקחה ממני את מפתחות הרכב והסיעה אותי הביתה. הבינה את הסיטואציה. הנסיעה לקחה נצח. רק ראיתי את פני בעלי ולא היה צריך להגיד יותר כלום".
"אני מרגישה שאיתן בעשרים ואחת שנותיו השאיר לנו מורשת אדירה. יש לנו עוד ארבעה בנים שחשוב לנו לגדל אותם בשמחה, כל אחד בדרכו המיוחדת לו".
מחר תיערך אזכרת ה-30 לאיתן בבית העלמין בכפר עציון.
יהי זכרו ברוך.

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement