דודו סעדה מארח את דוד פיש, אביו של סרן איתן פיש הי"ד, קצין שריון לוחם בגדוד 53 בעוצבת ברק, נפל בקרב גבורה ברצועת עזה. בן 23 בנופלו.

איתן היה הרביעי משמונת ילדיהם: "הבת הצעירה שלנו חגגה בת מצווה לא מזמן, אחרי שנפל. היה מאתגר, אבל חגגנו לה באירוע מכובד ושמח".  איתן היה ברוך כישרונות - חכם, ספורטאי, צייר ונגן מוכשר: "יש לנו מנהג בכל ערב יום העצמאות לעשות ערב שירה אצלנו בבית. אני מנגן בפסנתר והילדים מצטרפים כל אחד בכלי אחר. איתן בורך בכזה כישרון ושמיעה מוזיקלית, לימד את עצמו לנגן בגיטרה והגיע להישגים מדהימים. לא היה לנו תמיד זמן להתאמן, להיות מתואמים באקורדים, והספיק לנו מבט או מילה אחת והוא ישר קלט וניגנו יחד בהרמוניה מושלמת".

איתן למד בישיבה התיכונית בקרני שומרון והמשיך לישיבת ההסדר בירוחם שספגה אבדות קשות במלחמה: "הקשר שלנו לישיבת ירוחם רחב שנים. גם הבן הבכור שלנו למד שם, ועכשיו לומד בן נוסף בשיעור א'. יש לנו קשר דמים עם הישיבה. אנחנו משפחה. מרגישים אותם שותפים איתנו באבל, ואנחנו שותפים איתם. לישיבת ירוחם היה חלק מאוד מאוד משמעותי בבניית האישיות שלו".

"איתן היה אהוב במיוחד על האחיינים שלו שגם השתתפו בסרט מיוחד לזכרו. בתקופה בה היו בשטחי כינוס לקראת הכניסה לעזה, נולד לנו נכד. איתן הגיע הביתה לכמה שעות לכבוד הברית, אבל הוקפץ עוד לפני שהגיעו האורחים ולפני שנערכה הברית. הוא עלה על מדים והתארגן לחזור לצבא ואשתי שאלה אותו: "אתה לא מבואס שאתה מפספס את הברית..."? ואיתן הישיר מבט וענה לה: "אני ממש לא מבואס. לרגע הזה התכוננו וזה מה שאני צריך לעשות". הייתה שמחה במבט שלו, נחישות שהוא עושה את הדבר הנכון".

"כשרצה ללכת לקצונה אשתי ואני קצת הופתענו - הוא לא היה דמות הלוחם, קצין מורעל שמסתער. תמכנו בו ובהחלטה שלו, אבל תמיד אמרנו הלוואי שנוכל להרגיש איך הוא מתפקד בתור חייל ובתור קצין. חיילים מהפלוגה סיפרו שהייתה לו מנהיגות שקטה. כשהוא היה מבקש משהו, היו רצים למלא את זה מתוך יראה, הערכה וכבוד. נלחמו להיות איתו בטנק, להיות יחד איתו בצוות. כמה ימים לפני שנהרג נסענו לבקר אותו בבסיס, כל המשפחה. בחזור הקפצנו אותו והרווחנו כמה דקות ביחידות איתו. הוא ישב במושב האחורי, וכל העשרים דקות האלה היה בטלפונים, התקשרו אליו והוא נתן פקודות, הוראות והנחיות. פתאום נחשפנו לאיתן, המנהיג ההחלטי והחותך והחד שיש. אח"כ הבנו שהוא היה אז קצין היחיד שתיפעל את כל הפלוגה. זו הפעם הראשונה והאחרונה שנחשפנו בצורה ישירה לאיתן החייל, וגם הפגישה האחרונה איתו".

"בחודש שלפני היתה לי תחושה לא טובה, לחץ, מעין תחושה שהוא ייהרג בעזה. לא שיתפתי אף אחד. לצד האובדן, הכאב והאבל, אנחנו לומדים עכשיו איך חיים עם השמחה והצמיחה והחיים. כאב שכול יצאתי בקריאה להנהגה לא להפסיק בלחימה עד הניצחון, גם לא בתמורה לשחרור החטופים. הכאב עצום, אבל כשקוראים ל'שחרר את החטופים בכל מחיר' אני נחרד. אסור לנו להגיע למצב שבו אנחנו ממירים את האסון הנורא הזה באסון נורא יותר. אם ישוחררו מחבלים הם יחזרו לפעולות טרור קשות".

יהי זכרו ברוך.

דודו סעדה מארח את דוד פיש, אביו של סרן איתן פיש הי"ד, קצין שריון לוחם בגדוד 53 בעוצבת ברק, נפל בקרב גבורה ברצועת עזה. בן 23 בנופלו.
איתן היה הרביעי משמונת ילדיהם: "הבת הצעירה שלנו חגגה בת מצווה לא מזמן, אחרי שנפל. היה מאתגר, אבל חגגנו לה באירוע מכובד ושמח".  איתן היה ברוך כישרונות - חכם, ספורטאי, צייר ונגן מוכשר: "יש לנו מנהג בכל ערב יום העצמאות לעשות ערב שירה אצלנו בבית. אני מנגן בפסנתר והילדים מצטרפים כל אחד בכלי אחר. איתן בורך בכזה כישרון ושמיעה מוזיקלית, לימד את עצמו לנגן בגיטרה והגיע להישגים מדהימים. לא היה לנו תמיד זמן להתאמן, להיות מתואמים באקורדים, והספיק לנו מבט או מילה אחת והוא ישר קלט וניגנו יחד בהרמוניה מושלמת".
איתן למד בישיבה התיכונית בקרני שומרון והמשיך לישיבת ההסדר בירוחם שספגה אבדות קשות במלחמה: "הקשר שלנו לישיבת ירוחם רחב שנים. גם הבן הבכור שלנו למד שם, ועכשיו לומד בן נוסף בשיעור א'. יש לנו קשר דמים עם הישיבה. אנחנו משפחה. מרגישים אותם שותפים איתנו באבל, ואנחנו שותפים איתם. לישיבת ירוחם היה חלק מאוד מאוד משמעותי בבניית האישיות שלו".
"איתן היה אהוב במיוחד על האחיינים שלו שגם השתתפו בסרט מיוחד לזכרו. בתקופה בה היו בשטחי כינוס לקראת הכניסה לעזה, נולד לנו נכד. איתן הגיע הביתה לכמה שעות לכבוד הברית, אבל הוקפץ עוד לפני שהגיעו האורחים ולפני שנערכה הברית. הוא עלה על מדים והתארגן לחזור לצבא ואשתי שאלה אותו: "אתה לא מבואס שאתה מפספס את הברית..."? ואיתן הישיר מבט וענה לה: "אני ממש לא מבואס. לרגע הזה התכוננו וזה מה שאני צריך לעשות". הייתה שמחה במבט שלו, נחישות שהוא עושה את הדבר הנכון".
"כשרצה ללכת לקצונה אשתי ואני קצת הופתענו - הוא לא היה דמות הלוחם, קצין מורעל שמסתער. תמכנו בו ובהחלטה שלו, אבל תמיד אמרנו הלוואי שנוכל להרגיש איך הוא מתפקד בתור חייל ובתור קצין. חיילים מהפלוגה סיפרו שהייתה לו מנהיגות שקטה. כשהוא היה מבקש משהו, היו רצים למלא את זה מתוך יראה, הערכה וכבוד. נלחמו להיות איתו בטנק, להיות יחד איתו בצוות. כמה ימים לפני שנהרג נסענו לבקר אותו בבסיס, כל המשפחה. בחזור הקפצנו אותו והרווחנו כמה דקות ביחידות איתו. הוא ישב במושב האחורי, וכל העשרים דקות האלה היה בטלפונים, התקשרו אליו והוא נתן פקודות, הוראות והנחיות. פתאום נחשפנו לאיתן, המנהיג ההחלטי והחותך והחד שיש. אח"כ הבנו שהוא היה אז קצין היחיד שתיפעל את כל הפלוגה. זו הפעם הראשונה והאחרונה שנחשפנו בצורה ישירה לאיתן החייל, וגם הפגישה האחרונה איתו".
"בחודש שלפני היתה לי תחושה לא טובה, לחץ, מעין תחושה שהוא ייהרג בעזה. לא שיתפתי אף אחד. לצד האובדן, הכאב והאבל, אנחנו לומדים עכשיו איך חיים עם השמחה והצמיחה והחיים. כאב שכול יצאתי בקריאה להנהגה לא להפסיק בלחימה עד הניצחון, גם לא בתמורה לשחרור החטופים. הכאב עצום, אבל כשקוראים ל'שחרר את החטופים בכל מחיר' אני נחרד. אסור לנו להגיע למצב שבו אנחנו ממירים את האסון הנורא הזה באסון נורא יותר. אם ישוחררו מחבלים הם יחזרו לפעולות טרור קשות".
יהי זכרו ברוך.

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement