דודו סעדה מארח את שלומית דסקל אימו של סמל אחיה הי"ד, לוחם בגדוד 51 של גולני, נהרג בגבורה בקרב בצפון רצועת עזה בחנוכה, שבוע אחד לפני יום הולדתו העשרים.

אחיה נולד וגדל בחיפה, היה ילד מיוחד וסקרן, לימד את עצמו היסטוריה ונגינה בפסנתר, אהב מוזיקה קלאסית. היה מאוד משפחתי, אהוב על האחיינים. היתה לו רגישות מיוחדת, עזר לכולם בלי לתת הרגשה לאחר שהוא נזקק. היה חניך בבני עקיבא בשבט 'הנני' - המותג של הרב דרוקמן. המשפחה מחוברת מאוד לתורתו של הרב, ואחיה זכה שהרב דרוקמן היה הסנדק בבריתו שנערכה בשבת. לקראת ישיבת ההסדר חיפש מקום בו יוכל לבנות קומה רוחנית, והלך לישיבת קריית שמונה. "במשפחה שלנו גולני זה בדם," מספרת שלומית. "וכשחבריו התגייסו לנח"ל הוא בחר להתגייס לבדו לגולני, עם כל המורכבות שבכך. הוא היה מנהיג רוחני ודתי בתוך הפלוגה. כשנכנסו לעזה הוא לקח איתו בנמר גמרא וזמירות שבת, וכן את הספר 'איתי מלבנון' אותו קיבל כשהתגייס. תמיד התנדב לכל השמירות בשעות הכי קשות, אהב לעזור לכולם. בחול המועד סוכות, כשלושה שבועות לקראת השחרור המיועד שלו, נסענו לצומת גולני, קנינו לו הפתעות, גביעים וחולצות לקראת השחרור, דמיינו אותו במסדרי הסיום. לצערנו הוא הוקפץ למלחמה, ומאז לא ראיתי אותו עד שנהרג בחנוכה.

אחיה הוקפץ בבוקר שמחת תורה, והרגיע אותי - 'אמא אל תדאגי, הכל טוב...' בירכתי אותו ונפרדנו, וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. הוא הקפיד להתקשר הרבה הביתה, אבל לא שיתף כי לא רצה להדאיג אותי. גם כשנכנס לעזה כולם ידעו - חוץ ממני. הוא לא יצא כלל הביתה בחודשי הלחימה, היה חדור מטרה.

בנר חמישי של חנוכה היה לנו בלאגן טוב בבית - עומס של ילדים ונכדים. קמתי כבכל לילה להגיד תהילים, ולקראת חצות הבן שלי קרא לי - 'אמא, יש קצינים בדלת'.

בתום הפסקת אש הראשונה הם נכנסו לעזה, עברו וטיהרו בתים מאמל"ח בתוך סג'עייה. באחד הבתים נכנסו ונפגעו שלושה חיילים ביניהם המפקד, מטיל נ"ט. אחיה היה מפקד חוליה, והוא תיפקד כמפקד. חילק את הגזרות, דאג שיפנו את הפצועים לאחור, זה ה'הנני' של הרב דרוקמן. אחיה התנדב לחלץ תחת אש את הפצועים, ותוך כדי נקלעו למארב בה נהרג עם עוד תשעה חיילים, מגולני ומ669. אחיה נקבר באותו יום כמו הרב דרוקמן. כל החיבורים האלה מראים לנו שהקב"ה מכוון הכל וזה נותן לנו כוח.

הראו לנו סרטון שצולם יום לפני שנהרג של הדלקת נרות חנוכה בלב עזה. אני בטוחה שהם הרגישו שם בסג'עייה ‫כמו יהודה המכבי וכמו החשמונאים. אור מול חושך, צדיקים מול רשעים, ‫גבורה ומלכות, והמכבים.

"אנחנו חיים בלעדיו, ‫ואנחנו חיים הרבה איתו. ‫הוא כל הזמן נמצא איתנו. בשנה שעברה ‫היינו עסוקים בגילוי התכונות שלו ‫מכל הסיפורים שאנחנו שומעים, ‫בונים את הדמות שלו, שלא הכרנו. כל הגדלות שלו מתגלה עכשיו, הוא חי למען הכלל וכך גם נהרג. וכמוהו חבריו שנפלו, דור של גיבורים. ‫כולם עם אותה רוח. ‫וגם פה בארץ ‫ב"ה יש חיילים ‫עם רוח של גבורה ‫ומסירות נפש, ‫שבונים קומה חדשה לעם ישראל, ‫ומקרבים את הגאולה.

להנצחה הכנו מארז 'אחיה למען הכלל' - ערכת שמן זית של משק אחיה. בנוסף בחרנו לממן מגורים לאברכים בישיבת אור עציון של הרב דרוקמן, וביום השנה ערכנו לזכרו ערב של ניגונים מרומם, ‫עם חשיבה על גבורה ומשמעות, על זכות, ‫על חיבור לארץ, על הדור הזה המופלא. דור של גיבורים.

יהי זכרו ברוך.

דודו סעדה מארח את שלומית דסקל אימו של סמל אחיה הי"ד, לוחם בגדוד 51 של גולני, נהרג בגבורה בקרב בצפון רצועת עזה בחנוכה, שבוע אחד לפני יום הולדתו העשרים.
אחיה נולד וגדל בחיפה, היה ילד מיוחד וסקרן, לימד את עצמו היסטוריה ונגינה בפסנתר, אהב מוזיקה קלאסית. היה מאוד משפחתי, אהוב על האחיינים. היתה לו רגישות מיוחדת, עזר לכולם בלי לתת הרגשה לאחר שהוא נזקק. היה חניך בבני עקיבא בשבט 'הנני' - המותג של הרב דרוקמן. המשפחה מחוברת מאוד לתורתו של הרב, ואחיה זכה שהרב דרוקמן היה הסנדק בבריתו שנערכה בשבת. לקראת ישיבת ההסדר חיפש מקום בו יוכל לבנות קומה רוחנית, והלך לישיבת קריית שמונה. "במשפחה שלנו גולני זה בדם," מספרת שלומית. "וכשחבריו התגייסו לנח"ל הוא בחר להתגייס לבדו לגולני, עם כל המורכבות שבכך. הוא היה מנהיג רוחני ודתי בתוך הפלוגה. כשנכנסו לעזה הוא לקח איתו בנמר גמרא וזמירות שבת, וכן את הספר 'איתי מלבנון' אותו קיבל כשהתגייס. תמיד התנדב לכל השמירות בשעות הכי קשות, אהב לעזור לכולם. בחול המועד סוכות, כשלושה שבועות לקראת השחרור המיועד שלו, נסענו לצומת גולני, קנינו לו הפתעות, גביעים וחולצות לקראת השחרור, דמיינו אותו במסדרי הסיום. לצערנו הוא הוקפץ למלחמה, ומאז לא ראיתי אותו עד שנהרג בחנוכה.
אחיה הוקפץ בבוקר שמחת תורה, והרגיע אותי - 'אמא אל תדאגי, הכל טוב...' בירכתי אותו ונפרדנו, וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. הוא הקפיד להתקשר הרבה הביתה, אבל לא שיתף כי לא רצה להדאיג אותי. גם כשנכנס לעזה כולם ידעו - חוץ ממני. הוא לא יצא כלל הביתה בחודשי הלחימה, היה חדור מטרה.
בנר חמישי של חנוכה היה לנו בלאגן טוב בבית - עומס של ילדים ונכדים. קמתי כבכל לילה להגיד תהילים, ולקראת חצות הבן שלי קרא לי - 'אמא, יש קצינים בדלת'.
בתום הפסקת אש הראשונה הם נכנסו לעזה, עברו וטיהרו בתים מאמל"ח בתוך סג'עייה. באחד הבתים נכנסו ונפגעו שלושה חיילים ביניהם המפקד, מטיל נ"ט. אחיה היה מפקד חוליה, והוא תיפקד כמפקד. חילק את הגזרות, דאג שיפנו את הפצועים לאחור, זה ה'הנני' של הרב דרוקמן. אחיה התנדב לחלץ תחת אש את הפצועים, ותוך כדי נקלעו למארב בה נהרג עם עוד תשעה חיילים, מגולני ומ669. אחיה נקבר באותו יום כמו הרב דרוקמן. כל החיבורים האלה מראים לנו שהקב"ה מכוון הכל וזה נותן לנו כוח.
הראו לנו סרטון שצולם יום לפני שנהרג של הדלקת נרות חנוכה בלב עזה. אני בטוחה שהם הרגישו שם בסג'עייה ‫כמו יהודה המכבי וכמו החשמונאים. אור מול חושך, צדיקים מול רשעים, ‫גבורה ומלכות, והמכבים.
"אנחנו חיים בלעדיו, ‫ואנחנו חיים הרבה איתו. ‫הוא כל הזמן נמצא איתנו. בשנה שעברה ‫היינו עסוקים בגילוי התכונות שלו ‫מכל הסיפורים שאנחנו שומעים, ‫בונים את הדמות שלו, שלא הכרנו. כל הגדלות שלו מתגלה עכשיו, הוא חי למען הכלל וכך גם נהרג. וכמוהו חבריו שנפלו, דור של גיבורים. ‫כולם עם אותה רוח. ‫וגם פה בארץ ‫ב"ה יש חיילים ‫עם רוח של גבורה ‫ומסירות נפש, ‫שבונים קומה חדשה לעם ישראל, ‫ומקרבים את הגאולה.
להנצחה הכנו מארז 'אחיה למען הכלל' - ערכת שמן זית של משק אחיה. בנוסף בחרנו לממן מגורים לאברכים בישיבת אור עציון של הרב דרוקמן, וביום השנה ערכנו לזכרו ערב של ניגונים מרומם, ‫עם חשיבה על גבורה ומשמעות, על זכות, ‫על חיבור לארץ, על הדור הזה המופלא. דור של גיבורים.
יהי זכרו ברוך.

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement