דודו סעדה מארח את ניצן קלוגמן איש חינוך ומורה דרך.

ניצן חלה פעמיים במחלת הסרטן, (לימפומה ולוקמיה), קיבל פטור מהצבא, ולמרות זאת מעולם לא פספס אף יום מילואים. גם עכשיו במלחמה ניצן שירת במילואים 140 יום - מתוכם חודשיים בחאן יונס. הגדוד שלו נכנס ביום בו הסתיימה הפסקת האש. ניצן משתף ברגע מרגש מהלחימה: "כצנחן, אנחנו נכנסים לעזה ברגל. הכניסה הרגלית הייתה בשבילי מאוד מרגשת במובן הזה של להגיע באור ראשון של הזריחה משטח כינוס לציר כיסופים, ובעצם פתחנו בעצם את התימרון בדרום הרצועה. במעבר גדר רואים את העמדות והאופנועים של המחבלים בצדי הדרך, את הגדר השרופה, דרכה פרצו המחבלים. זה נתן לי הבנה למה אנחנו נכנסים. אני ממש זוכר את התחושה וההתרגשות שאני לוקח חלק בדבר הזה, וגם את ההבנה שב"ה קיבלתי את ההחלטה הנכונה". 

"ההבנה שכל העיניים נשואות אלינו גם נתנה המון תחושה של של עוצמה. אני מרגיש גאה שזו המשימה של הדור שלנו, אנחנו עושים את מה שצריך לעשות. גם בבית חולים יש את האחווה הזאת, יש את העיסוק בחיים עצמם, במלחמה על החיים, ואז מוצאים הרבה יותר מכנה משותף מאשר מפריד". 

"בחודשים שהייתי בפנים היו לנו שלוש אפטרים, ובהם הרגשתי שאני רק רוצה לחזור להילחם. היום היחיד בו הרגשתי קצת לא טוב - היה ביום בו יצאנו מעזה. מה שמראה על קשר הדוק בין גוף לנפש... בפלוגה שלנו אנחנו יחד כל חלקי החברה הישראלית המגוונת. דתיים, חילונים, קיבוצניקים, מושבניקים, עם פערי גילאים - הצעיר בן 22, המבוגר כמעט בן 40. כשנמצאים בתוך עזה יש אחווה ורעות, מנותקים לחלוטין מהתקשורת ומהחדשות. יש לי באמת תקווה ואמון בחברה הישראלית שנדע למצוא את הדרך לחיות יחד".

דודו סעדה מארח את ניצן קלוגמן איש חינוך ומורה דרך.
ניצן חלה פעמיים במחלת הסרטן, (לימפומה ולוקמיה), קיבל פטור מהצבא, ולמרות זאת מעולם לא פספס אף יום מילואים. גם עכשיו במלחמה ניצן שירת במילואים 140 יום - מתוכם חודשיים בחאן יונס. הגדוד שלו נכנס ביום בו הסתיימה הפסקת האש. ניצן משתף ברגע מרגש מהלחימה: "כצנחן, אנחנו נכנסים לעזה ברגל. הכניסה הרגלית הייתה בשבילי מאוד מרגשת במובן הזה של להגיע באור ראשון של הזריחה משטח כינוס לציר כיסופים, ובעצם פתחנו בעצם את התימרון בדרום הרצועה. במעבר גדר רואים את העמדות והאופנועים של המחבלים בצדי הדרך, את הגדר השרופה, דרכה פרצו המחבלים. זה נתן לי הבנה למה אנחנו נכנסים. אני ממש זוכר את התחושה וההתרגשות שאני לוקח חלק בדבר הזה, וגם את ההבנה שב"ה קיבלתי את ההחלטה הנכונה". 
"ההבנה שכל העיניים נשואות אלינו גם נתנה המון תחושה של של עוצמה. אני מרגיש גאה שזו המשימה של הדור שלנו, אנחנו עושים את מה שצריך לעשות. גם בבית חולים יש את האחווה הזאת, יש את העיסוק בחיים עצמם, במלחמה על החיים, ואז מוצאים הרבה יותר מכנה משותף מאשר מפריד". 
"בחודשים שהייתי בפנים היו לנו שלוש אפטרים, ובהם הרגשתי שאני רק רוצה לחזור להילחם. היום היחיד בו הרגשתי קצת לא טוב - היה ביום בו יצאנו מעזה. מה שמראה על קשר הדוק בין גוף לנפש... בפלוגה שלנו אנחנו יחד כל חלקי החברה הישראלית המגוונת. דתיים, חילונים, קיבוצניקים, מושבניקים, עם פערי גילאים - הצעיר בן 22, המבוגר כמעט בן 40. כשנמצאים בתוך עזה יש אחווה ורעות, מנותקים לחלוטין מהתקשורת ומהחדשות. יש לי באמת תקווה ואמון בחברה הישראלית שנדע למצוא את הדרך לחיות יחד".

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום