קובי פינקלר מארח את החזן הראשי לצה"ל, סגן אלוף שי אברמסון.

"גדלתי במשפחה מוזיקלית, אבא שלי ניהל את התזמורת הקאמרית הישראלית שנים רבות, ושרנו במקהלת בית הכנסת הגדול בירושלים. התאהבתי מגיל צעיר בעולם המוזיקה ובחזנות. למדתי לוגיסטיקה וכלכלה והתחלתי כעתודאי בצבא בתפקידי לוגיסטיקה ועברתי לעולם התקשוב. התעסקתי רוב שנותיי בצבא בציד - צבא יבשה דיגיטלית, תחום שמאוד אהבתי. במסגרת התפקידים הראשונים שלי הייתי איש לוגיסטיקה במגלן, ובתפקידי השטח גם בגולני".

"ביקשו ממני לבוא לאירוע בתור חובב חזנות, לא הייתי חזן מקצועי. בחרתי לשיר 'תפילה לשלום המדינה'. מבלי שידעתי, המטה הכללי כולו היה שם, ובסוף האירוע גבי אשכנזי מהבמה התחיל דו שיח איתי כשאני יושב בקהל, ובסוף דבריו אמר - 'אנחנו צריכים אותך בחזנות הצבאית'. כמובן שאח"כ עשו אודישן לתפקיד, והשאר היסטוריה. 16 שנה אני בתפקיד. ביום בו התייצבתי ברבנות הצבאית אחרי שהחליטו שאהיה החזן הראשי לצה"ל, הרב אביחי רונסקי זצ"ל ישב בכיסאו, הסתכל עליי חייך ואמר - 'סוף סוף צנחן'.... אני מרגיש שאני מממש את הייעוד שלי בחיים. אני עושה את מה שאני צריך לעשות".

"הפעם הראשונה שלי בתפקידי כחזן ראשי לצה"ל היתה בכותל המערבי ביום הזיכרון. רעדתי ממש, לא מפחד. מקור. ביקשתי כמה טיפים מדן כנר המנחה המיתולוגי של הטקס והוא אמר לי: 'הקהל הגדול שלך הוא לא מי שמולך ברחבה, אלא הקהל בבית'. הראה לי נקודה אדומה רחוקה - 'שם המצלמה, תישיר מבט למצלמה'.

"השיר המכונן עבורי הוא 'תפילה לשלום חיילי צה"ל' בלחן של 'אל ארץ צבי', אחד השירים המופלאים שאני הכי אוהב במוזיקה הישראלית, והחיבור הזה מרגש אותי מאוד. מבצע אנטבה שמתחבר עם תפילה לשלום חיילי צה"ל - החיבור הזה בציבוריות הישראלית מהווה ערבות הדדית".

"בתוך המלחמה והכמות הגדולה של הלוויות הממלכתיות בכיתי הרבה. היו לוויות קשות ממש ובכאלה מסות שלא חלמתי מעולם שאצטרך לבצע לוויות ברצף ולבקש סליחה מהקהל שיפנו את החלקה כי המשפחה הבאה והלוויה הבאה מתחילה. זה קרה בעיקר בהר הרצל, המקום בו נקברו רבים מחללי צה"ל.

יש לנו גדוד של חזנים ברבנות הצבאית שעושים את זה בצורה מצוינת ממש. אני ביקשתי להשתבץ איפה שצריך, לאו דווקא לדרגות מסוימות ומעלה. התבקשתי לבוא ללוויות יותר רגישות, מורכבות וגדולות, שניים או יותר מאותה משפחה, מתוך הבנה שכנראה מתוך הניסיון והדרגה והתפקיד אני אוכל לבצע את זה בצורה טובה יותר. משפחת החלל מבחינתנו הם קודש קודשים בלוויה. לבקשת משפחות רבות יש תופעה של זמרים או קטעי שירה שמבצעים בלוויה ושם אני לפעמים נשבר. המוזיקה חודרת לרבדים עמוקים ברגש. גם הספדים של אימהות שכולות או אלמנות לא קל לשמיעה. באחת הלוויות זזתי הצידה וממש התפרקתי מבכי. אני נמנע מלעשות אזכרות כדי שלא לעשות איפה ואיפה. החזנים כולם לא מגיעים לקשרים אישיים עם המשפחה, במסגרת התפקיד יש לנו צורך בניתוק רגשי" - הוסיף אברמסון.

"ב"ה יש גם אירועים משמחים - חתונות רבות. הצעתי את עצמי לכל חייל צה"ל בסדיר או במילואים. מי שמתחתן וחפץ שאגיע - אני עומד לרשותו עם צוות הגברה, נגנים, ולהקת הרבנות הצבאית. בתחילת המלחמה הגענו למקום קסום בגבול הצפון, העמידו נגמ"ש מקושט ליד חופה יפהפייה עם פרחים לבנים, החתן והכלה היו במדים וכך גם רבים מהקהל. הייתה חתונה מרגשת ומיוחדת. ממש מרומם את הנפש".

"בשנים האחרונות אני עובד בתקן של אזרח עובד צה"ל במשרה חלקית, והתחלתי קריירה אזרחית של הופעות בארץ ובחו"ל. כשאתה נדרש להופעה מיד אחרי לוויה, אתה אוזר כוחות וזה רכבת הרים רגשית. תוך כדי ההופעה יש גם עצב, אני שר תפילה לשלום המדינה או לשלום חיילי צה"ל ואתה רואה אנשים בקהל עם דמעות בעיניים. אבל יש איזון בעולם, אם אנחנו בירידה אתה צריך לזכור שצריכה להגיע עליה.

השיר המזוהה איתי הוא 'אל ארץ צבי', שיר מדהים, מילים גאוניות ממש. אני יכול לשיר אותו כל היום. אני חושב שהוא מקפל בתוכו את כל ההיסטוריה היהודית שלנו:

"אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁדִּמְעוֹתֶיהָ
נוֹשְׁרוֹת עַל שְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת
שֶׁעִיצְּבוֹנָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ                                                                                                                      הֵם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבֶגֶד יוֹמָהּ".

בחודשים הקרובים אעלה מופע שמורכב מהפלייליסט האישי שלי עם להקה גדולה ומיטב הלהיטים, שמחברים את כל קצוות הקשת בחברה הישראלית".