דודו סעדה מארח את נועם ואורנה לב, אנשי חינוך, תושבי טל מנשה. בנם הבכור סרן ידידיה אשר סגן מפקד פלוגה בגדוד שקד שבחטיבת גבעתי, נפל בר"ח כסליו בקרב בצפון רצועת עזה. בן 26 בנופלו.

נועם משתף: "בדיוק היום, כ' בשבט לפני חמש שנים, כמה חודשים לפני הגיוס של ידידיה, חזרנו משבת משפחתית ובשעת לילה מאוחרת החלטנו שנינו ללכת לשחק כדורגל במגרש שנמצא רחוק, ממש בקצה הישוב. בשלב מסוים, ככה ידידיה סיפר לי - אמרתי שאני עייף, ישבתי לנוח ואחרי דקה או שתיים, לקחתי את הכדור, התחלתי לרוץ קדימה. פתאום נפלתי בבת אחת - קיבלתי דום לב. ידידיה התעשת, התקשר למוקד והזעיק עזרה, ומיד התחיל בהחייאה. שתי הפעולות האלה זה הפעולות שבעצם נתנו לי את החיים".

"אנחנו מכירים את השכול מקרוב. אחיין שלי - חגי לב מאפרת הי"ד, היה סגן מפקד סיירת גבעתי ונהרג ב-2002 בעזה בפעילות מבצעית כשעשו פשיטה לאיתור מנהרות. כן, כבר אז היה איום מנהרות בעזה. חגי נהרג באיזור רפיח מירי של צלף. בן דוד נוסף - בנייה ריין הי"ד נהרג ב 2006 במלחמת לבנון השנייה. שני הנופלים ליוו אותנו, ידידיה ידע לקראת מה הוא מתגייס. זה החנוך שקיבל בבית ואנחנו קיבלנו מהורינו. הוא היה אמור להשתחרר משירות כבר לפני מספר חודשים, אך לבקשת מפקדיו האריך את שירותו".

"כשפרצה המלחמה בשמחת תורה הוא מהר מאוד הבין מה קורה ויצא להילחם עם גאווה גדולה של - וואו, אני שותף לאירוע גדול. כשבוע לפני שנפל שוחחנו, הוא הוציא נמר שהתקלקל לתיקון ואמר צריך לדאוג לדברים המנהלתיים והתפעול של הלחימה ולכן נמצא באחור, וקצת היה מאוכזב. יום אחרי התקשר אלינו שמח, זו היתה השיחה האחרונה איתו : 'שינו לי את התפקיד אני עכשיו בקו הקדמי, בנמרים של פינוי נפגעים'. ביום שנהרג הייתה השתלטות של השייטת על בית החולים רנטיסי והגדוד שלו היה אמור לאבטח את המבצע. ידידיה נתן חיפוי והגיעו מחבלים מתוך פיר וירו בו". 

הגיעו הביתה שלושה קצינים, בבית היו שלושה ילדים אז הם ישבו וחיכו לנועם שיבוא, לבשר לו: "התלבטתי איך להודיע לאורנה, שהייתה בביקור אצל הוריה, ניצולי שואה. פחדנו שהידיעה תדלוף, הגיעו קצינים אחרים ובנוכחות סבא וסבתא הודיעו לה. רואים את תעצומות הנפש של אנשים שעברו את השואה ואת כל ההיסטוריה של הקמת המדינה ויש להם כוחות גדולים, אמא שלה לוקחת את האירוע ומתפעלת אותו בגבורה, מעודדת ומחזקת. ידידיה היה קשור מאוד למשפחה והקפיד להתקשר אליהם בכל יום שישי, לשאול בשלומם, ואנחנו פונים בבקשה לציבור - הקפידו על שמירת קשר עם מבוגרים ועל כיבוד ההורים". 

"לפני כמה חודשים ידידיה זכה להציל חיים של אישה בת 60 כשזכה לתרום לה מח עצם, דרך עזר מציון. אחרי מותו תרמנו את קרניות עיניו, והוא זכה לתת מאור עיניים לשני אנשים. ידידיה הוא החלל הראשון שנטמן בבית העלמין הצבאי ביישוב שקד, שהוקם לאחר שביקשנו שייקבר בשומרון. היה לנו חשוב שייקבר במקום בו גדל". 

"ידידיה מאוד אהב לטייל. אנחנו רוצים להקים מעיין בצפון השומרון, מקום של תנועה של חיים, שצפון השומרון יהיה אזור מטויל יותר. איזור מהמם, שאנשים ירגישו ביטחון לטייל באיזור. זה נותן לנו כוח. אנחנו מרגישים שנתנו קורבן גדול שאנחנו מתגעגעים אליו מאוד. אמנם אין לנו בית מקדש אבל יש לנו מקדש מעט. אנחנו גרים בטל מנשה, ובבית כנסת אין ארון קודש. אנחנו מחפשים ומעוניינים להשלים את הבנייה של ארון הקודש".

יהיה זכרו ברוך

דודו סעדה מארח את נועם ואורנה לב, אנשי חינוך, תושבי טל מנשה. בנם הבכור סרן ידידיה אשר סגן מפקד פלוגה בגדוד שקד שבחטיבת גבעתי, נפל בר"ח כסליו בקרב בצפון רצועת עזה. בן 26 בנופלו.
נועם משתף: "בדיוק היום, כ' בשבט לפני חמש שנים, כמה חודשים לפני הגיוס של ידידיה, חזרנו משבת משפחתית ובשעת לילה מאוחרת החלטנו שנינו ללכת לשחק כדורגל במגרש שנמצא רחוק, ממש בקצה הישוב. בשלב מסוים, ככה ידידיה סיפר לי - אמרתי שאני עייף, ישבתי לנוח ואחרי דקה או שתיים, לקחתי את הכדור, התחלתי לרוץ קדימה. פתאום נפלתי בבת אחת - קיבלתי דום לב. ידידיה התעשת, התקשר למוקד והזעיק עזרה, ומיד התחיל בהחייאה. שתי הפעולות האלה זה הפעולות שבעצם נתנו לי את החיים".
"אנחנו מכירים את השכול מקרוב. אחיין שלי - חגי לב מאפרת הי"ד, היה סגן מפקד סיירת גבעתי ונהרג ב-2002 בעזה בפעילות מבצעית כשעשו פשיטה לאיתור מנהרות. כן, כבר אז היה איום מנהרות בעזה. חגי נהרג באיזור רפיח מירי של צלף. בן דוד נוסף - בנייה ריין הי"ד נהרג ב 2006 במלחמת לבנון השנייה. שני הנופלים ליוו אותנו, ידידיה ידע לקראת מה הוא מתגייס. זה החנוך שקיבל בבית ואנחנו קיבלנו מהורינו. הוא היה אמור להשתחרר משירות כבר לפני מספר חודשים, אך לבקשת מפקדיו האריך את שירותו".
"כשפרצה המלחמה בשמחת תורה הוא מהר מאוד הבין מה קורה ויצא להילחם עם גאווה גדולה של - וואו, אני שותף לאירוע גדול. כשבוע לפני שנפל שוחחנו, הוא הוציא נמר שהתקלקל לתיקון ואמר צריך לדאוג לדברים המנהלתיים והתפעול של הלחימה ולכן נמצא באחור, וקצת היה מאוכזב. יום אחרי התקשר אלינו שמח, זו היתה השיחה האחרונה איתו : 'שינו לי את התפקיד אני עכשיו בקו הקדמי, בנמרים של פינוי נפגעים'. ביום שנהרג הייתה השתלטות של השייטת על בית החולים רנטיסי והגדוד שלו היה אמור לאבטח את המבצע. ידידיה נתן חיפוי והגיעו מחבלים מתוך פיר וירו בו". 
הגיעו הביתה שלושה קצינים, בבית היו שלושה ילדים אז הם ישבו וחיכו לנועם שיבוא, לבשר לו: "התלבטתי איך להודיע לאורנה, שהייתה בביקור אצל הוריה, ניצולי שואה. פחדנו שהידיעה תדלוף, הגיעו קצינים אחרים ובנוכחות סבא וסבתא הודיעו לה. רואים את תעצומות הנפש של אנשים שעברו את השואה ואת כל ההיסטוריה של הקמת המדינה ויש להם כוחות גדולים, אמא שלה לוקחת את האירוע ומתפעלת אותו בגבורה, מעודדת ומחזקת. ידידיה היה קשור מאוד למשפחה והקפיד להתקשר אליהם בכל יום שישי, לשאול בשלומם, ואנחנו פונים בבקשה לציבור - הקפידו על שמירת קשר עם מבוגרים ועל כיבוד ההורים". 
"לפני כמה חודשים ידידיה זכה להציל חיים של אישה בת 60 כשזכה לתרום לה מח עצם, דרך עזר מציון. אחרי מותו תרמנו את קרניות עיניו, והוא זכה לתת מאור עיניים לשני אנשים. ידידיה הוא החלל הראשון שנטמן בבית העלמין הצבאי ביישוב שקד, שהוקם לאחר שביקשנו שייקבר בשומרון. היה לנו חשוב שייקבר במקום בו גדל". 
"ידידיה מאוד אהב לטייל. אנחנו רוצים להקים מעיין בצפון השומרון, מקום של תנועה של חיים, שצפון השומרון יהיה אזור מטויל יותר. איזור מהמם, שאנשים ירגישו ביטחון לטייל באיזור. זה נותן לנו כוח. אנחנו מרגישים שנתנו קורבן גדול שאנחנו מתגעגעים אליו מאוד. אמנם אין לנו בית מקדש אבל יש לנו מקדש מעט. אנחנו גרים בטל מנשה, ובבית כנסת אין ארון קודש. אנחנו מחפשים ומעוניינים להשלים את הבנייה של ארון הקודש".
יהיה זכרו ברוך

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement