דודו סעדה מארח את אריה לוי, מייסד ארגון 'הצלה יו"ש ללא גבולות' - ארגון מתנדבים בפריסה ארצית להצלת חיים. אב לחמישה עשר ילדים, ארבעה מבניו חובשים במד"א: "ב"ה הם עברו אותי בידע, במיומנות, במקצועיות. גאווה גדולה".
ארגון 'הצלה יו"ש ללא גבולות' הוקם בשנת 2000 לפי בקשת הרב מרדכי אליהו זצ"ל, כששמע על חוסר בארגון הצלה בתחומי יו"ש. הרב אמר לי: 'אין ארגון? אז תקים!' אני הייתי אברך, למדתי דיינות, אבל אם הרב אומר - לא שואלים שאלות. ככה הוקמה היחידה הראשונה.
כיום יש לארגון כ-1,600 מתנדבים בתחומי ההצלה, רפואה דחופה, כיבוי וחילוץ, והוא עוסק בסיוע לנפגעי טרור, תאונות דרכים ואסונות ובני משפחותיהם.
אריה מספר: "בוקר השביעי באוקטובר הייתי בבית הכנסת בגבעת זאב, מתוקף תפקידי כאיש הצלה הייתי זמין גם בחג ובשבת. היו כמה שיחות ואז בתי תושבת נתיבות, שגרה בבית ללא ממ"ד התקשרה אלי, דרכה בעצם הבנתי שקורה משהו חריג וקיבלתי החלטה לנסוע לחלץ אותה. נסעתי דרומה יחד עם בני שסיים קורס חובשים. כשהם עלו לאוטו שמענו שיש מחבלים בנתיבות והחלטנו להחזיר את כולם לתוך הבית. אני יוצא לקריאה בבית הגדי, וקב"ט שהיה איתנו באותו אירוע מספר שיש עשרות נפגעים בצומת שובה, לא רחוק מנתיבות. אנחנו נוסעים ורואים בכביש מקביל מראה הזוי ולא נראה אמיתי - טיוטה לבנה עם מחבלים.
הגענו לצומת שובה ונתקלנו במראות קשים. עשרות חיילים ואזרחים פצועים והרוגים. התחלנו להוציא ערכות מהרכבים ולתת טיפול רפואי למי שיכולנו, על מכוניות אזרחיות שנסעו בכביש העמסנו פצועים במטרה לפנות אותם לבתי חולים. היה לנו ציוד רפואי אישי שהספיק לשעתיים הראשונות, ביקשתי מהבן שלי שגר באדם שיוציא כל מה שיש במחסן בגבעת זאב ויביא לנו. התחלנו להיות במחסור של ציוד מציל חיים. היו שם רגעים קשים - חייל שלא הצלחנו להציל, ללא רוח חיים. כל מה שיכולנו לעשות זה לעצום לו את העיניים ולקרוא יחד קריאת שמע. אלה רגעים שילוו אותי כל החיים.
ידענו שיש נפגעים רבים באזור והמשכנו בפעילות, סורקים בשדות סביב ומחפשים ניצולים. העשייה ועצם זה שהמלחמה עדיין בעיצומה - נותנת לנו אדרנלין להמשיך לעזור הלאה.
מדינת ישראל היא היום מקום ראשון בעולם במהירות הגעה של מתנדב לאירוע חירום. זמן ההגעה הוא כשתי דקות וארבעים שניות, שזה שיא עולמי. ישנם ארגוני הצלה רבים וזה מבורך כי יש בזה צורך.
ארגונים וולונטריים במדינת ישראל נתמכים ע"י תרומות בלבד. מד"א הוא ארגון ההצלה הלאומי של מדינת ישראל. הוא מתוקצב ע"י המדינה כמו המשטרה והצבא, ואנחנו עובדים בשת"פ עם מד"א. זו היתה הוראה של הרב מרדכי אליהו שביקש להתאחד עם דבר שקיים, אנחנו לא באים להחליף אלא להשלים. ביקשנו הכרה מהמדינה והבקשה לא נענית אולי בגלל שאנחנו נמצאים ביו"ש. אנו זקוקים לקצת יותר מטפיחה על הכתף ו'כל הכבוד' שהיה עד היום... מגיע לארגון ובעיקר למתנדבים הרבים שלו שמצילים חיי אדם את ההכרה בזכות ולא בחסד. היום יותר מתמיד אנחנו זקוקים להכרה כארגון הצלה לאומי במטרה למלא את החוסר במתנדבים ביו"ש שרובם הגדול במילואים, כארגון הצלה מוכר תהיה לנו האפשרות לגייס מתנדבים בתחום רפואת החירום ולמלא את החסר. כ- 40% מהמתנדבים שלנו הן נשים, והן מחזיקות את המערך הרפואי ביו"ש בזמן המלחמה, כשרוב המתנדבים מגויסים. הזדמנות להודות להן על פעילותן.
כהפקת לקחים, ידענו שצריך להיערך לאירועים דומים חלילה ביו"ש. לצערנו, מה שקרה ב7.10 בעוטף עזה יכול לקרות כל יום ביישובי יו"ש שמאוימים ומוקפים כפרים ערביים. הקמנו חדר רפואי קידמי מיוחד בכל יישוב ביו"ש עם ציוד לשעת חירום. בעז"ה שלא נזדקק לזה.